אור ברסלב

ריטבא על גיטין· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]

דף לב:

דף לב.

שליח מתנה הרי הוא כשליח הגט למאי נפקא מינה להולך לא כזכי וס"ל ואטו מזכי מי מהני והא חוב הוא לאשה ואין חבין לאדם שלא בפניו ואיכא מ"ד דנ"מ כשעשאו האשה שליח קבלה דהתם ודאי אי א"ל זכי מהני דהא זכות הוא לה אי לאו ומי' זה אינו כלו' דהתם ביבמות אסיקנא דלאו זכות הוא לה דטב למתב טן דו מלמתב ארמלו א"כ אפשר לומר דהכא כי אמרי' נ"מ להולך לאו כזכי דמי לאו לדמויי לגט לגמרי ולומר דזכי בגט מהני אלא לומר הולך במתנה לאו כזכי דמתנה וה"ה שלי' מתנה איכא ביה צד דדמי לשליחות הגט והיינו לענין הולך דהולך במתנה לא מהני כלל ואיהו גזרה אלא הרי הוא בשליחות דגט דאינו מהני כלל ויכול לבטלו ומיהא שמעי' דהמשלח דבר לחברו ביד שליח ולא א"ל זכה בשביל פ' אלא הולך דבר זה דאם הלך לו שלי' דיכול לבטל שליחותו ויכול להוצי' הדבר מיד המקבל מתנה ומבטל השליחות בפני ב' כר"ג דס"ל הכי לקמן בשליח הגט והלכתא כוותיה יהא כחרש דבריו קיימין הא פרישנ' לעיל דאע"ג דא"א לבטל גופו של גט יכול הוא לבטל השליחות וכיון דהאי לישנא לא אפשר לקיומיה בגופו של גט מקיימי' בשליחות' של גט ומאי שנא מהרי הוא הקדש הרי הוא הפקר ואק"ל והא לא דמי דבשלמא גבי הקדש מהני משום הודאה דידיה ולגבי גט בעינן לישנא דלתנא ואיכא למימר דה"ק מ"ש מהרי הוא הקדש או מהרי הוא הפקר או שאנו באים להקדיש או להפקיר לכתחלה בלשון זה ומהני והא קו"ל הלכת' כוותי' דר"י דאמר חוזרת פלוגתא דר"ל ור"י היא במסכ' קידושין גבי המקד' את האשה לאחר ל' יום דאמרי התם דאם קבלה קדושין מאחר מקודשת לשני ובעי' התם היכא שלא קבלה היא אלא שחזרה בקדושין ראשונים מהו ר"י אומר חוזרה דאתי דבור שני ומבטל דבור הא' שהרי לא נשתעבדה הוא לבעל אלו בדבור דאלו ברצונה שנתרצית היא להתקדש לו וה"נ היאך חוזר ומגרש בו ולא אמרינן דבטולי בטליה לדבור ראשון שצוה לכתוב הגט לשמה וליהוי כאלו לא נכתב לשמה כלל ופרקי' הכי השתא התם דבור ודבור הוא ואתי דבור ומבטל דבור וכדפרי' אבל הכא נהי דבטליה לשלחותיה דשליח שאינו אלא דבור אבל גט דאיכא ביה מעשה מי קא בטיל ה"נ גיטא גופיה מי קא בטיל בטיל לומר דגופו של גט א"א להתבטל לעולם אחרי שנכתב בכשרוה הא למה דומה למי שכתב ס"ת לשמו וחזור ומבטלו שלאו כל הימנו לפסול מה שנעשה שה דבר בהכשר ותדע לך דאם איתא דגט גופיה אפשר להתבטל היכי נאר"נ דחוזר ומגרש בו משום דלא ביטל אלא שליחות והוא והא חרס כחרס קאמר והאי לישנא אם איתא דגט אפשר לבטלו טפי מוכח דאגט גופיה קאמר ולא אשליחות אלא משום דלא אפשר ליה לקיומי בגט גופיה שהרי א"א לבטלו וכדכתיבנא אמרי' דאשליחותא הוא דקאי וקיימי' ליה במה שאפשר וזה ברור וכן דעת הרמב"ן ואיכא מ"ד דגריס גיטא גופה מי בטליה משמע דאלו בטלי דבטלו וכן דעת הרמב"ם שכתב דהיכא שביטל הגט שפי' מלהיות גט דבטיל ואינו מגרש מגרש בו לעולם וזה אינו מחוור וכדכתיבנא ואק"ל מהא דאמר לקמן בפרק הניזוקין אמר לעדים ראו גט זה שאני נותן לאשתי וחזר ואמר לה כנסי שטר חוב זה בטוליה בטליה קמ"ל דמשמע לכאורה התם דאפשר לבטלו זה אינו וה"ק מ"ד בטולו בטליה כלומר לנתינה קמ"ל דאפשר דאפ"ה נתינא מעליא היא ומתגרשו בנתינה זו אבל הגט א"א לבטלו לעולם אחר שנכתב אבל קודם שנכתב אם אמר גט שאני כותב לאשתו בטל הוא ואח"כ כתבו הרי בטל ואינה מגורשת בו ואינה מתגרשת בו לעולם ולא עוד אלא אפי' אמר כל גט שאכתוב מכאן ועד זמן פי' הרי הוא בטל ואינה מתגרשת בו וזו היא מסירה מודעא וכ"כ הרמב"ם והוא אמת וזה נכון והא דאמרי' דהכא דאמר גט זה בטל הוא או לא יועיל דדבריו קיימין משום דבעל השליחות דהא האי לישנא דליבטול השתא משמע כתב רבינו דלאו דוקא כשבא עכשיו הוא לבטלו אלא אפי' אמר בטלתי השליחות נאמן מתוך שבידו הוא לבטלו עכשיו ולחומרא איכא להחנוייה משום האי מגו ואע"ג דאמרינן דבעל שאמר גרשתי את אשתי למפרע אינו נאמן להבא אפי' לפום קס"ד התם נראה לחד לישנא דבעל שאמר גרשתי את אשתי נאמן התם הוא משום דאי אפשר להימנוייה למפרע משום דנפיק מינה חורבא וכדאיתא התם וכיון שכן לא מהימנינן ליה כלל ואפי' להבא אבל הכא גבי בטול השליחות לא נפקא לן מידי בין שבטלו כבר בין שבטלו עכשיו דהאשה אינה מתגרשת עד שיבא הגט לידה וכיון שכן נאמן הוא שבטלו כבר מתוך שבידו לבטלו ואק"ל הא דאמרי' לעיל דבטל הוא לא מהני אלא משום דמשמע לישנא דלהבא ואמאי ואפי' משמע לישנא למפרע אמאי לא יהא בטל ומטעמא דפרישי' איכא למימר דהתם איירי כגון שידור לנו דאכתי לא בטלו אלא שהוא בא עכשיו לבטלו ואי לאו לישנ' דלהבא משמע לא הוה בטול ולי נראה דאפילו לא ידעי' אי בטלי אי לאו בהאי לישנא לא מבטיל אלא משום דמשמע להבא אבל אלו משמע לשעבר לא וטעמא משום דהו"ל כאלו אמר בפי' גט זה בטל הוה והאי לישנא לא משמע שהוא בטלו אלא שהשלוחות זה לא הוה כלל וכדאמר גבי מתנה דבטלה דדבריו קיימים והתם ל"ל שהוא בטלה אלא משום הודאתו שהוא הודה שאותה מתנה היתה בטלה שלא זכה בה מעולם דומיא דאינה מתנה והכא אלו אמר ג"כ זה היה בטל לא משמע שהוא בטלו השליחות אלא שהשליחות לא היה מעולם וכיון דידעי' דהוא והוא שלחו לא אמר כלום כנ"ל אתמר בפני כמה מבטלו ואק"ל ומאי נפקא לן מינה מאי דהוה הוה י"ל דנ"מ לר' דאמר דאם בטלו מבוטל ר"נ אמר בפני ב' ואע"ג דקת' ב"ד לבי תרי נמי ב"ד קרי להו ומי' התם מתורת ב"ד והכא מתורת עדות והיינו דבעי' ב' משום דה"ל בדבר שבערוה שאינו פחות מב' ודינא קתני והיינו דלקמן אמרינן אותובי קרי באונגדו דאע"ג דאיהו מבטל כיון דליכא עדים לא חשיב בטל ומי' תמיה לן למתני' אליבא דרב ששת למה לי ג' וי"ל דאיהו סבר דמעיקרא תקינו ג' משום ממזרים ולבסוף בטלוה לגמרי משום תקנת עגונות:

תוכן העניינים

ריטבא על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה