אור ברסלב

ריטבא על גיטין· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]

דף עב:

דף עב.

מהו דתימא ר"י בהא כב"ה ס"ל דקסבר דלאחר מיתה תנא' הוו וה"ל כהרי וה גיטך מהיום אם מתי דה"ל גיטא מעליא קמ"ל דלא ס"ל לר' כר"י ור"י כר' ר' לא ס"ל כר"י כזה גט כלומ' כזה כיון דקאמר מהיום אע"ג דקאמר לאחר מיתה הוי גט לאפוקי דר"י דסבר דזמנו של שטר מוכיח עליו ולא ר"ו כר' דס"ל כזה גט כלומר כזה כיון דלא אמר לאחר מותה הוי גט אע"ג דשנה קצת במאי דקאמר ומשום דלא אשכחן מאי דלמעוט אלא הוא הוא דאמר דהא דר' אבא למעוטי אתא ואק"ל ודילמא רישא אתא דקתני אם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש אינו גט איכ' למימר דלמעוטו הא לא איצטריך דכיון דלא אשכחן לר"י דפליג אלא בסופא פשיטא דלא פליג ברישא ואע"ג דלא לימא האי לישנא דאי איתא דפליג נמי ברישא ה"ל לתנא לעריבונהו ולמתנניהו א"נ דאי איתא ליפלוג ברישא ואנא ידענא דכ"ש דפליג אסיפא אלא ע"כ לא אתא למעוטי אלא הא דר' אמר ר"ה גיטו כמתנתו הא כתיבנא לעיל מה שפרש"י ואינו מחוור וכדכתיב לעיל והנכון דהקשה דגיטו של כל אדם כמתנתו ומתנתו כגיטו ובכל שמתנתו אם עמד חוזר כגון ש"מ אף גיטו אם עמד חוזר ואע"ג דלא פי' ולא תימא גט גמור הוא מעכשיו דאינו כן אלא ע"כ (מחמת) מיתה נתנו לו וכיון דעמד חוזר הוא בגיטו ומה גיטו אע"ג דלא פי' כגון הני דלעיל ואשמועינן ר"ה דהני מקנו באמירה בעלמא משום דבמצוה מחמ' מיתה מיתה נינהו ומי' היכא דחזרו בטל גיטין ובטלה מתנתן אבל אם מתו הגט גט והמתנה מתנה ולפי מה שפי' בירושלמי דמסוכן הוא שקפץ עליו החולי אשמעינן ר"ה דאפילו בהא מתנתו מתנה באמירה בעלמא אבל אי במסוכן כפשוט דהיינו מצוה מחמת מיתה כגון דאמר מסוכן אני ובהא לענין גיטין איצטרך אבל במתנה לא אשמועינן ר"ה כלום דהא פשיטא דמקנה באמירה בעלמא ומיהו בש"מ דמחלק כל נכסיו דמקנה זמירה בעלמא אכתי לא ידעי' לענין גיטין אם אמר כתבו לחוד אי מהני דלא אשכחן אלא באלו משום דמצוה מחמת מיתה ממש נינהו אבל בש"מ לא אשכחן ומי' מדמשוה ר"ה גיטו למתנתו ודאי נראה דכל היכא דמתנה מקנה באמירה בעלמא ה"ה בגיטו דאין צריך לפ' ובכתבו לחו' סגי והראיה דאמר לעיל בפ"ק גב' מתני' דהאומר תנו ק' לפ' יתנו לאחר מיתה תנו גט זה לאשתו ושטר שחרור זה לעבדי ומת לא יתנו לאח' מיתה ו בגמרא מוקי' לה כרבא ומוקי לה בש"מ ואמר ולמאי דמוקי לה בבריא אמאי לא מוקי לה בש"מ ופרקי' לא מתוקמ' ליה מתני' בש"מ ממאי דקתני והאומר גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי ומת לא יתנו לאחר מיתה עמ' דמת הא מחיים נותני' טע' דאמ' תנו הא לא אמר תנו אין נותנין ובמת אע"ג דלא אמר תנו נותנין דתנן ר"ש שזורי או' אף המסוכן אלמא אליב' ר"ש שזורי דהלכת' כוותיה דבכל מקום שמתנתה מתנה באמירה בעלמא בגיטו א"צ לפ' דאי לא לוקמא בש"מ דמחלק כל נכסיו באמירה ולענין גיטו צריך לפ' אלא ש"מ כדפירש' ואי אמרת עמד חוזר למה לי אומדנא זק"ל ומאי ק"ל טפי לר"ה דאמר דאפי' היכא דלא פרשי דחוזר בגט לאו הכי נמי קשיא כיון דאתני בהדי' ואמר אם מתי ודאי אם עמד חוזר וא"כ למ"ל אומדנא ותי' הרמב"ן דמדר"ה דמשוה גיטא לענין עמיד' למתנ' מ דה"ה לדידיה דעמידה דגט כעמידה דמתנה ומסתברא דעמידה דמתנה לאו עמידה גמורה אלא כל שעמד והלך בלא משענ' סגי בהכי וכועם משום דהדבר תלוי ברשותו לחזור בו כל שעה שירצה וכיון שכן מסתמא כיון שעמד והלך בלא משענת חזר במתנתו אעפ"י שלא הבריא עמידה דגט דכוותא דאי לא ר"ה ה"א דדוקא במתנ' באמירה בעלמא והדבר תלוי כרשותו סגיא בהאי עמידה אבל בגט שנתנו לה גט מפ' ה"א דעד שיבריא לא הוי עמידה והיינו מתני' דקתני דבע' אומדנ' אבל השתא דאשמעינן ר"ה במתנתו עמידה כמו עמידה דמתנה ובעמידה דמותנה אע"ג שלא הבריא שהרי עמד וקס"ד השתא דעמד והלך על מטענתו אבל לא עמד עמידה גמורה שהיה הולך בלא משענת והא קמ"ל דהלך על משענת הוא דבעיא אומדנא אם מת מחמת חולי הא' או מחמת חולי הב' דהא מחולי זה קאמר אבל אידך כלומר דלא עמד כלל אעפ' שניתק מחולי לחולי ל"צ אומדנא דמסתמא אמר דמחמת חולי הא' מת כיון דלא עמ' כלל כלל אבל היכא דאכלו ארי ודאי אינו גט דהא מחולי זה קאמר וכן פשי' דלאו מחולי זה מת אבל היכא דנתנו לה סתם אליבא דר"ה דהיכ' כ' דעמד חוזר במקום שחוזר שמתנה אפי' בסתם או אליבא דידן היכא דאמר אם מתו אבל לא פי' מחולי זה בכי הא ודאי אעפ"י שעמ' והלך במשענת ונתק מחולי אל חולי כל שלא עמד ולא הלך בלא משענת גטו גט ומתנתו מתנה דלא שייך אומדנא אלא היכא דאמר מחולי זה אבל היכא דאמר אם מתי קודם שאתרפא משמע והיינו כל זמן שלא הלך במשענת ואפילו אכלו ארי דמ"מ הרי לא הלך ולא נתרפא ואיהו לא תלה הדבר בחולי ידוע והכי מוכח מתני' דקתני תלתא ה"ז גיטך מחולי זה זה גיטך לאחר מיתה ואח"כ פי' לכלהו ולא תנא אומדנא אלא גבי מחו"ז אבל גבי מהיום אם מתי אמר בפי' הרי זה גט בלא אומדנא אלמא יש חלוק דין מחולי זה לאם מתי זו היא דעת רבינו נר"ו ובשם רבו הרמב"ן ושלא כדברי הרי"ף דמשמע דלא משוי הפרש בין מחולי זה לאם מתי ולא נהי' וש"מ נמי מהא דאם מתי אם מתי קודם שאתרפא מחולי זה קאמר וכדפרי' ולאו תנאה הוא אם ימות לעולם דהא סתמ' ודאי לא עדיף טפי מאם מתי וכשמ' סתם אמר אם עמד חוזר וה"נ מוכח מהא דאתקין שמואל בגיט' דש"מ אם לא מתו לא יהא גט ואם מתו יהא גט ואי האי לישנ' "משמע תנאה דלעולם היכי תיקון שמואל ליה בגיט' דש"מ דהא איהו לא בעי דליהוי מפ' אלא היכ' שלא עמד אבל היכ' דעמד לא אלא ש"מ כדפרישית וכן נראה ל"ל דאם מתי בחייך קאמר ואפילו אחר שיבריא יהא גט אם הקדים ערסיה לערס' דאם כן לא ה"ל לשמואל לתקוני הכי דאפילו אחר שיבריא יהא ספק מגורשת ואי בעי לא הדרא ליה אלא ש"מ דאם מתו אם מתו מחולי זה קאמר והיינו שנתרפא כלומר כל זמן שמת קוד' שהלך בלא משענת אבל היכא דעמד והלך בלא משענת אעפ"י שלא נתרפ' לגמרי וגיטא ומתנ' חוזרין ומי' הבריא דקאמר הרי זה גיטך מעכשיו אם מתי כה"ג ודאי הוי תנאו דלעולם וכל היכא שמת בין בחייה בין לאחר מותה הויא מגורשת מאותה שעה דה"ל דאם תצא חמה מנרתקא הרמב"ן ולקמן נאריך בדון זה בס"ד.

תוכן העניינים

ריטבא על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה