ריטבא על גיטין· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]
דף עג:
ש"מ שנתק מחולי אל חולי מתנתו מתנ' ואסיקנ' דהיינו דוקא כל זמן שלא עמד ולא הלך בלא משענת והא דאמר רבה ורבא לא ס"ל הא גזרה שמא יש גט לאחר מיתה דוק' בסתמ' דאמר משום דנר' כיון דאם עמד חוזר אעפ"י שלא התנה דהי כמתנה דאינה חלה אלא לאחר מותה והיינו טעמא שיכול לחזו' בה כל זמן שירצה אבל גט צריך שיחול מחיים דאין גט לאחר מותה אבל אם אמר אם מתי בכי הא ודאי אם עמד חוזר דהא קחזו דמשום תנאה הוא אבל ודאי רבה ורבא ל"פ אהא דאמר דעמדה דגט לאו כעמדה דמתנה דהא נמי לא מדינא הוא דפליגי דדינא כר"ה אלא דמשום גזרה הוא דקאמר וכיון שכן ליכא למגזר אלא היכא דנתן הגט סתם דמגורשת גמורה היא ואפי' בעמד ובהא קי"ל כרבה ורבא אבל בעמיד' דגט דהויא העמידה דמתנ' קי"ל כר"ה דהא ליכא מאן דפליג עליה ולאפוקי ממ"ד דרבה ורבא פליגי בהא עם ר"ה וליתא ומ"ש נראה עקר וכ"נ קו"ל כר"ה במ"ש דמה גיטו אעפ"י שלא פי' אף מתנתו אע"ג דלא קנו מני' והיינו בכל הני מתני' יוצא בקולר ומפרש בים ויוצא בשיירה ומסוכן והא דאמר תינח דקדיש בכספא דקדיש בביאה מא"ל כתבתי לעיל בפ' השול' בס"ד:
מ"ש רישא ומ"ש סופא פרש"י אי אונסא דלא שריא אסיק אדעתיה רישא נמי להוי גיטא דהא מתוך אותו חולי מת דמחולי זה לא משמע אלא מתוך חולי זה שלחו מתם אכלו ארי אין לנו כלום מי' מעשה שאירע באחד שאמר אם לא אעמוד מחולי זה ואכלו ארי ושלחו הדבר לא"י והשיבו אין לנו שיהא גט דאונסא דל"ש לא אסיק אדעתיה וסיפא משבשת' היא עכ"ל רש"י ואינו מחוור דא"כ מאי האי דאמר לקמן משום דקשיא רישא לסיפא לא מותבינ' תיובת' והיכי מותבי' תיובתא למאן דאי' ליה דאונס דל"ש לא אסי' אדעתי' ובסיפ' תני באונס אסיק אדעתיה אלא הנכון כמו שפורש הרמב"ן דה"ק מ"ש רישא ומ"ש סיפא כלומר סיפא הוא דק"ל דריש' ל"ק מידי אפי' נאמר דאונס אסיק אדעתי' דהכא שאני דבהדיא אמר מחולי זה ואם נשכו נחש הרי ברור הוא שלא מת מאותו חולי אבל סיפ' קשיא ומשום שלא אעמוד מחולי זה דוקא משמע ואם נשכו נחש הרי לא מת מאותו חולי וא"כ אמאי קתני הרי זה גט ותדע לך דלישנא דמחולי זה מחולי זה דוקא משמע ולא מתוך חולי אחר וכמו שפי' רש"י במתני' גבי מהיום אם מתי מחולי זה דאומדין אותו אם מחמת חולי הא' מת אלמא דמחולי זה מאותו חולי ממש משמע דאלו לפרש"י הר הל"ל רואין אותו אם מתוך חולי הא' מת כלומר שלא פסק חולי א' אעפ"י שלא מת ממנו ושלחו מתם דאכלו ארי אין לנו דמשמעו' אם לא יעמוד מחולי זה מחמת אותו חולי משמע והרי לא מת מאותו חולי ול"מ כשמת באונס דל"ש דלא הוי גט אלא אפילו מת באונס דשכיח נמי דינא הוא דלא ליהוי גט כיון שלא מת מאותו חולי ממש ולפ"ז אתי שפיר הא דאמ' משום דקשיא רישא אסיפא לא מותבי' תיובת' דה"ק נהי דברייתא ודאי משבשת' היא דאם לא יעמוד מחולי זה הרי הוא כאם מתי מחולי זה כיון דתלי מלתא בחולי זה מ"מ ש"מ דהיכא דלא אמר מחולי זה אלא אם מת סתם דאע"ג דאכלו ארי או השיכו נחש דהוי אינם דל"ש אפ"ה הוי גט דאונס דל"ש אסיק אדעתי' ושפיר מקשה מינה רבינא לרבא ואפ"ה מהדרי' דכיון דקשיא רישא אסיפ' לא ילפינן מינה מידי דלא אתמר בי מדרשא והא דא"ל רבא לרבינא דמקשה לו מסיפא ואימא מרישא לפי פי' זה ה"ק ליה היאך תשיבני מברייתא דקשיא רישא אסיפא והיינו דאהדר ליה משום דמקשה רישא אסיפא לא מותבי' תיובת' ואיהו אהדר ליה דלא משום דשבשת' היא וזה נכון הרמב"ן ור"ח פי' בע"א ומ"ש הוא הנכון ומי' שמעי' דאע"ג דאין טוענין דאונס דל"ש לא אסיק אדעתיה וג' חילוקים יש באונס אונס דשכיח ואונס דשכיח ול"ש ואונס דל"ש האונס דשכיח ודאונס דל"ש ליכא חלוק בין גיטין לממון דאפילו בממון אין טוענין אונס דשכיח דה"ל לאתויי ואונס דל"ש כלל אפי' בגיטין יש טענת אונס באונס דשכיח ול"ש בממון קי"ל דטוענין טענת אונס ובגיטין קי"ל דאין טוענין טענת אונס:
מתני' לא תתייחד עמו אלא בפני. עדים ואפילו עבר ואפי' שפחה חוץ משפחת' מפני שלבו גס בה הפי' הנכון כמו שפרש"י דהכא דלאו משום גט ישן דלא אמרינן הכי אלא כשיש לחוש לשקר שיוציאו עליה לעז דגיטא קודם לבנה ואינו כן אבל הכא שהדבר כן שהרי מגורשת גמורה בכי הא יוציאו לעז עליה ויאמרו וזה ודאי אינו נקרא גט ישן אלא דטעמא דהכא או משום פנויה דאסר להתייחד עמה מדרבנן מיהא או משום קידושין וכדאמר לקמן פ' הזורק ודוקא בדאיכא עידי יחוד משום דאמר הן עידי יחוד הן הן עדי ביאה ואפ"ה אי איכא עבד ושפחה לא חיישינ' לביאה כלל חוץ משפחת' מפני שלבו גס בה וחוששין שמא נתעסקו בדבר א' אם לא תבא היא ותעיד בכי הא ודאי אפילו שפחתה נאמנת כדאמר בכתובות משום דתרתי לא עבדא והא דאמר התם גבי ההוא דשפחתה נאמנת כשבויה ואינה נאמנת משום דהכא דשתיקותיה מתירה לא מהמניה לפי האי לישנא דפי' טעמא משום פנויה לישנא דמתירתה לא אתי שפיר דשפחתה אינה מותרת ואינה אוסרות דפנויה שנתייחדה ואפילו בבעלה אינה אסורה אלא דמשום אידך דנקט שתיקותיה אוסרתה נקט נמי שתיקותה מתירת' אבל לטעמא דחשש קידושין אתי שפיר דאי אמרינן דשפחתה מהימנה כשאר עבדים שתיקותיה ודאי מתירתה ואק"ל לפי מה דפרי' דליכא טעמא משום גט ישן מהא דאמר לקמן ה"ז גיטך כל זמן שאעבור מכנגד פניך ל' יום והיה הולך ובא כו' ולגט ישן לא חיישינן שהרי לא נתייחד עמה אלמא דאי נתיחד עמה דחוששין לגט ישן ואיכא למימר דהתם בדלא אמר לה מעכשיו דאינה מתגרשת אלא מאותו יום וכיון שכן איכא משום גט ישן אם נתייחד עמה והראב"ד פי' כשמסרו ביד שליח אבל אין הלשון מתיישב יפה לפי' זה ומי' הא דאמר דטעם דהא מתני' לא משום גט ישן הוא דוקא אליבא דרבנן דקי"ל כוותייהו א"נ אליבא דר"י דסבר דהוי כא"א לכל דבריה ודאי משום קדושין ליכא למיחש דהא אינה מגורשת הא ודאי לדידיה ל"ל דטעמא אלא משם דהוי גט ישן והכי פרש"י בכתובות:
גמר' אלא אמר רבה ה"ק ראויה שנבעלה אין חוששין משום קדושין ורישא דקתני דבנתייחדה אין חוששין שמא נתעסקו בדבר אחר לומר דבסתמא אפילו לזכות לא חיישינן ור' ברוך אומר אפי' לא ראוה שנבעלה חוששין לקדושין דר"י אפילו בנתייחדה פליג.
מתני' מה היא באותן הימים רי"א אומר כא"א לכל דבריה ור"י אומר מגורשת ואינה מגורשת פי' תרי זה גיטך מהיום אם מתי קאי וקאמר מה היא באותן הימים שבין נתינה למיתה רי"א הרי היא כא"א דקסבר דלא חל גיטה עד שעה א' קודם שומות ורי"א מגורשת ואינה מגורשת דמספקא ליה אי חל הגט מעכשיו או אם חל הגט סמוך למיתתו הכי מפרשי לה בגמרא גמר' תנא ובלבד שימות פי' אר"י קאי דאמר מגורשת ואינה מגורשת והבא עליה באשם תלוי דוקא לכשימות אמר דבאותן הימים הוי ספק מגורשת ומי שבא עליה באותן הימים קאי באשם תלוי אבל אם עמד אף על פי שבשעה שבא עליה היה ספק מגורשת וקאי באשם תלוי השתא כיון שעמד אגלאי מילתא למפרע דא"א היתה. ומשבא עליה קאי בחטאת דלא תימא דאזלינן בתר שעת ביאה וכיון דההיא שעתה הויא ספק מגורשת דלא קאי אלא באשם תלוי דזה אינו דוסא לכשימות הוא דאמר דבאותן הימים הויא ספק מגורשת אבל אם עמד אגלאי מלתא למפרע דא"א היתה וכדפרי' לכי מיית הוי גיטא והא קי"ל דאין גט לאחר מיתה לר"י ולר"י קפריך דקס"ד השתא דר"י דאמר דבאותן הימים הויא כא"א ולא חל גיטא אלא עד שעת מיתה משום דמשמע ליה דמהיום אם מתי כמהיום ולאחר מיתה דמי ופשיטא תנאה הוי או חזרה הוי ואי חזרה הוי דלא חייל גיטא עד אחר מיתה ומיהו מדאמר מה היא באותן הימים משמע דלכולהו אח"כ מגורשת גמורה היא ואמאי והא קי"ל דאין גט לאחר מיתה. אמר רבא באומר מעת שאני בעולם פרש"י דר"י ור"י פליגי בדבר שלא נזכר במשנה כלל וא"כ ה"ל חסורי מחסרא ועוד דבתוספתא מפורש דזה גיטך מהיום אם מתי מחולי זה קיימי דקתני בתוספתא זה גיטך מה יום אם מתי מחולי זה ימים שבנתיים בעלה זכאי במציאתה ובמעשה ידיה והוא אותה הברייתא השנוייה כאן דפליגי בה ר"י ור"י בהדיא אלא הנכון כפר"ח דנעשה כאומר מעת שאני בעולם קאמר ואפשר נמי כה"ג לה כדפר' א"נ באומר דנכסי' ופי' דנעשה כאומר ואשכחן כיוצא בו בשבועות דאמר חומר בשבועות מבנדרים שהשבועות חלות בין על דבר שיש בו ממש כו' ומקשינן לה מדתנן בנדרים קונם פי מדברת לך ידי עושה לך רגלי מהלכת אסור ופרקי' באומר יאסר פי דלדבורי דנעשה כאומר יאסר פי' לדבורי והכי משמע ודאי מדאמר התם דיקא נמי דקתני פי מדברת לך ולא קתני שאיני מדבר לך אלמא דלא אמר דאיהו אמר הכי בפירוש אלא דנעשה כאומר אמרינן והיינו דקאמר נמי דלישנא דמתני' דייקא נמי ה"נ כי אמר מהיום נעשה כאומר מעת שאני בעולם וסבר ר"י מעת שאני בעולם משמע שעה א' קוד' מיתתו ולר"י מספקא ליה וכדפרי' ומיהו לכ"ע היכא דמיית הוי גיטא דבהא לא פליגי ואפי' מת מאותן חולי בעצמו דכי א"ל מהיום משעה א' קודם למיתתו א"ל אפילו באותו יום עצמו דלא תימא כיון דא"ל מהיום לא משמע עד אלא מאותו יום ואילך דהיינו מסוף היום דבענין זה נסתפק לר"ת דאמר דאם א"ל מהיום ומת באותו יום לח ידענא מה אדון בה שזה אינו וכדפרי' והכי מוכח מהא דאמר דרב אתקין בגיטא דש"מ מיומא דנא ולעלם ולאפוקי מדר"י דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו ואי איתא דמהיום איכא לספוקי אי במעכשיו קאמר או בסוף היום היכי מתקין וב בגיטא מלת' דלא מהני אלא מת באותו יום עצמו ה"ל לתיקוני מעכשיו אלא ש"מ כדפרי' וה"נ מוכח מהא דאמר לקמן לא נחלקו אלא באם תצא חמה מנרתקה מדס"ל כר"י דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו וה"ל כמהיום אם מתי והתם ודאי סתמא אמרינן ואפילו כשמת בלילה עצמה ואמרינן דהויא מגורשת למפרע משום דהו"ל כמהיום אם מתי אלמא דמהיום לאו מסוף היום משמע אלא הרי הוא כאומר מעכשיו אם מתי. ה"ג וחכמים אומרים דמגורשת לכל דבר ובלבד שימות וכן היא בתוספ' וזו היא גירס' כל הגאונים ור"ח והרי"ף: