אור ברסלב

ריטבא על גיטין· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]

דף לב.

דף לא.

השולח פרק רביעי

השולח גט לאשתו והגיע בשליח או ששלח אחריו שליח וא"ל גט שנתתי לך בטל הוא הרי זה בטל בגמ' מפ' דהאי לישנא דוקא הוא וטעמא דבטל משום דלישנא דבטיל הוא דלבטיל השתא משמע והרי הוא מבטל השליחות אבל הגט לעולם אינו בטל כיון שנכתב כראוי בהכשר וכדכתבינן לעיל בפ' המבי' תניין והכי מוכח לקמן בגמרא דגופו של גט אינו מתבטל לעולם ובגמרא נאריך בזה בס"ד גמרא הגיעו לא קתני אלא הגיע פי' דלישנא דהגיעו משמע שהגיעו משום דאיהו נתכוון להכי וכגון שרדף אחריו אבל הגיע משמע שהגיע בשליח ממילא ואפ"ה אמרינן דהוי בטל השליחות ולא אמרינן דלצעורא קא מכוין ואע"ג דמתני' קודם אצל אשתו דמשמע שקדם. אצלה בכוונה דלישנ' דקדם הכי משמע לאו למימר דאילו הגיע בה ממילא דלא הוי בטל השליחות ואמרינן לצעור' קא מכוין אלא ה"ה דאילו הגיע בה ממילא דהוי בטול השליחות אלא אורחא דמילת' דנקט דכיון ששלח הוא שליח היאך יגיע הוא באשתו קודם השליח אא"כ הוא מקדים וממהר ללכת אצלה ומשום הכי נקט לישנא דקדים אבל אין חלוק בין קדם להגיע והיינו דכי אמרינן לקמן קדם אצל אשתו למה לי לאמרו דאתא לאשמעינן דדוק' קדם אבל הגיע בה לא הוי ביטול השליחות אבל לדידה לצעורא קמכוין פי' לביטול שליחות קא מכוין לומר ליה לשליח קמ"ל דאפ"ה דאמר לדידה לא אמרינן לצעור' קא מכוין שהשליחות הוא שביטל מהו דתימא אגלאי מילת' למפרע דבטולי בטלי קמ"ל איכא שפ' כפשטא דה"ק מ"ד כיון שעכשיו הוא אומר שגט זה בטל ומעיקרא היה מחזר אחריו לבטלו דאגלאי מילתא דאותה שעה שהיה מחזר אחריו בטל כדין בפני ב"ד קמ"ל דלא חיישנן לכך ונראה פירש דה"ק מ"ד דאגלאי מילתא למפרע דבטולי בטלה כלומר באותו גילוי הדעת שראינו שהיה מחזר אחריו כיון שעכשיו ג"כ אומר שגט זה בטל הוא דאמרינן הוכיח סופו על תחילתו דמעיקרא דעתו היה לבטלו קמ"ל דלא אמרינן הכי דלגלויי דעתא בגיטא כי הא לכ"ע לאו מילתא אבל מעיקרא קס"ד דגלוי דעתא כי האי הוי ביטול אפילו למ"ד גלי דעתא בגיטא לאו מילתא היא משום דהכא איכא גלוי דעת טפי כיון דמעיקרא היה מחזיר לבטלה ועכשיו ג"כ הוא אומר שהגט בטל ואפ"ה אמרינן דלאו מילתא היא משום דהכא לא אמר כלום ולא דמי לגלויי הדעת דלקמן דבשלמא לקמן דאמר ברוך הטוב והמטיב איכא למימר דברוך הטוב והמטיב בטל גיטא א"כ חזו דאתאי אבל הכא שלא אמר כלום אפילו לדידיה לאו מילתא היא ולא בטל גיטא.

ת"ר בטל הוא אי אפשי בו דבריו קיימין פסול הוא אינו גט לא אמר כלום פי' הנך לישנא בין בטל הוא בין פסול אע"ג דאגופו של גט הוא דקאמר שיהא בטל או שהיא פסול כיון דבטל הוא משמע דליבטיל השתא וכן אי אפשי בו משמע דעכשיו הוא שאינו רוצה בגט וגופו שאין בידו לבטלו וכדפרי' במתני' וכדמוכח לקמן הא דקאמר בטל הוא קאי אמאי דאפשר ליה לבטולי דהיינו אשליחות אבל פסול הוא משמע שגט זה הוא פסול ולא שהוא פוסל עכשיו אלא שהוא פסול מאיליו והוא אינו פסול שהרי נכתב בכשרות זה אינו כלום והגט כשר וכן כשאמר אינו גט לאו כלום קאמר דהרי גט הוא ואפילו נאמר דקאי אשליחות לאו כלום הוא דאפילו אמר שליחות זה פסול הוא ודאי בלשון הזה לא משמע שהוא מבטל השליחות עכשיו אלא שהשליחות הוא פוסל מאיליו ואם הוא אינו מבטל למה יהיה פסול ומש"ה כשאומר גט זה פסול הוא אינו גט לא אמר כלום [1] וכשאומר בטל הוא אי אפשי בו דבר יו קיימין והגט בטל מחמת שנתבטל השליחות וכדפרי':

למימרא דבטל לישנא דליבטיל משמע אק"ל ומאי שנא דלא דייק הכי גבי מתניתין דאמרינן דאם א"ל גט שנתתי לך בטל הוא דהרי זה בטל ואיכא למימר דאי ממתני' ה"א דלאו דוקא קאמר בטל אלא שבטלו כראוי בלשון מועיל דמתני' לא נחית להכי אבל ברייתא דנחית למידק לישני איזהו בטל ואיזהו אינו בטל משמע דלישנא דוקא קאמר ומש"ה קא מקשי עליה מהא דרבה בר אבוה:

מתנה זו מבוטלת היא תבטל כלומר שאיני רוצה בה לא אמר כלום כלומר לומר דלא הדרא למרא קמא כיון דאיהו זכה בה כבר אבל אפשר לומר דהוי הפקר וכל המחזיק בה זכה בהיבטלה היא אינו מתנה דבריו קיימין פי' דהאי לישנא משמע דמתנה זו בטלה היתה ומעולם לא היתה מתנה וכיון שכן דבריו קיימין והדרא למרא קמא שהרי הוא הודה שמעולם לא זכה בה ואדם נאמן על עצמו לחיובי יותר ממאה עדים הא דרבה בר אבוה התם בכריתות בפ' המביא אשם תלוי מייתי לה בחילוף והכי מייתי לה התם מתנה זו מבוטל' היא תבטל אי אפשי בה דבריו קיימין בטלה היא אינה מתנה לא אמר כלום ומייתי לה התם עלה דההיא דאמר ר"ל הנותן מתנה לחבירו ואמר הלה אי אפשי בה כל המחזיק בה זכה בה ומקשה ומ"ש מהא דאמר רבה בר אבוה אמר ר"ש מקבל מתנה באמר לאחר שבאה מתנה לידו מתנה זו מבוטלת היא תבטל אי אפשי בה דבריו קיימין [2] והדרא למרא קמא כלומר והיאך אמרת דכל המחזיק בה זכה ופרק לא דבריו קיימין דלא הדרא למרא קמא ודידיה נמי לא הוויי אלא כל כל המחזיק בה זכה בה כך נמצאת הנוסחא שם בכל הספרים וכן הוא בפי' ר"ת ובודאי מדמקשי' מדיוק' מדבריו קיימין הכי אית לן למגרש התם דהא מאי אפשי דאמר ר"ל אי אפשי בה הא דרבה בר אבוה קפריך וכיון דדייק לישנ' דדבריו קיימין משמע דגבי אי אפשי בה גריס התם דבריו קיימין ול"ל דההא דר"ל מיירי קודם שבאת המתנה לידו ול"ג התם בההיא אחר שבאת המתנה לידו וההיא דהתם ממרא אחריתי דרבה בר אבוה ולא קשיין אהדדי כזה א"א לומר דבהיא מוכח התם דההיא דר"ל דלאחר שבאת המתנה לידו הוא כדמוכח התם מדפרכינן עלה מדתניא האומר לחבירו דין ודברים אין לי אלא שדה זו ומדר"ל גופיה דאמר כל המחזיק בה זכה בה שמעינן לה דאי קודם שבאת מתנה לידו ודאי הדרא למרא קמא ולא אמרינן בכי הא כל המחזיק בה זכה בה וכדאמרינן בהגוזל בעובדא דרב ספרא אדעתא דאריא אפקרי' אדעתא דכ"ע לא אפקריה וה"נ הנותן אדעתא דמקבל מתנה אפקריה ולא אדעתא דכ"ע והשתא ודאי תמיה לן היכי אמרינן התם דאם אמר בטלה היא אינה מתנה לא אמר כלום והא הודאת בע"ד כמאה עדים דמו וכיון שהוא הודה דאינה מתנה אמאי לא אמר כלום ויש מרבותינו ז"ל דמהטעם הא דהתם כי דהכא וגרסי הכי מאי. לאו דבריו קיימין והדרא למרא לא אמר כלום ודידיה הוויא וצריך מרישא דאמר דאי אמר אי אפשי בה לא אמר כלום כלומר ודידיה הויא לקט דיוקא בדבריו קיימין פי' והדרא למרא קמא ופרקי' לא לא אמר כלום ולא הדרא למרא קמא ולדידיה נמי לא הויא אלא כל המחזיק בה זכה בה דכיון דאיהו הדר זכה בה אין במשמע לשון זה שיהיה למרא קמא א"ו זה שהוא אמר אי אפשי בה מפקיר היא את השדה אדעתא דכ"ע דל"ל הכא דכי אפקירי ה אדעתא דנותן אפקיריה דהא איהו לא אמר הכי אלא סתמא קאמר אי אפשי בו וכיון שכן הפקר הוא לכל וכל הקודם בה זכה בה אבל אם אמר לנותן בפירוש שדה זו שנתת לו יהא שלך ונותן לא רצה לקבלו בכי הא לא אמרינן דהוי הפקר לכל דאדעת' דנותן אפקרי' אדעת' דכ"ע לא אפקריה כדאמר בעובד' דרב ספרא וזה והיה נכון אלא שהנסחאות שם אינם מסכימות לזה ורבינו נר"ו פי' דהנך ממרי לא קשיין אהדדי דאיבר' דההו' דהתם קושטא והאי דהכא קושטא וא"צ להפך הגרסאות והכל עולה לטעם א' וממרא חדא היא אלא מיהו איכא מ"ד לה בההוא לישנא דהתם ואיכא מ"ד לה כהאי לישנא ומאן דמקנה מינה התם תני לה בההוא לישנ' וטעי בה דלפום מאי דסבר מקשה התם דדבריו קיימין והדר' למרא קמא דהא דהכא והה' קשיין אהדדי דהכא אמר וכי אי אפשי בה שלא אמר כלום ואי הדרא למרא מאו דקאמר לאו כלום הוא דאדרבא מהני אלא מיהו לפום מאי דתריצו התם דדבריו קיימין דקאמר היינו דלא הדרא למרא ודידיה נמי לא הוא אלא דכל המחזיק בה זכה בה לא קשיא והכל עולה לטעם אחד דהתם ומש"ה אם אמר אי אפשי בה הוי הפקר וכל המחזיק בה זכה בה ונקטה כלשון דבריו קיימין משום דכבודו מהני לשיהיה הפקר והכא אמרי' דאו אפשי ע לא אמר כלום לאו למימרא דלא הוי הפקר אלא לאפוקי דלא הדרא למרא קמא ומש"ה נקיט לה דלשון לא אמר כלום ומיהו הפקר הוי וכל המחזיק בה זכה בה כי התם והתם דאיירי בין מקבל לנותן נקט לא אמר כלום משום דגבי נותן לא אמ' כלום ובסיפא דאמר הכא דבריו קיימין והתם אמרינן דלא אמר כלום דכל ג"כ אמר דהכא איירי גבי נותן אמר דדבריו קיימין שהרי הודאה הוא שמודה לו שלעולם לא זכה ומדין הודאתו מהני והוא דלא יהא חב לאחרים כדאמרינן במסכת כתובות גבי אמנה היו דברינו דאינו נאמן כשתב וכן דעת הראב"ד אבל התם דאיירי גבי הפקר אמר דלא אמר כלום הפקר לא הוי אבל לאו למימרא דלא הוי למרי קמא דודאי דמרא קמא הוי ואפשר דנקט נמי לישנא דלא אמר כלום משום דלפעמים נמי לא אמר כלום והיה יכול לחזור ולזכות בה וכגון שנותן ג"כ אמר שנתנה לו וכיון שכן דנותן לא הוי והויא הפקר ורשאי המקבל לחזור ולזכות בו כדפריש רבינו נר"ו:

אמר אביי בטיל ב' לשונות משמע דליבטיל ומשמע דבטיל פי' רבינו נראה'ו דבלשון בטיל הוא משמע הכל שכבר היה בטל ושהוא מבטלו עכשיו והכל הוא בכלל הלשון דתרוייהו משמע בלשון בטל בטל היה בטל יהיה והיינו דאמרינן דגבי גט לישנא דמהני קאמר כלו' דכיון דמלישנא דבטל הוא משמע הכל אע"ג דגבי גט בטל היה לא עביד כלום מ"מ משמעות דאית ביה נמי דבטל יהיה מהני וגבי מתנה דלא מהני לשון עתיד מהני לישנא דמעיקרא דמשמע דלישנא דבטל הוא כך פי' רבינו נר"ו ונכון הוא אבל רש"י שהוא מפ' דלישנא דבטל לא אמרינן ליה אנשי אלא אדעתא דחד או שכבר היה בטל או דליבטיל השתא הלכך גבי גט דבעינן דלבטל אמרינן דלישנא דמהני קאמ' והיינו דלבטיל שהרי אין אדם מוציא דבריו לבטלה ומסתמא מ"ש רוצה הוא שיועיל וכיון דאפשר דההוא לישנא משמע דלבטיל אמרינן דלבטיל קאמר וה"ה גבי מתנה דמהני לישנא דמעיקרא דאמרינן דבטל היה קאמר [3] ומטעמא דצריך וכן נראה ממה שפרש"י והוא פי נכון ג"כ:

תוכן העניינים

ריטבא על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה