ריטבא על גיטין· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]
דף כח.
מתני' המביא גט והניחו זקן או חולה נותן לה בחזקת שהוא קיים. ואק"ל הא דאמ' בפרק המפקיד דלמא שכיחא שבתא דילמא שכיבא דרתא דאלמ' חיישי' למיתה איכא למימר דשאני שביה דכולהו איתנהו ביה וא"נ איכא למימר דשאני התם דכיון דהדבר תלוי על ב"ד לעשותו אית להו לב"ד למיחש לכל מה שאפשר שלו' יצא דבר מתוקן מתחת ידם אבל הכא מוקמי' לה אחזקתיה ולא חיישינן ודוקא חלה דרוב חולים לחיים אבל גוסס שרוב גוססין למיתה לא אבל בזקן ליכא חלוק בין שהגיע לגבורות ואפי' בן מאה שנה נותן לה בחזקת שהוא קיים והכי הלכתא וכן פסק הרי"ף:
אמר אביי לא קשיא הא ר"מ דלא חייש למיתה הא ר"י דחייש למיתה א אע"ג דאשכחן התם במס' סוכה דר"מ חייש למיתה כדאמר התם עשאה לבהמה דופן לסוכה ר"מ פוסל ור"י מתיר ופריש אביי התם טעמ' דר"מ דחייש למיתה הא מפכי'. לה התם להא דהכא ואמרי' הא דר"מ דחייש למיתה ור"י לא חייש למיתה התם מקשי' לה בגמ' בהדיא ומפרק לה רבא אחר שמא מת לא חיישי' פי' משום דלא מפקינן ליה מחזקתיה שמא ימות חיישי' דאע"ג דעכשו בשעת אכילה לא מפקינן ליה מחזקתיה שמא ימות חיישי' שמא אח"כ יבא איסור בדבר שימות חיישינן בסופו למות והא נוד דבשמא ימות הוא ופליגי דקס"ד דנוד ומיתה שוין ופריק ליה שאני נוד דאפשר דמסר ליה לשומר וטפי איכא למיחש למיתה ומאן דחייש לנוד כ"ש דחייש למיתה ואסיקנ' דשמא מת לא חיישינן שמא ימות תנאו היא פי' ר"מ ור"י דנוד כר"י דחייש לנוד חייש למיתה ואע"ג דהתם במס' סוכה אמרינן בהדיא דר"י חייש למיתה ור"מ לא חייש למיתה וכדמשמ' מההי' דעשאן דופן לסוכה הכא לא איכפת ליה דאי מהא דהכ' או מההי' דהתם תנאי הוא: