אור ברסלב

ריטבא על גיטין· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]

דף סא.

דף ס:

והא דאמרינן קוברין מתי א"י עם מתי ישראל לאו בסברות ישראל ק"ו אלא להתעסק בהן מפני דרכי שלום כשם שמתעסקי' במת ישראל והאי עם דקאמר לאו בשעת שמתעסק עם מתי ישראל קאמר משום דההי' שעתא איכא איבה טפי אמאי קוברין אלו ומניחין אלו כמו שנראה מתוך פרש"י אלא ה"ק כשם שמתעסקי' במתי ישראל כך מתעסקים עם מתי עובדי כוכבים וכן הוא מפורש בירוש' כאן דגרסינן התם תניא עיר שיש בה עובדי כוכבים וישראל מעמודי גבאי ישראל וגבאי עובדי כוכבים וגובין משל עובדי כוכבים ומשל ישראל ומפרנסי' עניי עובדי כוכבים ועניי ישראל ומבקרין חולי עובדי כוכבי וחולי ישראל וקוברין מתי עובדי כוכבי ומתי ישראל מפני דרכי שלום וכן הוא מפורש נמי בתוספת':

מתני' משאלת אשה לחברתה החשודה על השביעי' נפה וכברה רחיים ותנור ואקי"ל מהא דאמרו בע"ז ב"ש אומרים לא ימכור אדם לישראל החשוד על השביעית פרה החורשת וב"ה מתירין והא התם דב"ש אסרי והכ' שרו ועוד דאפי' לא שרו אלא משום דאיכ' למיתלי שיכול לומר לשחיטה מכרתיה וכדאית' התם אבל מפני דרכי שלום לא והכא אמרינן דטעמ' משום דרכי שלום ויש מי שתירץ דהתם הוא במכיר דליתיה לטעמ' דדרכי שלום ואי לאו משום דאיכ' למתלי לא שרו אבל הכא אע"ג דליכ' למתלי שרי מפני דרכי שלום וכ"ש דאסרי התם משום דאע"ג דאיכא למיתלי כיון דליכא משום דרכי שלום לא שרי ואיכא מ"ד דהכ' נמי איכא למיתלי וכדאמרינן בירוש' נפה לברור בה מעות כברה לברור בה את החול רחיים לטחון בהם סממנין תנור לבשל בהם אזנים של פשתן וא"ה אי לאו משום דאיכ' נמי משום דרכי שלום לא התירו והתם שריא משום דאיכ' למתלי ונ"ל דהתם טעמא משום דקא רווח וכיון דקא רווח ואיכ' למיחצי שרי אבל הכא אע"ג דאיכא למיתלי אי לאו טעמא דמשום דרכי שלום לא שרי דאמאי יביא עצמו לידי ספק וב"ש אסרי התם אע"ג דקא רווח כיון דליכ' דרכי שלום והכא כיון דאיכ' דרכי שלום ליכ' מאן דפליג וכבר הארכתי בזה במסכת ע"ז בס"ד אבל לא תבור ולא תטחון עמה פי' משום דהו"ל מסייע ידי עוברי עבירה ולאו דאיכ' עבירה בטחינה או בעשייה אלא משום דאיהי עבדא איסור' באכילה וכיון דעבד' איסור' באכילה אסור לסייעה כלל אבל בחלה דאין האיסור אלא הטומאה שהי' מטמאה את החלה אינו אסור לסייעה אלא באותה מלאכה בלבד אבל במלאכה אחרת מותר והיינו מ"ש התם ונחתו' העושה בטומאה לא לשון ולא עורכין עמו אבל מוליכין עמו פת לפלטר וכן אמרו אמרו בישראל העושה פירותיו בטומא' שאין בוצרין ולא דורכים עמו אבל מוליכין עמו חביות לבית דהיא מלאכה אחרת הא למדנו דבכל דבר שאיסורו מחמת אכילה כגון שביעית או כהן החשוד לאכול תרומ' בטומא' כדאית' בגמ' דאין מסייעין אותו כלל שאין מסייעין אותו לתקן דבר שיעשה בו איסור באכילתואשת אשת חבר משאלת לאשת ע"ה נפה וכברה ודורכת וטוחנת עמה ואע"ג דרישא אמרי' לא תבור איכא מ"ד דלא משום דע"ה מסתמא אינו חשו' על השביעי' דהא מוכח בגמרא דחשוד הוא אף על השביעי' מדאמרינן המוליך חטיו לטחון כותי או לטחון עצה הרי הוא בחזקתן למעשר ולשביעית אלא דהכא ברחוק מן השביעית עסקי דליכא פי' שביעי' ואיכא מ"ד דכתם ע"ה אין חשודין על השביעית כדמשמע הכא במתני' וההיא דבחזקתן למעשר ולשביעית בע"ה החשוד' עסקינן. ונראה שלזה הדעת נוטה דעת הרמב"ן ובמסכת חולין הארכתי בזה בס"ד והא דאמרי' בוררת וטוחנת עמה איכא מ"ד בגמרא דטעמא משום טומאה שגורם טומאה לחולין שבא"י ואפי' התירו אעפ"י שהוכשרו הפי' כיון דאינו אלא טומאה דרבנן מפני דרכי שלום מותר ואיכא מ"ד דטומאה משום חשש פי' שאינן מעושרין וא"ה כיון דרוב ע"ה מעשרין הם לא חיישינן להכי מסייעין להם מפני דרכי שלום אבל משהטילו את המים בעיסה יש מי שפי' דוקא בפירות שלא הוכשרו אם הוכשרו כבר ונטמאו ביד ע"ה וכיון שנטמא מסייעין אותו אח"כ ולפי זה אע"ג דרישא כשהוכשרו וכדמוכח בגמר לרבאו דאמר דטעמ' דרישא משום טומאה דרבנן סיפא מיירי בפירות אחרים שלא הוכשרו או שאינו יודע אם הוכשרו או לא אבל יש מי שפיר דאעפ"י שהוכשרו ונטמאו כבר לסייע בעיסה מפני שאסור לטמא בידים חלה או תרומה שכבר נטמאת דכתיב את משמרת תרומתי בשתי תרומות הכתוב מדבר אחד וטהורה ואחד תרומה טמאה וכיון דכן איכא משו מסייע ידי עוברי עבירה דאיהו אתיא להפרש אלא בטומאה ויטמאנה אח"כ ואסור אעפ"י שהיא טמאה וכדפרי' וטע' דאסור משתטיל בה מים משו דבההוא שעתא היא עונתה לחלה שאם הפרוש ממנה חלה חלתה חלה ולפי שעה ואילך אסור לסייע מפני שתבא לטמא חלה בידים ואע"ג שהדרו' לטמאה הא פרישנ דאסור לטמאה אבל לפי פי' זה אינו האיסור משום דמטמא העסה זו דכ' ודטמאה הוא ליכא איסור בדבר היכי אמרי' דאסור משום משמרת תרומתי דוקא תרומה אבל טבל כיון שנטמא אינו אסו' לטמאו אח"כ אינו אסור לטמאו מתחילה קודם שנטמא ולאו משום דכתיב משמרת תרומתי דהא אינו עדיין תרומה אלא מדכתיב ונתתם אותה לאהרן הכהן עשה שתננה לאהרן הכהן בכהונתו וכן הוא בירושלמי ומייתי לה ר"ש זלה"ה בפי' המשניות במס' חלה ואיסור זה דאורייתא כשהוטבלו אבל קודם לכן אעפ"י שהגיע עונתן לתרומה אינו אסור לטמאו אלא דרבנן אבל כיון שנטמאו ודאי מות' לטמאן דלא הזכירה התורה אלא בתרומ' שכבר הופרש' שאעפ"י שנטמאת שלא יטמאו אותה והיינו הא דתנן התם במ' חלה נולד לה ספק טומאה בעיסה מיד שגללה העסה בטומא' לאחר שגללה העסה העסה בטהרה וע"כ לא אמר אחר שגללה תעש' בטהרה אלא משום דאיכא טומאה ודאי וכיון דמדאורייתא אסרה לטמאה כיון דטבילה לחל' מספק לא מטמאינן לה אבל קודם שגללה שגללה אינו דאיסו לטמא' אלא מדרבנן אפילו בנולד לה ספק טומא' לחוד מטמאי לה וזו כשנטמא' ודאי תעשה בטומאה וכיון שכן כאן אין האיסור אלא משום להפרישה ויטמאנה אח"כ דאיכ' איסור תורה כיון שהופרשה אבל לאידך פי' דדוקא כשלא הוכשרו אין האיסור כאן אלא משום דמסייע ידי עוברי עברה בדבר דאיכא עקר לטומאתו מדאוריית' בחלה אבל עכשיו כשנטמא אין בו איסור אלא איסורא דרבנן וכדפרי' דבהטל' מים לחוד לא הוטבל' לחלה וכיון שכן אין בטומאה אלא איסור דרבנן ואנן משום איסור דאוריית' אתינן עלה כדאמר בגמ' ריש' בטומאה חולין וסיפ' בטומאת חלה אלא טעמא כדפרי' דבסיפ' דהוא דהוא טומאה דחלה ויש לה עקר מדאוריית' לא התירו מפני דרכי שלום א"נ י"ל דלפי פי' זה דמשתטיל מים דאמרי' לאו דוק' אלא כלומר משתגלגל וה"ק לאחר שתגלגל אם נעשה בטהר' מתחלת' לא יסייע עמה משו' דעכשיו כיון שגלגלה הוטבל' לחל' ואסור לטמאה מדאוריית' וכיון שכן נמצא שהוא מסייע ידי עוברי עבירה בדבר שנעשה בו איסור מדאורייתא ואעפ"י שדברים אחרי' נאמרו בזה שטה זו קבלתי מפי רבינו נר"ו והיא נכונה. גמרא מ"ש ריש' ומ"ש סיפ' פי' דברוש' אסרי' לבור ולטחון עמה ובסיפ' שרי אמר אביי רוב ע"ה מעשרי' הם הא פי' במתני' דסתם ע"ה אין חשודין על השביעית וכיון שכן ליכא למיח' להו אלא למעשר וא"ה התירו מפני דרכי שלום משום דרוב ע"ה מעשרין הם ולאידך לישנא דפי' במתני' דסתם ע"ה חשודין על השביעית הכא ברחוק מן השביעו' עסקינן וטעמא משום דרכי שלום הא לאו הכי אסור אע"ג דרוב ע"ה מעשרין הם כיון דאיכ' מיעוט' דלא מעשרין הם ונראה דאביי למעוט לע"ה דלא מעשרין לא חייש אע"ג דאיכא איסור תורה אבל לטומאה דרבנן חייש כיון דאיכ' ודאי טומאה דרבנן דטפי חמירא ליה טומא ודאי דרבנן למעוט דספק איסור תורה והכי משמע בירושלמי דאפילו לטחון עמה אסור דשלשתן מפני שהוכשרו והא ודאי כאביי דאלו לרבא מותר ורב' טפי למיעוט איסור תורה מטומאה דרבנן אע"ג דאיכ' ודאי איסו' מדבריה' ומי' לאו משו' דרבא פליג עם אביי לומר דרוב ע"ה אין מעשרין דפ' האשה שנתארמלה מוכ' דרב' לית ליה הכי והכי אוכח בפ"ק דשבת.. והא מדקתני סופא משתטיל מים לא תגע מכלל דרישא לאו בטומא' וטהרה עסקינן דמשמע דרישא בפי' שלא הוכשרו והשתא מחדשי' לומר דכשהוכשרו אסור אלמא דטעמא דרישא משום מעשר הוא כאביי ומשום דרובן מעשרין ופריק רישא וסופא בטומאה וטהרה ורישא בטומאת חולין כלומר רישא נמי לעולם כשהוכשרו. אלא דרישא איירי בטומאה דרבנן וסיפא בטומאת חלה כלומר שהיא מדאורייתא ומשום הכי אסור לסייע עמה ובמתניתן הארכתי בטעמא בס"ד:

ורמינהו טוחנין ומפקדין אצל אוכלי שביעית פירוש דקס"ד השתא דאין אסורין להחליף ולא ליגע אבל לא לאוכלו אבל אוכלי שביעית ולא אוכלי פירות בטומאה לסייע עמהם בשלהם משום מסייע ידי עוברי עבירה וקשיא רבא דאמר דבטומאה דרבנן מותר ואביי מתרץ לה אליבא דרבה בכהן החשוד לאכול תרומה בטומאה דה"ל טומאה דאורייתא וכיון דאיסור באכילתה אסרו לסייע עמו בכל המלאכות וכדפי' במתני':

תוכן העניינים

ריטבא על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה