אור ברסלב

ריטבא על גיטין· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]

דף ס:

דף ס.

הא כיצד דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן ע"פ. ופי' רבינו נר"ו משום דבקריאתם ע"פ איכא הפסד דליכא למדרש חסרות ויתרות וכמה נונין נונין הנדרשי' ועקומים ולפופים הדברים שבע"פ אי אתה רשאי לאומרם בכתב משום דכשאינם כתובין כל א' וא' מוסרו זה לזה בדקדוק אבל אם נכתב יוצא ללמוד אותם מתוך הכתב. כונת אמרן ומיהו עכשיו כותבין משום עת לה' במוזל כ"ע ל"פ דהא משקה ברצונו כיון דאין צריך לסכור הנהר ואעפ"י שהדמי' מתחסרי' לתחתון כי פליגי ב"מ ואשקוט שמואל אמר עלאי שקומה ברישא ורב סבר תתאי שקומה ברישא ומתני' בבור דקרוב שמעלה ראשו' אוקימא אליבא דרב באמה המתהלכת ע"פ בורו ע"כ אמר רב הונא בר תחליפא השתא דלא אתמר לא הלכת' כרב ולא הלכתא כשמואל כל דאלים גבר ואע"ג דקי"ל הלכת' כשמואל בדיני היינו כל היכא דלא נסתפקו בדבר בגמ' אבל הכא שנסתפקו בדבר לא שהרי הוא ספק בידם בהא מלתא אם הלכה כרב או כשמואל ואלו פסקו הלכה בהדי' ודאי הוי הלכתא כוותיה אף עכשיו נמי שנסתפקו אם הלכה כמותו אנן לא נכריע וכן פסקו הגאונים אבל רש"י כתב דר"ה לית ליה. הלכת' כשמואל בדיני והא דאמר כל דאלים גבר ולא אמרינן שודא דדייני משום דלפעמים עבדי' שורא דמשתי עלאי דצריכי למיא טפי ופעמים צריכי תתאי ויהבי' מיא לתתאי ודמיין מילי דרבנן כתור' אבל בדבר אחר שאינו חוזר לאחר כגון מלוה אמרי' לפעמים שודא והא דאמרינן תרי עבדת אע"ג דאמרינן כל דאלים גבר משום דאעפ"כ שלא כדין עושה אביי היה באמצע דמיא מעליא או מתתאי היה ומש"ה לא טעמינהו אביי לפירי ומידת חסידות יתיר' היתה הנהו בני הרמך דאזיל ברשיא פי ברשניא שר הנהר ושר בני הרמך על שפתו והנהר היה הולך כדרכו על שפת שדותיהם ויש שם שדות אחרו' למעלה מהם למטה מהם והם חפרו הנהר ויקיפוהו סביב שדותיהן כזה של מעלה והנהר ע"י שהיה מתעקם לא היו המים הולכין מההר' כדמעיקר' ועולה המים ושורף שדות אלו העליונים ואתו לקמיה דאביי וא"ל דליכרו בורויהו טפי, פורת' כלומר העמיקו הנהר מעט ע"י כך לא יעלה לשדותיהם ולא יזיק אתכם ומדאמר להו הכי נראה שזה גרמה בנזיקין היתה שאם היו גירי ממש על המזיק להרחיק את עצמו ולבני הרמך הוה מוטל זה לעשות והיינו דאי אמרי' לייבשי פרי פי' והפירות שלנו אלו לעלאי דלסלקו נפשייהו מהתם וילכו ויקחו שדות בטסקא במקום אחר כי זאת לא היתה אלא גרמה בנזיקין כך פר"ח והוא הנכון אבל רש"י פ' דלבני הרמך א"ל דלסלקו נפשייהו מהתם שלא יעשו להם נזק וזה אינו נראה דאביי היה מדבר עם עלאי ולא עם בני הרמך ועוד לפי דבריו מזיקין גמורין היו בני הרמך א"כ מעקר אמאי א"ל לעלאי דליכרו בורייהו טפי פורתא דהא אין הדבר הזה עליהם לעשות אלא על המזיקין אותם וכדפריך לעיל לפיכך נראה שהפירוש הראשון עיקר:

תוכן העניינים

ריטבא על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה