אור ברסלב

ריטבא על גיטין· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]

דף כט.

דף כח:

גמרא ה"ד אי דאמר ליה הולך ואף על גב דלא חלה נמי דכיון דא"ל הולך. ולא אמר הולך את אינה קפידא שיוליכנו הוא ולא אחר דקס"ד השתא דברייתא בין בחלה בין בלא חלה מדקתני סתמא והיינו דמקשה ואזל ואי א"ל את הולך אפי' חלה נמי לא קפידא הוא שיולכנו הוא ולא אחר ואבעית אימא הולך והוא דחלה פי' מתני' בהולך ואפ"ה חלה דוקא לברייתא דקתני הולך גט זה דמשלמו ביד אחר בחלה דומיא דמתני' אבל את הולך אפילו חלה נמי לא והא דאמרינן בהולך דוקא בחלה אבל לא חלה לא ואף על גב דבהאיש מקדש נפקא לן דשליח עושה שליח מושלח ושלחה והא התם בין חלה בין לא חלה משמע דלא כתיב חלה איכא למימר דאפ"ה אמור רבנן דחלה דוקא מפני שיש אנשים קפדנים ואו ידעי' מבטל שליחותייהו אבל בחלה ליכא דקפיד א"נ איכא למימר דקרא לא אתא אלא היכא דגלי בעל דעתיה דלא קפיד ואשמעי' קרא דהיכא דליכא קפידא דיכול השליח יכול לעשות שליח ופי' רבנן דהיכא דחלה ודאי לא קפיד

ואי בעית אימא את הולך וחלה שאני פי' מתני' דאת הולך כיון דחלה עושה שליח אבל בלא חלה לא כיון דהיכא דחלה עושה שלוח ורשב"ג לא מיירי אלא בלא חלה דהיכא דלא חלה אפילו הולך אינו עושה שליח וכדתני ברייתא דברייתא כולה דלא חלה ואי בעית אימא רשב"ג הוא וחלה שאני פי' מתני' סתמא קאמר בין הולך בין את הולך דהיכא דחל' עושה שליח:

תנן אמר לב' תנו גט לאשתי או לג' כתבו ותנו הרי אלו וכתבו ויתנו אינהו אין שליח לא פירוש ומתני' סתמא קתני בין חלה בין לא חלה והיינו דלא מתרצים דמתניתין דהתם דלא חלה א"ג משום דאכתי קשיא לישנא מציעתא דאמר את הולך וחלה שאני דמשמע אבל בהולך עושה שליח אפי' בלא חלה ומתני' דהתם קתני אפי' בהולך דאינהו אין שליח לא ועוד דקושט' דמלתא שאני דאינהו ידע דההוא בין חלה בין לא חלה ומטעם א' הוא וכדאמר בהדיא:

אמר אביי התם טעמא מאי משום בזיון דבעל פרש"י דעליו לכתוב הגט ואינו רוצה שידעו רבים שאינו יודע לכתבו וגבי מתנה ב דליכא בזיון שהרי אין עליו לכותבה דתנן והמקבל נותן שכר ואינו מחוו' דאפילו בגט דאשה נותנות שכר וכדאיתא התם וכדאמרינן לעיל ואי בגר משום דבעינן ספר מקנה צריך לכותבו אף בשטר מתנה הנותן הוה. צריך לכותבו דשטר מקנה בעי' וכי אמרינן התם דהמקבלים נותן שכר דוקא בשטר ארוסות וקבלנות כדאיתא התם בהדיא והנכון כמו שפי' ר"ח שפי' בזיון דבעל שהוא קפיד שאינו רוצה שידעו הכל בגרושין ודוקא הכא הוא דקפיד משום דאכתי לא אכתיבה גיטא ואפשר דלא מגרש לה אבל בשליחות כיון דאיכתוב גיטא לא קפיד שהוא גמור לגרש:

רבא אמר משום דמילי נינהו ומילי לא ממסרן לשליח ואק"ל היכי אמר דטעמא משום דמילי לא ממסרן לשליח דהא בסיפא פליגו ר"מ ור"י במילי אי ממסרן או לא ממסרן דאמר בסיפא אמר לג' תנו גט לאשתו הרי אלו יאמרו לאחרים ויכתבו ויתנו מפני שעשאן ב"ד דברי ר"מ ר"י אמר אפילו אמר לב"ד הגדול שברושלים יכתבו הם עצמו ומפרש טעמא בגמרא דפליגי במילי אי ממסרן אי לא וי"ל דהא ל"ק דהתם פליגי במילי ב"ד אי ממסרן לשליח או לא אבל שאר מילי דעלמא מודו דלא ממסרן לשליח ומיהו ר"י דפליגי אפילו במילי ב"ד אמרינן התם חד לישנא דמודה באומר אמרו וטעמא מאי משום דלאו מילי נינהו דלא אמרינן מילי לא ממסרן אלא כהשליח עושה שליח אחר ממה שצוהו לעשות אבל כשאומר אמרו הוא אינו עושה שליח מחמתו אלא מודיע לזה שהבעל עושה שליח מאי בינייהו איכא ביניהו שליח מתנה מ"ד משו' מילי מתנה הרי היא כגט ואיהו אין אבל אחרים לא דמילי לא ממסרן לשליח ומ"ד משום בזיון דבעל מתנה אינה כגט ובגט דוסא אמרו דאיהו אין שליח לא אבל במתנה יאמר לאחרים ויכתבו ויתנו ואק"ל והיאך יחתמו עדים מה שלא שמעו מפי הנותן הוה ליה כעד מפי עד דפסול ותירץ הרמב"ם דאין עד מפי עד אלא דבאין להעיד מה ששמעו מפי אחרים אבל אלו אינן מעידים כלומר ואם תשאלם על זאת אשה אם היא מגורשת יאמרו לך שאינו יודעין ואם תבא היא להתיר את עצמה בב"ד על פי אלו שצריכה ב' בתי דינין הראשונים שיעידו בפנינו אמר ושנים אלו שיאמרו כתבנו וחתמנו אלא שאין לכולן לעשות מעשה על פי השנים שאומר להם הבעל אומר להם לכתוב ולחתום או נוה לנו שנאמר למי שנרצה דמשלוחים בעלמא הם ומשום שליחות ע"פ ב' וכותבין וחותמין ואפילו ליתן נותנין דומה לשליח שליח שנותן גט לאשה בשליחות הבעל והוא אינו יודע אם נתן הבעל גט זה לגרושין אלא כיון שהגט ביד הראשון והיא יכול ליתנו לאשה אף זה נותן במקומו וכן אלו העדים שלוחים ושני הראשונים הם ועושים שליחות במקומן ואינן מעידין כלום ע"כ לשון הרב וזה נכון:

ולענין פסק הלכה בשליח אם עושה דאת הולך וחלה שאני אבל את הולך בלא חלה לא אבל הולך אפילו בלא חלה עושה שליח אחר ומשלחו כרבנן דברייתא דמשוי הפרשה בין את הולך להולך ללישנא מציעתא אבל הרב פסק כלישנא בתרא דאתא מתני' כרשב"ג וכל היכא דחלה עושה שליח וכל היכא דלא חלה אינו עושה אפילו בהולך וכתב דמסקנא התם מתני' אתי' כוותיה וכן הדעת נוטה ואפשר דמשום לישנא בתרא הוא קאמר רבינו ולא נהירא דכולהו אב"א נינהו ואי בעית אימא לאו לישנא בתרא מקרי דחד מנייהו אית ליה לאקדומי ועוד דהא לאו מסקנא היא דסדרא דבריית' נקט דמעיקר' דרבנן מקמי דרשב"ג והלכך מוקמינן לה מקמי דרשב"ג ואיכא מ"ד דטעמא דרבינו משום דפשטה דמתני' אתי שפיר כוותיה סתמא ולא משוויה הפרשה בין הולך לאת הולך ולא נהירא דברי ת' דקתני סתמא דמשמע בין בחלה בין דלא חלה ואית לן לאוקמא דוקא דלא חלה ומיהו איכא למידק מאן דפסק כלישנא מציעתא אמאי לא פסק כלישנא סמא לחומרא דמה ענין לפסוק כלישנ' מציעתא ולימא דלעולם אינו עושה שליח אלא בחלה ואפילו בהולך אבל באת הולך אפילו בחלה לא ואפשר דטעמייהו מההיא דאמר רבה לקמן חלה טעמא מאי משום דאנוס ה"נ הא אנוס כו' אלמא משמע ליה דליכא הפרש בין את הולך להולך היכא דחלה ודאי עושה שליח והיינו דלא שיילה אי אמר ליה את הולך או לא אלא סתמא אמר כיון דחלה יכול לעשות שליח ואיכא למימר דהא לאו ראיה היא משום דסתמא שליחות כהולך הוא ואדרבא מההיא איכא ראיה למפסק כלישנא קמא דאמר דבהולך דוקא חלה דהא ההוא דלקמן בהולך היא דסתם שליחות מסתמא בהכי הוא ואפ"ה דוקא חלה או אניס הא לאו הכי לא וכן עיקר וכן פסק הראב"ד דבהולך דוקא חלה אלא שחלק בין א"י לח"ל דבא"י הולך בלא חלה עושה שליח ואת הולך בחלה והא לא נהירא דבחד לישנא אפקינהו תנא דמתני' דבתרווייהו תנן המביא גט וחלה ולא פריש טפי בחדא מאידך וכיון שכן ליכא לאפרושי בינייהו אלא ודאי תד דינא הוא וכדפרי' אלא זמנין דגיטא נמי לא הוי אם משלחו ביד אחר דהוי עיבוד דגט ואזיל ופריש דכ"ע לא פליגי היכא דנפקא כו' כלומר דשליח שני זה דגיטא מעליא הוי דהא לא חלה הגט בזה כיון שלא א"ל שקיל חפץ והדר הם גיטא דכיון דאין צריך שקול מינה חפץ פ' לא קפיד אלא שיצא החפץ מתחת ידה וכיון שיצא מתחת ידה ואפילו בא לידי שליח שני הוי גט אבל א' אמר ליה שקיל חפץ והדר הב גיטא ואזיל איהו ועביד אפכא ר"י פוסל בו כלומר ואפי' בשליח ראשון שהרי תלה הגט בזה וכיון שכן והוא שינה בדבר הרי הוא נמי שא"ל אל תגרשה אלא בבית וגרשה בעליה וכ"ש בשלוחו משום דבעל קפיד דלמטי חפצה ביד שליח שני אע"ג דשקול מינה חפץ חפץ קודם דיהיב לה גיטא מ"מ הגט יבא לידה קודם שיגיע החפץ ליד השליח הא' והבעל הקפיד בזה מפני שאינו רוצה שיהא פקדונו ביד אחר אלא ביד שליח הא' ור"ל מכשיר בשלוחי' שהוא סבר כזה אינו עכיב בגט אלא שאינו רוצה שיהא פקדונו ביד אחר וכ"ש בו שהרי עכשיו לא יהא פקדונו ביד אחר והא דמפלגי הכא בין שקיל חפצה להב גיטא או הב גיטא ולשקול חפצה ובכתובות אמרינן דל"ש אמר ליה הב זוזי ושקיל שטרא בין שקול שטרא והב זוזי דיכילנא למימר ליה לתקוני שדרתיך ולא לעוותי שאני התם משום דזוזי תלוי בשטר' ולא פרע אינש בלא שטר' אבל הכא זה אינו תלוי בזה החפץ בגט והגט בחפץ והיינו דרשב"ל מכשיר אפי' בשקיל חפצה והב גיטא והתם ודאי מודה דלתקוני שדריה:

תוכן העניינים

ריטבא על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה