ריטבא על גיטין· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]
דף כט:
שליח דשליח משוי שליח או לא ופשיט ליה דמשוי שלוח ובב"ד ושליח האחרון אומר שליח ב"ד אני וכן אמרינן דמשוי שליח דוקא בחלה דומיא דראשון דע"כ לא איבעיי' לן אלא אי משוי שליח בלל אבל כי משוי ל"ל דיה' עדיף משליח ראשון דלא שוי שליח אלא בחלה וכ"כ הרי"ף ז"ל:
אמר רבא שליח בא"י עושה כמה שליחות פי' דחלה שליח הא' וכדפרי' ולא בא לאשמעי' אלא דשליח גופיה משוי ליה וא"כ ב"ד כיון שאצ"ל ב"ג וב"נ דע"כ לא בעי ב"ד אלא משום דצ"ל ב"נ וב"נ וצריך ב"ד דלימא הכי כדיניהם ובשאר שלוחים נמי צריך ב"ד אעפ"י ששליח השני אינו אומר כלום כדי שיוכל לומר ששליח ב"ד הוא ובכי הא סגי ליה כאלו אמר התם בשעת נתינת הגט ב"נ ו"נ:
אמרו ליה מסור מילך קמן דידן פי' העיד בפנינו שבפניך נחתם ונכתב וכי אתי אבא בר מניומי בת דיניה אהבינהו ניהלה א"ל רב ספר' והא שליח שלא ניתן לגירושין הוא תימא מאי קאמר אטו אינו שליח שיתן הגט ביד אבא בר מניומי וממה שהוא שליח אמאי לא יעשה שליח כי היכי דעביד שליח בהולכת הגט לפי פי' החכם ר' פנחס הלוי בן אחיו של רבינו נר"ו דהיכי סא מקשי להו האיך יאמר בפניהם שבפניו נחתם דאלמ' דבהכי סגי והא שליח שלא ניתן לגרושין הוא ולא האמינו רבנן בשנים אלא לשליח הניתן בגרושין אבל לשליח שלא ניתן הרי הוא כאדם א' ולא מהימן ואפי' אשכחי' נמי לאבא בר מניומי לא הוה מהימן דהא שליח שלא ניתן לגרושין היה ולא דמי לההוא דאמרינן לעיל הוי שליח להולכה עד דמטי להתם וכי מטית להתם אימה סמי ב"ד ב"נ וב"נ ולישוו אינהו שליח דכיון דאיהי משוו להו וב"ד שלוחי לשוויי שליח כשליח שניתן לגרושין דמי:
וליחוש שמא פייס כלומר וביטל השליחות כיון דלא גמר לגרש דהא א"ל דלא לותבי' ניהלה אלא עד ל' יומין והא דאמרינן וליחוש שמא יבא שמא מחיל על האי קאמר תנאי דכיון דתנאי זה להנאתה הוא יכול למחול וכבר הארכתי לעיל ע"ז בפ' המביא תניין בע"ה כו' כי משוו ב"ד שליח בפניו או שלא בפניו כלומר בפניו ראשון או שלא בפניו ואסיק' דבין בפניו ובין שלא בפניו: