ריטבא על גיטין· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]
דף עב.
תניא כוותיה דרב אשי כלומר דלא מודה ר"י באומר אמרו מדקתני עד שישמע קולו שיאמר לסופר כתו' ולעדים חתמו ושמעו לאפוקי ממ"ד מודה ר"י באומר אמרו ומי' לאו דוקא דהא כתיבנא לעיל באידך פרקא דמודה ר"י באומר אמרו מדעתי דכתבי תרי הוא כאלו שמעו הדבר אינהו והא כתיבנא לעיל נמי דמהא דרב אשי ליכא ראיה למפסק כר"י אפילו באמרו דרב אשי הכא לאוקמי מתני' אליבא דחד תנא אתא ולא לאפסוקי הלכתא כר"י ואע"ג דסתם מתני' דהכא כר"י ולעיל פ' התקבל פליגי וקי"ל דמחלוקת ואח"כ סתם דהלכה כסתם ובחדא מסכתא יש סדר וסדרן של פרקים הם השולח א' וכל הגט והמביא א' בדיני הולכה והבאה והשולח נמי מיירי בדיני הולכה ואח"כ הניזיקין דהא בהשולח מיירי מפני תקון העולם ובהניזיקין נמי איכא ת"ה ואח"כ חזר לעניינו לשלוח הגט ותנא התקבל ומי שאחזו אחריו וכך הם סדורים בספרי הגאונים וכיון שכן ה"ל מחלוקת ואח"כ סתם ואע"ג דבעלמא קי"ל כסתם הכא אין אנו למדין מההוא כללא דהא דסתמא הכי איהו פסק דלא כי האי סתמא ומודה באומר אמרו ושמואל נמי הכי ס"ל וכמה אמוראי נמי לעיל דאמרי כשר ול"ת וכיון שכו הכי קי"ל וכדכתיבנא לעיל פ' התקבל והא דאמרינן עד שישמעו קולו לאפוקי מדרב כהנא בתרא דלא סגי במדבר מתוך הכתב אבל לא לאפוקי הרכנה דמתני' באלם וכ"ש כתיבא דעדיפא טפי וכדכתיב' לעיל וכיון שכן לא קי"ל כרב כהנ' וכתבו התוס' דלא ממעטי אלא חרש משום דחר' מסתמ' אע"פי שמדבר מתוך הכתב לאו בר דעת הוא אבל פקח גמור אי כתב בכתב ידו כותבי' ונותני' גט לאשתו וכיון שכן מי ששלח ממ"ה בכתב ידיו שיכתבו גט לאשתו כותבין ונותנין ובלבד שיהא מקויום כראוי דליכא למיחש לזיוף דקולו לאו דוקא דהא בהרכנת הראש סגי כך דעת התוס' מתני' זה גיטך אם מתי זה גיטך אם מתי מחולי זה זה גיטך לאחר מיתה לא אמר כלום טעמא דכולהו משום דאין גט לאחר מותה דמתני' דלא כר"י ואמר זמנו של שטר מוכיח עליו דאלו לר"י דאמר זמנו של כו' זה גיטך אם מתי הוי כמהיום אם מתי או מעכשיו דהוי גט גמור וזה גיטך לאחר מיתה הוו כמהיום ולאחר מיתה דחולצת משום דמספקא ליה אי חזרה הוי או תנאה הוי והכי איתי בהדיא בגמרא וכיון שכן שמעינן ליכא חילוק בין מהיום ולאחר מיתה למהיום אם מתי דבתרוייהו מספקלן לאחר מית' אי הוה תנאה או חזרה וחולצות אלא מספקי' ליה אי הלכה כר"י בע"פ אי לא פי' דפשיטא ליה ודאי כר"י בכל אמר ואפי' בע"פ ומוכח כרבנן נמי היכא דאיכא מעכשיו ממש ואפי' בע"פ אמרו דלא פליגי אלא אי זמנו של שטר מוכיח עליו או לא ואפשר דרבותיהו מרבנן ילפי דר"י בכל אמר דאינהו קים להו בדאיכא בפי' מעכשיו אפי' בע"פ אמר וכוון שכן ר"י דסבר דזמנו כו' אפי' בע"פ אמר ומיהו לר"ה מספקא לי אי הלכה כוותיה בע"פ או לא ואפשר וכיון דאיפסיקא הלכתה כר"י בהדיא בכל אמר שמעי' דהלכתה כותיה אפי' בע"פ: