אור ברסלב

ריטבא על גיטין· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]

דף כז.

דף כו:

ו מתני' המבי' גט ואבד הימנו מצאו לאלתר כשר פי' דלא חיישינן לאחלוף ואם לאו פסול דחיישינן לאחלוף מצאו בחפיסה בדלוסקמה אם מכירו כשר פרש"י אם מצאו בחפיסה ויש לו סי' ברי ומכירו ג"כ לגט כשר אבל בלאו חפיסה אפילו מכירו לגט בטביעות עין לא דלא סמכינן אטביעות עינא אלא לצורבא מרבנן וזה תימא אחר שיש לו סו' למה צריך שהי' מכיר את הגט דחמור בסי' אוכף מהדרי' אלא הנכון דתרתי קאמר מצאו בחפיסה ויש לו בה סי' בכלי כשר או מכרו לגט בטביעות עין ג"כ כשר והיינו דאמר בגמרא ודוקא לצורב' דרבנן אבל איניש דעלמ' לא לאו משום דעם הארץ לא קים ליה בטביעות עינא דהא מותרים הם בנשותיהם בלילה וסומום מותרים בנשותיה' ל"ש צורבא דרבנן ל"ש עם הארץ וטביעות עינא ודאי עדיף ותדע לך דאלו אתו סהדי ואמרי פלניא דהאי סי' והאי סי' קטיל נפשא לא קטלי' ליה ואלו אמרי' ידעי' ליה קטלי' ליה וכדאית' בפ' גיד הנשה וכי אמרינן בגמרא דלא מהדרי' עינא אלא לצורב' מרבנן דלא משניה בדיבוריה אבל ע"ה אע"ג דאתי בטביעות עינא דילמא משקר ומשני' בדבוריה כי היכי דלא לפסיד אגריה הלכך לא סמכי' עליה אנן בדבר שבהינהו להחזירו לו והיינו טעמא ג"כ. גבי מציאה דלא מהדרי' אלא לצורבא דרבנן אבל היכא דהוא גופי' אשכחי' ודאי נאמן הוא משום מגו דאי בעי אמר לא נאבד מעולם ואפילו איכא סהדי דנפל ממנו אפשר דהיכא שהוא מצאו ואין אנו מחזירין לו כלום. על פיו דנאמן אע"ש דליכא מגו ומי' אפי' לצורבא מרבנן כי מהדרי' ליה אבידתה בטביעות עינא אומר רבינו נר"ו דדוק' בדבר שהוא שלו אבל דשמעי' ואומר דבר זה מפ' הוא ואית להו טביעות בגויה לא דהא ודאי עדות כיון שמעיד לאחרים ובעדות לא מהימן לן צורבא דרבנן טפי מע"ה:

גמר' טעמא דלא אמר תנו הא אמר תנו נותנין ואפילו לזמן מרובה פי' מדקאמר טעמא שאני אומר כתובין היו ונמלך משמע דכל היכא דליתא להאי חששא וכגון דאמר תנו דנותנין ואפי' לזמן מרובה דליכ' חששא אחרת ועוד דמסתמ' כל מוצא. גט זמן מרובה הוא דהוא ידע מתי נאבד דבשלמא גבי שליח עצמו שיודע מתי נאבד ממנו איכא לאלתר ואיכ' מרובה אבל גבי בני אדם אחר שמצאו מסתמ' זמן מרובה הוא דהא לא ידע אימת נפל גיטא לידה וא"ת ומאי קושי' דילמ' התם הוא משום דהבעל אומר תנו לה שממנה נפל וכיון שכן דינא הוא דמהימן ואפי' לזמן מרובה דבעל שאמר גרשתי אשתי נאמן הא לך ב' תשובות בדבר חדא דבעל. שאמר גרשתי אינו נאמן למפרע ואפילו להבא נמי אסיקנא התם בפ' י"ג דלא מהימן דמסקנ' דשמעת' התם היינו לחוש וא"כ אמאי יהבינן ליה לה ואף על גב דאמר תנו דשמא אחר הוא אלא ש"מ דלא חיישינן להכי ועוד דאביי תמצא לומר דמהימן אם איתא דאיכא למיחש לגט זה לאיחלופי לא מהדרינן ליה דלא ניחא לן אעפ"י שהיא מגורשת לאחזוקי נפשיה דמגורשת מחמת גט זה דהוא פסול דאפשר שנתחלף הא למה זה דומה לעדים שראו כאחד שהלוה מנה לחברו בשטר ואבד השטר מי יהבי' ליה שטר אחר מאותו הסך ומאותו זמן דלגבי ביה חוביה אע"ג דקושטא הוא הכי הא ודאי לא ה"נ ל"ש ועוד דהכא טעמא דאמרי' דלא יחזור דשמא נמלך שלא ליתנו הוא וכל היכא דאמר תנו בין אמר תנהו לה עכשיו להתגרש בו או תנוהו לה שממנה נפל נותנין דהא בזה יצאנו מחששא דנמלך וא"ת ובלאו הכי אמאי לא מהדרי' ליה דהא קי"ל דאשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת חזקה דאין אשה מעיזה פניה בפני בעלה וי"ל דלא קשיא דה"מ היכא דליכא גיטא דמסייע לה אבל היכא דאיכא גיטה דמסייע לה מעיזה ומעיזה:

אמר רבא ל"ק כאן במקום שהשיירות מצויות פי' מתני' דהכא דקתני דלזמן מרובה פסול במקום שהשיירות מצויות דחיישינן דילמא מאינש אחרינא נפל וגט של אניש אחרינא נפל וגט של אינש אחרינא אשכחיה ומתני' דבב"מ דקת' אפילו לזמן מרובה יחזור במקום שאין השיירות מצויות דכיון דאין השירות מצוויות ליכא למיחש לנפילה מאינש אחרינא אלא בזו הגט שלו והא דאמרי' דאמר דאפילו במקום שהשיירות מצוויות והוא דהוחזקו כו' לאו מלתא דרבא היא דרבא לא אמר כאן אלא כאן במקום שהשיירות מצויות כאן במקום שאין השיירות מצויות אלא שהתלמוד הוא דקאמר הכי בתריה ואמר דרבא לא חייש בשיירות מצוויות לחוד אא"כ הוחזקו ומוכח לה מאידך דרבא וה"ה נמי דהיכא שהוחז' ואין שיירות מצוייות. דלרב' לא חיישי' דרבא תרתי בעי שיירות מצויות והוחזקו אבל שיירות מצויות ולא הוחז' או הוחזקו ואין שיירות מצויות לא חייש ותדע לך מדאמר בסמוך איכא דאמרי היכא דתרו כיתנא ואע"ג דהוחזקו דל"ש שריתן וא"ד היכא דמזבני כיתנא והוא דלא הוחזקו ואע"ג דל"ש שרייתא אמאי נחזי' דילמא מאידך נפל פי' רבינו נר"ו דכי אמרי' דבמקו' שאין השיירו' מצויו' דנחזי' היכא שהוחזקו היינו דוק' כשראינו או ידענו בבירור שהשליח זה עבר שם דכיון שזה עבר שם לא חיישינן לאידך כיון דאין השיירות מצויו' דאיכ' למימר שלא עבר בכאן ומיהו אפשר דלאו דוקא כשראינו שעבר שם דה"ה אע"ג דלא ראינו שעבר כיון דאיהו בעי ליה לגיטא ואידך לא בעי ליה ובלבד שיאמר שהוא עבר ממקום שנמצא שם הגט דחזקה כיון דאין השיירות כו' שממנה נפל דהיאך ידע הוא באיזה מקו' מצאנו אותו ואע"ג דמקו' לא הוי סי' הכא כיון שאין השירות מצויות אפשר דבהכי סגי והא דנקט רבה הכא כאן במקום שהשיירות מצויות כאן במקום שאין השיירות מצויות חדא מנייהו נקט וה"ה דהמ"ל כאן שהוחזקו כאן שלא הוחזקו:

והא דאמר רב הונא חיישי' לשני שוורי לא אמ' חיישינן לב' יוסף ב"ש באותה שוירי עצמה רבות' קאמר דב' יוסף ב"ש באותה העיר אפשר בבדיקה אבל זה א"א בבדיקה שא"א לבדוק כל העולם נפק דק ותשכח דתנן כל מעשה ב"ד הרי זה יחזיר וגט זה נמי מקויי' היה ומשמ' ליה לרבא דכל מעשה ב"ד ועם ב"ד קאמר דאפי' נמצא במקום ב"ד שהשיירות מצויות שם יחזור ור' זירא ללישנא בתרא משמע ליה דוקא חוץ לב"ד שאין השיירות מצויות שם אבל בב"ד לא בזמן שהבעל מודה מיהא יחזור לאשה ואפי' לזמן מרובה פי' דסתם מצא לזמן מרובה משמ' דהא לא ידענא אימת נפל מניה וכדפרכי' לעיל בשלמא רבה לא כר' זירא מתני' אלימא ליה לאקשויי פי' דקס"ד כיון דאיהו תרצינהו דאיהו דמנהו כו' אלא לר' זירא מ"ט לא אמר כרבה אמר לך מי קת' אם אמר תנו נותנין ואפי' לזמן מרובה דילמא אם אמר תנו נותנין אלא אנן הוא דדייקי' מינה הכי מדנקט טעמא דשאני דשאני אומר כתובין היו ונמלך שלא ליתנן וכיון שכן איכא למימר דנותנין לא אתא לאשמעינן אלא דלא נחזור ומשום טעמא דנמלך ואפי' היכא דאיכא עדים שמכירין שזה הוא הגט של יוסף כל שכן זה דהוו רבותא טפי וכי דייקי' מנה האי אמ' תנו נותנין היינו בעדי' דלי' למיח' לאיחלוף וכדפי' אבל בריי' זו דקתני בהדיא דבזמן שהבעל מודה יחזיר דאתא לאשמועי' היכי נחזיר ליכא למימר דמיירי בעדים או לאלתר דא"כ מאי אתא לאשמעי' פשיטא ואמאי לא נחזיר אלא ש"מ דאפילו לזמן מרובה קאמר:

רבי ירמיה אמר כגון דקאמר מעולם לא חתמנו אלא על גט א' של יוסף ב"ש זה איכא מ"ד דר"י ורב אשי ודאי כרבי זירא ס"ל דחייש בחדא דאי האי כרבא אמאי די מאוקמתיה דרבה דאוקמתא דניחא היא וברייתא טפי אתא לאשמעי' דברייתא אשמעינן דנחזיר אעפ"י שהוחזקו כיון שאין הש"מ אבל השתא דס"ל כר' זירא דבחדא חייש נדי מאוקמתי' משום דאית לנו למימר דברייתא כי קתני יחזור דוקא כשאין ש"מ ולא הוחזקו ואם כן מאי אתא לאשמעינן הא ודאי פשיטא ומש"ה אוקמתא ר"י בעדים ואתא לאשמעי' ברייתא דלא חיישינן דילמא אתרמי שמה כשמה ועדים כעדים ולרב אשי אתא לאשמעינן דסימן מובהק דאורייתא ועוד מדנקט ר"י דלמא אתרמי שמה כשמה ועדים כעדים משמע דלא הוחזקו ואפ"ה מטמא דאיכא עדים דאמרו מעולם לא חתמנו אלא על גט של יוסף ב"ש הא לאו הכי חיישינן ואי ס"ל כרבה אמאי חיישינן אלא ש"מ דר"י כלישנא בתרא דר"ז ס"ל ואיכא מ"ד דר"י ורב אשי ודאי לא ידעינן אי ס"ל כרבה אי כר"ז דאינהו לארווחי לבריתא אתו ולומר דאפילו בש"מ והוחזוקי מחזרין דאתו עדים או דיהיב איהו סו' מובהק והא דאמרי' מדנקט ר"י דלמא אתרמי דאפילו דלא הוחזוקי איירי ואפ"ה אמרי' דבעינן עדים זו ג"כ ליתא דה"ק דלמא אתרמי שהחתים זה ששמיה כשמיה ועדים כעדים א"נ דמשום עדים כעדים נקט אתרמו שמיה כשמיה ולאו דוקא:

תנו רבנן אינהו לאלתר רבי נתן אומר כל שלא שהא כדי שתעבור שיירה תימה ואפי' לא שהא כדי שתעבור שיירה אמאי כשר ואמאי לא חיישינן דשמא משיירה שעברה קודם לכן נפל ול"ל דאי איתא דהכי הוא תרי גיטי הוה משכח שלו ושל שיירה האחרת שעברה דהתינח אם הוא יודע שלו היכן נפל אבל אם אינו וידע היכן נפל דילמא שלו נפל במקום אחר וזה הגט שהוא מוצא במקום זה הוא מן השיירה שעברה ויש לדחוק ולומר דאי איתא דמשיירה שעברה נפל אי הוה חזי ליה כשעבר לשם וכיון שכן לא חיישינן לשיירה שעברה ואי נמי אפשר לומר דלא אמרינן דכשר אלא כשהוא זוכר עכשיו היכן הניח כליו ובא קודם שתעבור שיירה ומצאו שם דליכא למיחש לשיירה שעברה כבר דאי איתא דהכי הוה תרי גיטי הוה משכח כיון שלא שהה כדי שתעבור שיירה אבל אם אינו זוכר עכשו היכן הניח כלל והיכן הניחו לא דאע"ג דאחר שנאבד ממנו לא עברה לשם שיירה דילמא מהשיירה הראשונה שעברה קודם נפל וכדפי' ולענין פסק הלכה פסק הרי"ף כלישנא דר"ז לחומרא דבחדא חיישינן בש"מ או בהוחזוקי ואיכא דמייתי ליה ראיה מדר"י דמשמע דס"ל הכי וכדפרי' לעיל וכבר כתבנו לעיל מדרבי זירא ליכא ראיה דר"י ור"א לארווחי לברייתא הוא דאמר הכי וכדכתיבנא לעיל:

והרב בעל המאור הקשה לו דהתם ביבמות דפליגי אביי ורבא דבעינן תרתי דמשמע דרבא ס"ל כרבה דלא חיישי' בחדא דאמרי' התם בפ' האשה שלום יצחק ריש גלותא בר אחתיה הוה קאזיל מקורטובה לאספמי' ושכיב מי חיישי' לתרי יצחק ריש גלותא או לא אביי אמר חיישינן ורבא אמר לא חיישינן והא התם דמקורטובא לאספמיא ש"מ נינהו ואפ"ה כיון דלא הוחזוקי אמר רבא לא חיישי' אלמא דרבא ס"ל דלא חיישי' בחדא אלא בתרתי בש"מ והוחזוקי כרבה לפי' פסק הרב כרבה דאמר דלא חיישינן אלא בתרתי בש"מ והוחזוקי וכן פסק כה"ג ור"ח כרבה כו' דהא ובה עבד בה עובדא ובכל מקום מעשה רב ועוד דמדלא אהדרו ניהליה רב הונא ורב חסדא לרבה נראה דקביל מיניה ועוד דר"ג לחד לישנא לא פליג עליה וכיון שכן מוטב שנעסוק בלשון שא נו חולק מלפסוק הלשון החלוק ואע"ג דלישנא דפליג בתרא כיון דתרווייהו בלשון איכא דאמר ליכא ראיה למפסק טפי כבתראי מקמאי ור"י ור"א הא פרישנא לעיל דליכא הכרח כמאן ס"ל או כרבה אי כר"ז הלכך קי"ל כרבה זו היא דעת של רבינו ומיהו הרמב"ן כתב דמההוא דיבמות דיצחק דריש גלותא ליכא ראי' דרבא ס"ל כרבה דפלוגתייהו דאביי ורבא התם היינו אי אמרינן כאן נמצאו כאן הוו או לא דעובדא דיצחק דריש גלותא הכי הוה שבאו עדים ואמרו שראו יצחק אחד ריש גלותא שיצא מקורטוביא והלך לאספמיא ומת שם אבל לא היו יודעים אם היה אותן יצחק ר"ג בר אחתיה דרב ביבי שהיה עומד בקורטוביא או לא רבא סבר כיון דאיכא עדים שראו יצחק שיצא מקורטובא לאספמיא ושכיב ובכאן יש יצחק ר"ג בר אחתיה דרב ביבי וידענו ג"כ שיצא מקורטובא לאספמיא אעפ"י שהש"מ אין אומרים אותו יצחק אחר היה שבא מן העולם לקורטובא ומשם יצא לאספמיא אלא אותו יצחק שהיה עומד בקורוטבא היה דאמרינן כאן נמצא וכאן היה כיון שידענו שאותו יצחק שבקורטובא יצא משם ללכת לאספמיא. הגה עצמך שמת יצחק אחד ר"ג בכאן בקורטוביא ולא ידענו אי היה אותו שהיה עומד בכאן מי אמרינן שאחר היה שבא לכאן ואינו זה שעומד בכאן הא ודאי לא דזה שהיה בכאן הוא שמת והשתא למי כיון שיש לנו עדים בזה להא דמיא כדפרישית ואותו הגט הכתוב בסוריא ואין בסוריא אלא יוסף ב"ש אחר אעפ"י שהש"מ אמרינן בכאן נמצא בכאן היה ויוסף ב"ש זה היה ולא אמרינן דמיוסף שבא לכאן נפל ואפילו לרבי זירא דחייש בחדא דע"כ לא חייש ר"ז בחדא אלא כשמצא הגט חוץ ממקומו דכיון שנמצא חוץ למקומו וש"מ הוחזוקי ליכא ראיה שהיא מזה טפי מיוסף ב"ש דעלמא וחיישינן ולפי פ"ז אתי שפיר כל הנהו עובד' דמייתי התם דאמרינן עלה אמר אביי מנא אמינא לך מההוא גטא דאשתכח בנהרדעא בצד קלוניא מתא אנא אורדו כי לא נהרדעא סטר ותריך ית פלניא אתחיא ושלשה אבות דשמואל קמיה דר"י נשיאה ושלח ליה תבדק נהרדעא אלמא דאין אומרים כאן נמצא וכאן היה אלא חוששין שמא ממקום אחר בא לכאן דאביי לית ליה כאן נמצא וכאן היה ורבה אמר א"כ תבדוק כל העולם מבעי ליה דהא ש"מ הוי בנהרדעא ממקומות אחרים אלא משום כבודו דאבוה דשמואל הוא דשלח ליה הכי כדי שלא יהא נראה כטועה גמור בשאלה:

אמר

רבא מנא אמינא לך מהנהו שטרי דנפקי במחוזא דכתיב בהו נאני בר אשי וחבי בר נאני דשכיחן במחוזא טובא ואפ"ה לא חישי', אלא אמרינן כאן נמצאו כאן הוו כלומר השטרות אלו בידן של תובעין אלו היה לעולם ואביי התם למאי ניחוש לה אי לנפילה לנפילה לא חיישינן כלומר באלו יון דלא אתרמי להו אבל בעלמא דנפל כיון דאתרמי להו וחיישינן דקמא......

או לפקדון כיון דשמיה כשמיה לא מקפיד גביא מאי אמרת למכירה אותיות נקנות במכירה כלומר ואע"ג דבעלתא בין אני אומר כאן נמצא כאן היה בכאן ודאי מודינא דהא ליכא למיחש למידי והיינו דמייתי התם בשומשמי מקמי עובדא דיצחק ר"ג ולבסוף אמרינן מאי הוי עלה דשומשמי אלימא דכל הנך עובדי דמיין לההוא וההוא נמי מטעם דכאן נמצא וכאן היה אתו לה והכי איתא התם ההוא גברא דאפקיד שומשמין גבי חבריה א"ל הב לי שומשמי א"ל שקילתינהו א"ל והא כן וכן היה וכתביתה דמיין א"ל דידך שקילתינהו והני אחריני נינהו והתם נמי איכא לספוקי אי אמרינן כאן נמצאו וכאן היו או לא ועובדא דחנן בר חייא דמייתינן התם מתפרש' שפיר לפ"ז דאמרי' התם ההוא גיטא דאשתכח בסורא מתא אנא ענן בר חייא נהרדעא פטר ותריך ית פלניא אחתיה ובדוק רבנן מסורא ועד נהרדעא ולא הוה ענן בר חייא אחרינא לבד מענין בר חייא מתגרא דהוה בנהרדעא ואתו סהדי ואמרי ההוא דאכתיב גיטא בהדן הוה בנהרדעא אמר אביי אפילו לדידי דחיישי' הכא לא חיישי' דהא אתו סהדי ואמר דההוא יומא דאכתיב גיטא בנהרדעא היה פי' אותו הגט נמצא בסורא במקום שאין הש"מ וכיון שכן אע"ג דהוחזוקו שני ענן ליכא למיחש למידי דהא אותו ענן מתגר' מנהרדעא הוה וכיון שכן ליכא למיחש שהיה אלא מאידך ענן שהוחזוק שם ורבא אמר אפילו לדידי דלא חיישינא דאית ליה דאמרינן כאן נחמצא וכאן היה הכא חיישינא דהא הוחזוקו תרי ענן ואע"ג דההוא יומא בנהרדעא הוה כיון דהוחזק ואפשר שבא כאן או בקפיצה או בגמלא פריחה או שמסר מילי חיישנא ולא נימא בכי הא דכאן נמצא וכאן היה כן פי' הרמב"ן לאלו כדי להעמיד כדברי הרי"ף כי היכי דלא תיקשי ליה הא דרבה ויפה פי' הוא ז"ל ומיהו לפי' הרז"ה דסבר דרבא אית ליה כרבה ופי' ההיא דיצחק ר"ג מההיא טעמא דהכא ואביי אמר חיישינן משום דס"ל כר"ז דבחדא מיניהו חיישי' ה"נ מפרש לכל הני בהדיא דאמר אביי מנא אמינא לך מההוא גיטא דאשתכח בצד קלוניא אנדורנילאי פתי' ותריך ית אחתיה ושלחו ליה דתיבדוק נהרדעא טעמא משום דהוי ש"מ ואע"ג דלא הוחזקו חיישינן משום דבחדא מינייהו חיישינן ורבא לא חייש אלא תרם קאמר אם איתא דחיישינן תיבדק כל העולם מבעי לה אלא התם מן הדין כיון דלא הוחזק לא חיישינן אלא משום כבודו דאבו' דשמואל הוא דשלחו ליה הכי וכמו שפירשתי למעלה והא דחיישי רבא ראיה מהנהו שטרי דנפקי במחוזא דמגבי בהו רבה בר אבוה זוזי משום דהתם הרי הוחזקו ואפ"ה כיון שאין הש"מ מגבי בהו רבה בר אבוה וזוזי והיינו דחשי' לן התם דל"ש שרייתן משלם דל"ש דמזבן עד לחבריה אלמא דלא חיישי בחדא דהוחזקו ואין הש"מ וה"ה בלא הוחזקי וש"מ ואביי דחי לה התם ואמר דההיא הרי היא כמי שאין הש"מ ולא הוחזקי ומש"ה באו וההיא דשומשמין נמי הוה ליה דאין ש"מ דהכא לא שכיח שמיה כשמיה והוחזקו נמי הוא משום דודאי הוחזקו שומשמין בעולם והיינו דאמרינן מאי הוי עלה דשומשמין לומר אי הויא בפלוגתא דאביי אי לא ומי לפי פי' זה אם איכא לעיוני ההיא עובדא דענן בר חייא דאמר אביי אפילו לדידי דחייש התם לא חייש היכי דמי אי בש"מ אע"ג דלא הוחזקי כטעמא דאביי דסבר דלא חיישינן לגמלא חריפא או לקפיצה מ"מ אמאי לא חייש דהא אביי חייש בחדא בשלמא אי אית ליה ש"מ אתי שפיר לאביי דהוי ש"מ ולא הוחזקו ואי דאין ש"מ קשיא לרבא אמאי חייש דהא איהו לא חייש אלא בתרתי בש"מ והחזוקו בשלמא בש"מ אתי שפיר לרבא דהוי ליה ש"מ והחזוקו כיון דאיהו חייש לגמלא חריפא ולקפיצה ולמילי מסר אלא לאביי קשיא ופי' רבינו נר"ו דההוא עובדא מיירי דאשתכח הגט ביד הסופר ולא שנפל והסופר אומר אמר מנהרדעא שמי ענן בר חייא בא לו לכתוב גט לאשתו והוא אינו מכירו אלא היה יודע שמנהרדעא היה ועכשיו בא לישאל עליו מה נעשה ובדקו חכמים מסורא ועד נהרדעא ולא אשכחו אלא חד ענן בר חייא מתגרא ועד שלם ואתו סהדי דההיא תגרא ואמר ביום שנכתב הגט לא היה בסורא אלא בנהרדעא אביי אמר דאפילו לדידי דחייש הכא לא חייש כיון דההיא ענן מתגרא בההוא יומא הוה בנהרדעא ע"כ גט זה מאותן ענן בר חויא שלם הוא דאע"ג שה"מ הא פרישנא דגט זה לא נפל אלא ביד סופר אשתכ' למאי איכא למיחש לנהרדעא אחרת הא פרישנא שהסופר היה מכיר עדיו ויוד' שמנהרדעא זו היה ורבא דאפילו לדידה דלא חייש הכא חייש דהוחזקו תרי ענן בנהרדעא אע"ג דההוא יומא חד מינייהו איכא בנהרדעא איכא למיחש לגמלא פריחה ולקפיצה או דילמא מסר מילי והרי הוא כאלו שניהם הוו בסורא אותו היום שנכתב הגט וכיון דהסופר אינו מכיר איזה מהם אמאי:

להחזירהו טפי לענן בר חייא שלם מן דמתגרא שמא ענן בר חייא מתגרא הוא שציותו לכתוב הלכך לית לן לאותובי לחדא מינייהו א"נ אפשר לפ' ונשנופל הגט עסקינן וא"ה לא חייש משום דהכא כשמצא הגט במקום שאין הש"מ עסקינן וכיון שכן ואותו ענן אחר לא היה בסורא ביום שנכתב הגט ה"ל דאין ש"מ ולא הוחזקו ורבא לא חייש בחד' לא חייש דלדידיה כיון שהוחזקו שם תרי ענן ואנן לא ידעי' מינייהו במקום שנמצא הגט ושהוא ג"כ אינו אומר שעבר שם אמאי נחזירהו לחד טפי מאידך דילמא מחברו נפל דכיון דלא ידעי' דחד מנייהו עבר במקום שנמצא הגט ליכא הוכחה וליהוי מחד טפי מאידך ומש"ה חייש רבא כך מתפרשי' הנך עובדי לפי דעת הרמ"ה ומי' פי' הרמב"ם מתיישב יותר שפיר הנך עובדי מטעם כאן נמצאו כאן היו כדכתיבנא לעיל וכיון שכן ליכא ראיה מהתם דרבא ס"ל דרבה אדרבא לפי פי' נראה דבין אביי ובין רבא כולהו אמרי כר' זירא דבחדא חיישי' וזה יהיה סיוע להרי"ף שפסק כר"ז אלא דמפשטא דמתני' היה כר' באיתיה וכדפי' לעיל וכמ"ש הרז"ה וכה"ג ור"ח ומיהו לדבריו:

תוכן העניינים

ריטבא על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה