אור ברסלב

ריטבא על גיטין· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]

דף נב.

דף נא.

מתני' יתומים שסמכו אצל ב"ה או שמנה להם אביהם אפי' חייבין לעשר. פי' חייב האפוטרו' לעשר פירותיהם והא לאו מדינא דהא גבי תרו' שליח ממש בעי ויתומי' לאו בני שליחות נינהו אלא שחכמי' הפסידו הפי' לענין זה ושמו אותן האפוטרו' לעשר כאלו הן שלו אבל בשאר דברים שהאפטרו' יכולין לעשות בהנך דאמרי בגמ' מדאורייתא רשאין בכך כדאמ' במס' קידושין מנין ליתומים שבאו לחלוק בנכסי אביהן שב"ד מעמידים להם אפו' שנאמר נשיא א' והא התם מדין זכות שזכין לקטנים בחלוקת הארץ אבל במ"ש חכמים שהאסו' רשאין לעשות אם עשו לא עשו כלום בין לזכות בין לחובה רבינו נר"ו:

גמרא אפי' לוקחי יינות שמנים וסלתות להאכיל אבל לא להניח ומוכרים עבדים קרקעות להאכיל כו'. זה הכלל אפוטרו' אינן רשאין לעשות שום דבר אלא לתועלת היתומים אבל דבר אחר לא ומ"ה אין מוכרין עבדים וקרקעות להניח שהמעות מתאבדים והעבדים והקרקעות הוא דבר המתקיים טפי ואין האפוטרו' רשאין לדון לזכות ולחיי' בנכסי יתומי' לזכות אמאי לא אלא לחיי' ע"מ לזכות ופי' רבינו דלחוב הוא כל זמן שתבעי' אחרים דמסתמא כיון שאדם אחר תובעם לטובתם הוא וקמ"ל שאעפ"י שהם כשדנין עמו הם דנין, ע"מ לזכות כדי לסלק המערער מעליהם מסתמא כיון שאדם אחר תובעים חוב הוא להם ואין רשאין לדון עמהם ולזכו' הוא כשהן תובעם את אחרים ואעפ"י שלבסו' זכו מה שעשו עשו כיון שמתחל' נתכווני' לזכות היתומים אבל כשירדו לחוב וזהו כשאדם אחרי תובען אעפ"י שהזכו' לא עשו ולא כלום דכיון דאין רשאין לדון עמהם מה שעשו בטל הוא וכדפרי' במתני' זו דעת רבינו נר"ו אבל רש"י פי' לחוב הוא ע"מ לזכו' שתתחל' ירדו ע"מ לזכו' וחבו וכיון שחבו לא עשו כלום דאין להם רשות לחייב היתומים אלא לזכותם ואם ירדו מתחל' לחוב ויצא לזכו' אעפ"י שלא היו רשאין קם דינא זהו דעת רש"י וקמא עקר דכיון שלא נתנו להם רשות לעשות אי עשו מה שעשו בטל והא דאמרי' דאין האפוטרו' רשאין למכור שדות ולוקח עבדים אבל מוכרין עבדים ולוקחים שדות ופליג רשב"ג עליהו קי"ל כרבנן דמוכרין עבדים ולוקחין שדות וצריך לחשב עמהם באחריות דברי ר' רשב"גא א"צ וקי"ל כרשב"ג דכי אמרי' הלכה כר' דוסא מחברו אבל מאביו לא וכ"כ הרי"ף משמי' דגאון ומי' דוקא באחרונ' הוא דאמרי' דאין צריך ולחשב עמהם אבל בתחלה צריך דהא גנבו ההקד' אמרי' מחייבי' עמהם באחרונה ואף על פי כן מחשבין עמהם בתחלה דכתיב ויצורו וימנו ואין עושין אפו' נשים ועבדים וקטנים ואם מינן אבי יתומים הרשות בידו פי' ביד אביהן של יתומים ואק"ל הא פשיטא דמה שרצה לעשות בנכסיו עושה וי"ל דכיון דב"ד אביהן של יתומים נינהו הא אמרינן דכי היכי דאפוטר' דמפסיד אע"ג דמינהו אביהן של יתומים מסלקין אותו כך אלו מפסידין ומטעם זה הו"א דאין ממנין אותן מ"מ אין מפסידי' ב"ד דמסלקין להו ואיכא מאן דגריס ואם מינן אביהם הרשות בידם ופי' דה"פ ואם מינן אביהן של יתומים בחייו על נכסיו הרשות ב"ר למנותן דאלמא דזריזין הם והכי תניא בתוספת' דתרומות אין ב"ד עושין אפוטרו' נשים ועבדים לכתחלה ואם מינה אותן אביהן בחייו עושין אותו אפו' וכיוצא בזה בפרס המפקיד גבי סבתא שאני התם דכל יומא ויומא גבי סבת' הוו מפקדי הרב מורי הר"ש נר"ו ואיכא מ"ד דכול' בריית' באפוטרו' שמינהו אבי יתומי' מדקתני בסופא ואם מינן אבי יתומים הרשו' בידו מכלל דבכל מאי דאמרי' עד השתא ליכא הפרש' בין מינוהו ב"ד למינוהו אבי יתומים דאי לא נימא נמי בכל מאי דאתמ' בברייתא דאם מינן אבי יתומים הרשות בידם של האפוט' למכור ברחוק ולגאול בקרוב וכיוצא בכל אלו אלא ש"מ דליכ' הפרש בין מינוהו אבי יתומים או ב"ד הרמב"ן ויפה פי' אבל רבינו נר"ו דמדאמרינן דעבדים וקטנים הרשות ביד אביהם למנותן אף על פי שאינן זריזין ה"ה נמי בכל האפוטר' שמינה אבי יתומים דעביד כל מאי דכתב זבין ומזבין ובלבד שלא יפסיד לגמרי שהרי הכל תלה בדעתו ומיהו אפילו במינן ב"ד אם נטלו רשות מב"ד רשאין הם למכור ולעשות כל מה שירצו והכי תניא בתוספת' בב"ב פ"ח אין מוכרין ברחוק וליקח בקרוב למכור ברעה וליקח ביפה אין לחוב ולזכות להכניס ולהוצי' ותומים אא"כ נטלו רשות מב"ד ודוקא בכל שעה כדי שיראו ב"ד באותה באותה שעה שיש תועלת בדבר ועשו ואם לאו לא יעשו אבל ליתן רשות בתחלתן שיעשו מה שירצו בזה אין רשות לב"ד לעשות ואם נתנו להם ק רשו' לא עשו כלום רבינו נר"ו:

הנהו יתמי דהוו סמיכי גבה דההוא סבתה ה"ל תרומתה שקלה וזבינתה ניהלייהו פי' להאכיל אבל לא להניח דאפילו נאמר דאפוטרו' שמינהו אבי יתומים יש לו רשות לעשות כן וכדכתיבנא יתומים שסמכו אצל ב"ה דהוי באפוטרו' כי אם נאמר דהוי באפו שמינהו ב"ד ואמר רבינו נר"ו דאפוטרו' אינו אלא במה שהן מחזקים אבל להוסיף על האפוטרו' ולתת בידם מנכסי היתומים לא וגם הם אין להם רשות להוציא נכסים מיד אחרים ולענין שבועה כתב הראב"ד דדינם כאפו' שמינהו אבי יתומים שפטור דהא התם אמרי' דאתא לאימנועי כ"ש הכא וכ"כ הרמב"ן משוך פי' מיתמי אייקר היינו דרב חנילאי בר אידי דיתומים אין מקנין אלא בכסף וכיון דכן מצו הדרו בהו זיל לא יהא כח הדיוט חמור מהקדש וכיון דהדיוט קונה במשיכה ואינו יכול לחזור בו אף בהקדש כיון דאיכא משיכה אינן יכולין לחזור בהם ואק"ל היכא דאייקור דאמרי' דברשות היתומים קיימי ויכולין לחזור בהם א"כ רעה הוא לדידהו דיאמרו להם נשרפו חטיך בעליה כו' דזה אינו דיאמרו להם היתומים חיטכ' הוא שנשרפו לכם משינה דהא גבי זול הוא דאמרינן הכי הוא זול א"כ לקמן גבי יהיב זוזי יתמי אסירי דהיכא דאייקר אי אמרי' דאין הלוקחים יכולים לחזור להם חיטכם הוא שנשרף דהדין כך הוא יתומים קונים בין בכסף בין במשיכה באיזה מהם שירצו וכל זמן דליכא כסף ומשיכה יכולים הם לחזור בהם ומיהו מסתמא כל היכא שלא חזרו המקח קים וכיון שכן היכא דמשוך פירי מיתמי אם נשרפו עד שלא חזרו בהם ללוקחים ונשרפו אבל היכא דיהיב יתמי זוזי אפירי אם נאמר דהיכא דאייקיר שאין יכולין הלוקחים לחזור בהם דקנו בכספא מסתמא כל זמן שלא חזרו בהם המקח קיים וכשנשרפו ברשותם נשרף דאין להם רשות אחר שנשרף לחזור בהם ואע"ג דכה"ג אמרינן התם במ' דהדיוט יכול לחזור בו ואפילו מי שפרע ליכא שאני התם דאף מוכר יכול לחזור בו אבל כאן שאין המוכר יכול לחזור בו מסתמא כ"ז שלא חזרו להם ללוקחי' דהיינו היתומים נשרף וכ"נ שפי' רש"י והא דאמרינן יהיב יתמי זוזי אפירי זול לא יהיה כח הדיוט חמור מהקדש כלומר ויכולים הם לחזור ואפילו מי שפרע ליכא אע"ג דבהדיוט. כה"ג איכא מי שפרע:

תוכן העניינים

ריטבא על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה