אור ברסלב

ריטבא על גיטין· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]

דף סג:

דף סג.

מאי לאו בהולך ור' נתן היא ודחיק לאוקמא הכי כי היכי דתיקו מתני' כר"ע וכדפרי' לעול ופריק דלא כהולך וה"ה נמי דהו' יכול לתרוצי דכי אמר יחזיר אקבלה קאי וכדתריצנא לעיל אלא משו דבעי לאקשווי מסיפא ולא מתרצה אלא בהולך כו' פרי' רישא בהכי ת"ש לפיכך אם א"ל הבעל א"א כו' מאי לאו בהילך ור"נ וה' דהדר אקשי לזה מסיפא אע"ג דאפשר לדחויי כדדחי רישא דבהולך כו' וה"נ דחי' ליה אורחא דתלמודא בהכי ומי' אסיקנ' דהולך לר"נ כזכי אמר רב יהודה אמר רב נעשה שלוחו ושלוחה וחולצת משום דמספק' ליה לרב הולך כזכי או לאו כזכי כר"נ ואקשי' והא אתמר הולך ק' לפ' שאני חייב לו אמר רב חיוב באחריותו ואם בא לחזור אינו חוזר אלמא קסבר דהולך כזכי ופרי' התם ספק ממונא לקולא הכא ספק איסורא לחומרא והקשה הרמב"ן ומאי קמקשה מחוב לגט דגט הרי הוא כמתנה ובמתנה ס"ל לרב כמאן דמספקא ליה במתנה הולך אי כזכי או לא כדאי' דהולך דמתנה לא דמי להולך דפקדון ותדע לך דבהולך דפקדון קי"ל כרב דהולך כזכי דהא תניא כוותיה וכדאיתא לעיל ובהולך דמתנה פסקי' התם בהדיא דהולך לאו כזכי וי"ל דהכא בגט כיון דאיכא שליח קבלה ואיהי בעי ליה לגט כהולך דפקדון או כחוב דמי וה"ה במתנה דהיכ' דאיכא שליח דמקבל דהוי כחוב או פקדון ולענין פסק הלכה איכא מאן דפסק כרב בה' דמספקי ליה הולך כזכי או לא וחולצת ואק"ל והא אמרי' לעיל בריש פר' השולח אמר אביי נקטי' שליח מונה כשליח הגט למאי נ"מ להולך לאו כזכי ואביי ודאי לא אמר במתנ' סתם שלא עשה המקבל שליח דלהאי מאי אתא לאשמעינן הא אפסיקא הלכתא בהדיא דהולך במתנה לאו כזכי ועוד לומר הלכה כר"י הנשיא אלא ודאי כדפרי' וי"ל דלאביי נמי לא פשיט' ליה אלא ה"ק שליח מתנה כשליח גט ואי הולך בגט לאו כזכי אף במתנה כן ואי מספקא ליה אף במתנה מספק' לן דאיהו לא את' לאשמועי' אלא דהולך במתנה כהולך בגט ולפי זה בהא קי"ל כרב דמספק' לן וכדפרי' במתנה היכ' שעשה המקבל שליח קבלה נמי הוי ספק ואע"ג דספ' ממונ' לא אזלינן לקול' דלא דמי לחוב ופקדון דלפרעון קיימי אלא אמרי' בהו שוד' ובפקדון וחוב קי"ל כרב דהולך כזכי דמאן דמספק' לי' לעי' דהולך במתנה כזכי או לא ס"ל דאמרי' שוד' ובפקדון וחוב קי"ל כרב דהולך כזכי דאזלי' לקול' וכדמשמע לעי' דה' תני' כוותי' וזה נראה דעת בעל העיטור ומי' להא ודאי קשה לישנא דאמר אביי דהולך לאו כזכי דלא הל"ל אלא אי הולד כזכי או לא, לפיכך פסק הרב אלפסי דקי"ל כר"נ דהולך בגט לאו כזכי ואפי' כשעשה המקבל ש"ק וה"ה בתן דלא הוי כזכי אלא במתנה ולא בגט דכיון דקי"ל הולך כרב נחמן ה"ה נמי דקי"ל כוותיה בתן ובהולך דחו' ופקדון קי"ל כרב דהולך כזכי ואין זה דעת הריף והרמב"ם הכרית כדבריו וכן עיקר וזה המקב' לגיטין ואשתך אמר התקב' והוא א"ל הולך ותולה ומת הבע' קודם שהגיע הגט לידה מתייבמת אמר רב אין האשה עושה שליח לקב' גיטה מיד שליח בעלה ואמרי' מ"ט דרב ומשום מילתא דרב צריכא טעמא בעי' טעמא ומפרשי' דטעמא דידיה או משום ביזיון דבעל או משום חצרה הבאה לאחר מכאן ופי' חצרה הבאה לאחר מכאן פרישנא לה לעיל בשלהי המביא תניין מ"ב איכא בינייהו דקדמה איהי ושוייה שליח מעקרא דלמ"ד משום בזיון דבעל איכ' ולמ"ד משום חצירה הבאה לאחר מכאן ליכא ה"ה נמי דהוה יכול למימר דא"ב היכא דבעל לא קפיד דלמ"ד משום ביזיון דבעל ליכא לליכא ולמ"ד משום חצרה הבאה לאחר מכאן איכא א"נ א"ב דקפיד דלמ"ד משום ביזיון דבעל הוי פסול דאורייתא ומן הדין אינו גט כלל ומתיבמת ואם נשאת בגט זה הוולד ממזר ולמ"ד משום חצרה הבאה לאחר מכאן הגט כשר דבר תורה וליכא אלא פסולה דרבנן משום הבאה לאחר מכאן הגת כשר דבר תורה וליכא אלא פסולה דרבנן משום גזירה וכיון שכן חולצת ולא מתייבמת ומי' הא דלא פריש לכולהו אורחא דתלמודא בהכי דלא קפיד לפ' לאיכא בינייהו אזל שליחא אשכח' דיתבה וקא ליישא א"ל הא גיטך א"ל ליהווי בידך ה"ג ליהוי לי בידך אבל להוו בידך לא דלא משמע דאיהו עבדה ליה שליח לקבלה וכה"ג אמרינן בקדושין פ"ק התקדשי לי במנה תנהו לאבא אינה מקודשת שיקבלהו לי מקודשת וגרסי' בתוס' דמכילתין הרי זה גיטך תנהו לפ' אינה מגורש' שיקבלהו לי מגורשת וכן במתני' טול לי שא לי ומי' ומי' בהתקב' סתם אומר הרמבן דלא בעי הקבלה ממש בשבילה ומשמע דטעמא מדאמר התקבל ולא אמר קבל ובהלכות הרי"ף גרסי' ליהוי פקדון בידך ודא ודא א' הוא:

אמר ר"נ אם איתא לר' חנינא עבידנא בה עובדא ומאי אתא לאשמעונן ואיכא למימר דה"ק אם איתא לר"ח בב' שלוחים עבידנא בה עובדא אפילו בחד שליח דלא חיישנא לחזרת שליחות אצל הבעל ומשום דהוא א"ל סתם ולא גלה טעמו אקשי' ליה רבא ואמאי והא לאו חזרת שליחות אצל הבעל ואיהו לא אהדר ליה דלא חייש להכי ופי' לא חזרה שליחות אצל הבעל כתיבנא לעיל בשלהי פ' המביא תניין בס"ד ולענין פסק הלכה כתב רבינו האיי והרי"ף דהילכתא כר"נ דאמר האשה עושה שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלה ומייתו ראיה מעובד' דר"י בר מרתא דהוצרכה גט וחליצה משום דמספק' ליה אי אמרינן חזרת שליחות או לא אלמא דאי לאו טעמיה דחזרת שליח דכר"נ ס"ל וכ"ן מדר"א דשלח להו דלא חזרה שליחות אצל הבעל אלמא דאי חזרת שליחות דעושה שליח כר"ח או בב' שלוחים דליתי להאי טעמא מהני ומיהו איכא מ"ד דאפילו אי הוי הלכה כר"ח דוקא היכא דליכא משום ביזיון דבעל דכי אמר ר"נ אם איתא היינו בכה"ג דקא ליישא וליכא משום ביזיון דבעל ובכי הא אפשר דהכי הלכתא כר"ח אבל היכא דאיכא משום ביזיון דבעל לא ק"ל כוותיה ולא נהירא חדא דה"נ איכא בזיון דבעלא בשאינה מנחת עסתה ועוד מ"ש דחיישינן טפי לטעמא דבזיון דבעל אלא מיהו מהנך עובדי ליכא ראיה כלל למפסק כר"ח דאפשר דכי שלחוה לקמיה לקמיה דר"א לא שלחו ליה אלא ענין דחזרת שליחות לחודיה או לא חזרה ומשכחת לה אפי' להרב כגון דקדמה היא ושוייה שליח ובעל לא קפיד דליכא משום בזיון דבעל דהא לא קפיד ומשום חצרה הבאה לאחר מכאן נמי ליכא דהא קדמה היא ושוייה שליח אפי' תימא דגופא דעובד' שלחו ליה דילמא כדרך אם איתא הוא דשלחוה ניהלה וכדמספ' ליה לר"נ ואיהו אהדר דחיישינן ללא חזרה שליחו אע"ג דר"נ לא חיי' ומעובד' דר' נמי ליכא ראיה דאפשר דכולה מלתא מספקא ליה אי הלכה כר"ח חזרה שליחות אצל הבעל אע"ג דרב תלמוד הוא לגבי ר"ח וקי"ל כר"ח ופשטא דשמעתיה נמי כוותיה אלא הכא כיון דחזי' לר"נ דמספקא ליה אנן לא נגרעו וכדאמר לעיל באידך פרקא דאמר רב הונא דכיון דלא אתמר הלכת' לא כרב ולא כשמואל כל דאלים גבר ואע"ג דקי"ל כשמואל בדיני ומשום האי טעם נמי לא פסקו רבוות' כשמואל וחשו לר"ה בר תחליפא נמי ראוי לחוש לר"נ דאסתפק' ליה וכיון שכן נקטי' לחומר' והאשה אינו עוש' שליח לקבל גיטא ואם עשאתו לקבל גיט' חיישי וחולצ ולא מתייבמ' ולענין חזרת שליחות אצל הבעל מספקא לן וחולצת ואק"ל היכי ש מספק' להו הכא לכל הני אמוראי ולעיל בפ' המביא תניין מקשי להכא והא לא חזרה שליחות אצל הבעל שלא כדרך דניחה כו ואע"ג דהתם לחדא אוקימתא בהאי פלוגת' דר"ח ורב אמרי' הניחא למ"ד אלא למ"ד מא"ל ואיכא מ"ד דיש חילוק בין ההיא דהתם להא דהכ' דבההיא דהתם ליכא מאן דפליג שהרי אינו ראוי לחזור אצל הבעל שהרי כלתה שליחות ההולכה לגמרי קודם שתיחול שליחות הקבלה אבל הכא אינו כן דעד שיגיע גט לידה אינו כלה שליחות ההולכה ובכי הא אפשר דבחזרה שלחות הוי ובהא הוא דפליגי ולפי זה קי"ל בההוא דהתם דלא חזרה ולא הוי גיטא כלל ובהא דהכ' מספקא להו וכדכתיב' ומי' לפי' זה ליכא ראיה למפסק כר"ח כיון דר"נ מספקא למלתיה דר"ח וכדכתיב וטע' דלא חזרה שליחות היינו משום דחזר' הו"ל כטלי גיטך מע"ג קרקע וכדפרי' ובגט הוא דבעי' דלא חזרה משום דבעי' ונתן בידה אבל במתנה לא א איכפת לן וזה מבואר רבינו נר"ו:

אלא אמר רבא כותבין ונותנין ואפילו ק' פעמים וה"ה נמי בכל שטר שאינו זוכה בו עד שמגיע לידו כגון שטר הקנאה שאם נאבד אחר שנכתב ונחתם כותבין ונותנין לו אפילו ק' פעמים אבל בשטרי ראיה או בשטרות שאינם מחוסרים נתינה כגון שטר שיש בו תנין דמשעת קנין שעביד נפשיה כיון שחתמו עשו, עדים שליחתום ושוב אין כותבין ונותנים דלא אמרי' אלא כעין גט דאינו כלום עד שתגיע לידה ומיהו היכא דטעו העדים בכתיבת השטר או שחזרו ממנו דבר בכי הא ודאי כותבים ונותנים דלא עשו שליחותן ואצ"ל אם יש פסול בשטר משום דלא א"ל כתבו חספא רבינו נר"י בעא מניה רבא מר"נ אמר כתבו ותנו לו לשליח מהו פי' וכתבוהו ונתנוהו לשליח ואבד קודם שהגיע גט ליד' מהו מי אמרינ' דעשו שליחתן וסלוקי סלוקינהו או דילמא לטירחיהו חייש ומש"ה לא א"ל דיכתבו ויתנו לה אבל ודאי דעתו שאם רצו שיתנהו לה וכיון שכן ככתבו ותנו לה דמי א"ל רבינא לרב אשי יוליך לה מהו י"ל דה"ק את"ל כשא"ל כתבו ותנו לשליח סתם דלטרחייהו חייש ולא חלוקונהו יוליך לה מהו מי אמרינן דקפידה הוי שיולכינו לה השליח וסלוקינהו סלקינהו א"נ אפשר לפ' ונכון הוא דה"ק יוליך לה מהו א"ת דכי אמר כתבו ותנו לשליח דסלוקים לוקיניהו דהא לא א"ל אלא דליכתבו ושיתנהו לשליח ולא גלה דעתו בדבר אחר אבל השת' דאמר יוליך לה הא גלי בדעתי' דבעי שתגי' גט ליד' וכיון שכן לא סלקניהו כל היכא שלא הגיע גט ליד' אפשיט הלכך חוזרין וכותבין מתני' האשה שאמרה התקבל לי גיטו צריכ' ב' כיתי עדים שנים שיאמרו בפנינו אמרה פי' שיעידו שהאשה עשאתו שלי' קבלה בפניהם וב' שיעידו שבפניהם נתנו הבעל לגרושין והא לאו חצי דבר הוא אעפ"י שאון האשה מתגרשת אלא בשתי עדיות אלו בכל עדו' ועדות עדות שלם הוא שעדות השליחות דבר שלם הוא שהרי עשאתו דשליחות' כגופא ולכשיתן לו תתגרש והא דאמרי' אפי' הן הן הראשונים הן הן האחרונים תימא מאי אפי' אליבא הא עדיף טפי דבב' כיתי עדים איכא לספוקי בחצי דבר וכדפרי' ובכת א' הויא דבר שלם ותי' הרמב"ן דאה"נ דעדיף טפי בכת אחד מב' כתי עדים ולשון אפילו אינו אלא משום מעוט העדים במ' אתמר בעל אומר לפקדון ושליש אומר לגירושים מי נאמן ר"ה אמר בעל נאמן כו' פי' פלוגתייהו בגט מקויים דאי אינו מקויים לכ"ע אינו נאמן דליתיה לטע' דמתני' וכ"נ כשהגט יוצא מתחת ידי שליש דאי אינו יוצא מתחת ידו אינו נאמן שאין השליש נאמן אלא כשהשלישו' יוצא מתחת ידו וכדאמר לקמן מאי קנפיק גטה מתותי ידיה דלהמני' וה"נ תניא בהדיא במתנית' דהשליש נאמן משניהם אמתי בזמן שהשלישו' יוצא מתחת ידו אבל אין השלישו יוצא מתחת ידו הרי הוא ככל אדם ודוק' בדאיכ' עדים שהאשה עשאתו שליח קבלה הא לאו הכי לכ"ע בעל מהימן דבעל לא הימני' אבל לרב חסדא אלא עליו ואלמא שיש לו לעשות אבל לומר שהוא ק שק' בהא ודאי אינו נאמן ותדע לך מדמקשי' לקמ' לר"ח ממתני' ואמרינן תינח אמרה קבל לי אלמ' לכ"ע עדות שהוא שק' והוא ראיה גמור כדברי רש"י ובהא פליגי דבעל אומר לפקדון מסרתיו ניהלך ולאו דוק' לפקדון אלא אפי' לשליח הולכה ועכשיו רוצה לבטל השליחו' ואומר רבינו נר"ו אי לאו טעמא דהוה יכול למימר דלהולכ' מסריה ניהליה לא הוי נאמן מפקדון שהחזקה שכל מה שבא ביד האדם מדין בא לידו ובגט אורח' דמלת' אין מוסרין אותו לאדם אלא להוליך או לקבלה דכל שאפשר לומר דלהולכה מסריה ניהליה אי אומר לקבלה דהוי' טפי כיון שאפשר לקיומי' בהולכה דכדין בא לידו אבל אי לא היה יכול להחזיר בהולכה כמו שאינו יכול להחזיר בקבלה לא היה נאמן לומר לפקדון מסרתיו ניהלך דהא לאו אורח ואורחא דמלת' בגט להולכה או לקבלה וכדפרישית אבל עכשיו שהוא יכול לומר להולכה משרתיו ניהליה והרי היא מתגרשת בקבלתה:

תוכן העניינים

ריטבא על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה