אור ברסלב

ריטבא על גיטין· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]

דף כה:

דף כה.

מה היא באותן הימים ר' אמר כא"א וכל דבריה ולכי מיית הוי גיטא פירש ולא אמר גט לאחר מותה הוא כיון דאמר מעכשיו ואע"ג דכשנתן הגט מספקא ליה אם ימות אם יחיה ותלי התנאי בדעת מי שמתתמו וחייו תלויין בידו וכשמת הוברר הדבר דמשעת נתינה ראוי למות מחולי זה וה"ל גט מההיא שעתא שע"מ כן מסרו ואין זה בשאר תנאים שאדם מתנה בגט שבידו לקיימן ובדעתו ובדעתו לקיימן כשמתנה עליהם ולכשנתקיים התנאי הוי גט למפרע דהתם טעמא לאו משום ברירה אבל הכא דאין בידו ובשעת התנאי הוא ספק והתנאי מתקיים מאיליו אי לאו משום ברורה לא הוי גט מחיים [1] כל זה [2] לשון רש"י ואינו נראה לי מחוור דא"כ בכל תנאי שאינו בידו אלא ביד אחרים נימא הכי וא"כ בכולא מכילתיה דמכשירין גטין דש"מ דכולהו הכי נינהו אתיא כמ"ד יש ברירה ואלא אנן בי"ט מסקינן בהדיא דבדאורייתא אין ברירה ובדרבנן יש ברורה והנכון כמ"ד מעכשיו אם מתי או כיוצא בזה לא שייך ביה ברירה כל שאינו מתנה על ב' דברים ומשום האי טעמא מכשירין כולהו תנאי דגיטי דאפילו למ"ד אין ברורה אלא הכא סמכינן אמאי דאוקי' האי מתניתין אליבא דר"י באומר מעת שאני בעולם ולכי מיית הוא גיטא למפרע משעה א' קודם מיתתו והיינו דשייך ביה ברורה דהא לא ידעינן אימת ראוי לחול וכשמת אמרינן דהוברר הדבר למפרע שבשעה א' קודם לכן היתה מגורשת ומי' אומר רבינו נר"ו דאפילו בכי הא לא שייך ברירה ומה לי כשירדו ומ"ל שעה א' קודם שירדו הרי שעה מסויימת היא אלא שאין אנו יודעים אותה אלא היינו טעמא דשייך ברורה הכא משום דלאו דוקא שעה א' קודם מיתתו קא אמרינן דחייל גיטא דפעמים דחייל שעה א' ולפעמים ב' וג' או יום או יומים כגון שנטרפה דעתו דאין שעה א' קודם שנטרפה דעתו קא אמרינן וכיון דאפשר דתיטרף דעתו עליו ב' שעות או יום או יומים דאינו דבר ידוע שיהא שעה א' קודם מיתתו בכי הא שייך טפי ברירה שהרי ב' בני אדם שמגרשין בענין זה הא' תהא מגורשת יום או יומים קודם מיתתו והא' אינה מגורשת אלא שעה א' קודם למתתו ואעפ"י ששניה' הוציאו לשון א' הריני בועליך ע"מ שירצה אבא אעפ"י שלא רצה האב מקודשת דקס"ד דע"מ שירצה אבא שלא ימחה קאמ' ואעפ"י שלא רצה היינו שלא אמר אין כיון שלא מחה האב מקודשת רשב"י משום ר"ש אומר רצה האב מקודשת כו' דמשמע ליה ע"מ שירצה אבא שיאמר אין וכיון שרצה ואמר אין מקודשת ומשום ברירה דאמרי' כשהודה הוברר הדבר למפרע שמשעה ראשונה היה רוצה ומקודש' היתה משעה שבא עליה ומי' למאן דלית ליה ברירה לא אמרי' הכי כיון שהוא דבר שהוא מסור ללב דא"א לומ' שחל משעה ראשונה אלא למאן דאית ליה ברירה דלא ה"ל במתנה בדבר ידוע כגון שיאמר אם ירבו גשמים מקודשת ואפילו למאן דלית ליה ברירה לאו היינו טעמא דשייך הכא ברירה מפני שהוא ענין שאינו תלוי במעשה אלא ברצון ובכי הא לא שייך לומר דחל משעה ראשונה אלא למ"ד יש ברורה וכדפי' ואסיקנא דבין לר"י ובין לר"ש דבין תולה בדעת עצמו בין תולה בדעת אחרים אית להו ברורה וההיא דהלוקח יין מבין הכותיים לאו משום דלית להו ברירה אלא משום דחששו לקביעת הנוד והשתא ק"ל אשמעתין טובא דהכא אסיק' דר"י אית ליה ברורה אפילו בתולה בדעת עצמו וההוא דלוקח יין לא אתיא עלה משום ברורה אלא משום בקיעת הנוד ואלו התם בערובין אפרי' מתני' דמתנה אדם על ב' דברים כאחד מקמי חדא ברייתא דאי קסבר דלית ליה לר"י ברירה ומייתי ראי' מהא דהלוקח יין דתנא התם מתנ' אדם על עירובו ואומר אם בא חכם למזרח עירובי למזרח למערב עירובי למערב בא לכאן ולכאן' למקום שארצה למחר אלך רי"א אם היה א מהם רבו ילך לו אצל רבו הלא מפו' הוא בזאת המשנה דאית לן ברורה אפילו בתולה בדעת עצמו ד לכאן ולכאן למקום שארצה אלך אעפ"י שהוא תולה בדעת עצמו אמר ברורה דלמחר כשהוא נמלך ללכת לא' מהן אמרי' הוברר הדבר למפרע שהעירוב של רוח זו חל ערב שבת בין השמשות וזו היא דין ברורה גמור ואמרינן בגמ' ליכא למתני' מדתני איו דתנו איו רי"א אין אדם מתנה על ב' דברים כא' אלא אם בא חכם למזרח עירובי למזרח למערב עירובי למערב אבל לכאן ולכאן לא והוינן בה מ"ש לכאן ולכאן דלא דאין ברורה מזרח ומערב נמי אין ברירה [3] כלומר אמאי מהני אי אות לן דאין ברירה ופרקי' אר"י כבר בא חכם כלומר ערב שבת בין השמשות והוא אינו יודע לאיזה רוח בא ובכי הא ליכא ברורה הדבר ברור היה בין השמשות לאיזה רוח חל העירוב אלא שהוא אינו יודע ולמחר כשנודע לו אינו אלא גילוי מלתא בעלמא דליכ' הוברר הדבר למפרע שבזה הרוח חל העירוב אלא שהוא אינו ידוע ולמחר כשנודע לו אינו אלא גילוי מלתא בעלמא דל"ל הוברר הדבר למפרע שבזה הרוח חל העירוב דבשעת שימת העירוב היה דבר מבורר ולא שיך בזה דין ברורה כלל ומפרי' למתני' מקמי הא ומקמי דהלוקח יין דבפי' מייתי לה התם אלמא דהתם משמע להו דהלוקח יין משום ברירה הוא ולית ליה לר"י ברירה ולאו אתי עלה משום בקיעת הנוד כי הכא וה"נ במס' בב"ק בפ' מרובה דאפילו מתנית' חדא דמשמע דאית ליה לר"י ברירה מקמי ההיא דהלוקח יון יין דגרסינן התם תניא שחרית בע"ה עומד ואומר כל מה שלקטו עניים היום יהא הפקר וזה ודאי לא אפשר אלא מדין ברירה דאמרינן כשלקטו העניי' הוברר הדבר למפרע שפירות אלו היו מופקדים שכבר הפקיד אותם ב"ה וחל ההפקר מאותה שעה ורבי דוסא אומר לעיתותי ערב אומר כל שלקטו עניים היום יהא הפקר פי' ולא שיאמר כן לעתותו ערב דא"כ מאי מהני והלא כבר אכלוהו אלא דשחרית אומר כל מה שיהא נלקט מפי' אלו בערב יהא הפקר כלומר בשעה שנלקטו וכיון דהפקר אינו חל עכשיו אלא באותה שעה לא שייך ביה ברורה עי"ל דבשחרית היה אומר כן וכדכתיב התם בס"ד ואמר י' איפוך דר' דוסא לר"י ור"י לר' דוסא מדתנן הלוקח יין מבין הכותיים כו' אלמא דר"י לית ליה ברורה ואפיכו ליה התם מקמו ר"א ובמס' חולין בפ"ק מייתי להא דהלוקח יין ודחינן לה התם כי הכא משום בקיעת הנוד ולבסוף אסיקנא דר"י לית ליה ברירה מדתני איו וכיון שכן ה"ה נמי בההיא דהלוקח יין משמע להו דמשום דלית ליה ברורה הוא ואע"ג דלא פריש דההוא דאין בההיא דהלוקח יין תליא כדאיתא בערובין וכ"נ בסוכה מייתי להא דהלוקח יין ואסיקנא התם דלית לר"י ברירה ולאו משום בקיעת הנוד כי הכא דאדרבא התם משמע דלא חייש לבקיעת הנוד מדלא חייש למיתה דר"י מכשר בהכא שנעשה דופן לסוכה משום דלא חייש למיתה וכ"ש דליכא למיחש לבקיעת הנוד דאפשר בשומר וא"א לשנויי ופרישי' בין תולה לדעת עצמו ולתולה בדעת אחרים כדקא סברי הכא מעיקרא דהא בהדיא מוכח בההוא דערובין דמתרץ ר"י כשכבר בא חכם ולא תירץ דהתם הוא כשתולה בדעת אחרים ובתולה בדעת אחרים אית לן ברירה דליכא חילוק בתולה לדעת עצמו ולתולה לדעת אחרים וכ"נ בההיא בב"ק דמפרי' ההיא דכל שילקטו דהוי תולה כדעת אחרים מקמי מתני' דהלוקח יין דהוא תולה בדעת אחרים והשתא ודאי ק"ל ההוא דפ' דמהיום אם מתי משמע דאית לר"י ברירה וכדאסיקנ' הכא וכן ההוא דר"ש דהריני בועליך ע"מ שארצה אבא וי"ל דאנהו סוגיי דהתם סברו דבהא דר"י דהכא ליכא ברורה כלל בהא מלתא דשעה א' סודם למיתתו או קודם טירוף דעתו הרי היא כשמות מסויימות ובהא לא שייך ברירה כלל אלא בדבר שהוא חל למפרע בשעה שנעשה בה מעשה אבל בההיא וההיא דר"ש פרשי לה אינהו דלא משום דקסבר דאין עושה בעילתו בעילת זנות וגמר לשם קידושין ור"ש דאמר רצה האב מקודשת משום דמשמע ליה דע"מ שירצה אבא היינו שלא ימחה וכיון שרצה האב כלומר שלא מחה האב מקודשת מעצמה ובהא לא שייך ברירה כלל והשתא אתי שפיר כל הנך סוגיי דסברו דלר"י לית ליה ברירה לא בתולה בדעת עצמו ולא בתולה בדעת אחרים וסוגיא דהכא מפ' לה מטעמא דכתיבנא וא"כ לפום האי סוגיא דהכא דאסיקנא דכולהו אית להו ברירה מתני' דמשמע דלית ליה ברירה מני וי"ל דאינהו סברי דמתני' לאו טעמא משום דלית ליה ברירה בעלמא אלא שאני הכא משום לשמה וכדאיתא לעיל א"נ איכא למימר דר' דוסא הוא דלית ליה ברירה וכדאיתא בב"ק ומש"ה קאמר דאינו אומר אלא לעתותי ערב הנלקטים יהא הפקר וכדכתיב לעול ולענין ברירה כיון דאתא לידן נימא בה מילתא והפרש במקצת מקומות שהן מתחלפים זה מזה דאינו דומים לגמרי עיקר ברירה האמור בכל מקום הוא כההיא דערובין וכההיא דהלוקח יין שעקר ברורה הוא כשאדם מתנה אם יהיה כך וכך או יעשה ענין כך וכך והיה מעכשיו כך וכך ואותו ענין חל מעכשיו אלא שבאותה שעה לא היה ידוע אם יכול באותה שעה אם לאו אלא שלמפרע נמצא שבאותה שעה היה ראוי לחול והא שמתנה על ב' דברים כההי' דערובין שהוא אומר אם יבא חכם למזרח יהא עירובו למזרח נמצא כי כשבא למזרח הוברר הדבר למפרע שערבו בין השמשות קנה שביתו למזרח ולמערב שהם ב' דברים וכן ההיא דב' לוגין שאני עתיד להפריש כששתה היין הוברר הדבר למפרע שאותן השני לוגין היו תרומה כבר באותה שעה שהוא שתה היין דאחר דאינו יודעים אותן ב' לוגין והוא בשני דברים וכן ההוא דלאיזה שתצא בפתח תחלה בבה"ג היא וההיא נמי דמס' בב"ק דכל שילקטו עניים היו יהא הפקר דאתי' לה מדין ברירה מענין זה ומי' יש להם לשם ברורה אחרת שאינו דומה לגמרי אבל הדין א' הוא דמי שאומר בעלמא יאמר בההיא דאין ברורה ומי שאומר בעלמא דיש ברירה יאמר בההוא דיש ב' וזו היא ברורה מענין שלקחהו מתחילתו בעירוב דאמרי' בשעת חלוקה זו היא חלקו של זה או שהיה מעורב מתחלתו ועוד אינו דומה לזו לגמרי שהרי לא התנו על הענין מתחלה כי הכא אבל דיוק א' לגמרי והאחד מהן ב' בני יונה א' לעולה וא' לחטאת ומאותה שעה שעה שלקחו' חלה קדושה עלייהו ולא ידעי' איזה מהם חטאת ואי זה מהם עולה ואי לאו משום דין ברירה ה"ל חטאת שלא לשם בעלה ופסולה אלא דמדין בדירה אמרינן דאי זו שירצה כהן יקריב עולה ואיזו שירצה יקריב חטאת ואמרינן הוברר הדבר כשהכהן מקריב הא' לשם חטאת דאותה היא שחלה שם חטאת עלי' משעת לקיחה וההיא אע"פ שאינן מענין זה לגמרי וכדפרישנ' הדין הא' וכן ההיא דאמרינן התם עם הארץ שאמר לחבר קח לי אגודת ירקא וגלוסק'א' א"צ לעשר וחכמים אומרים צריך לעשר מענין זה הוא לגמרי ופי' חבר אינו מוציא דבר שאינו מתוקן וא"כ אמרינן כשהחבר זה לוקח גלוסקא לע"ה דעירב עם שלו דבשעת חלוקה הרי הן כלוקחים נמצא שצריך לעשר כדי שלא ימכור לו דבר שאינו מתוקן שהרי אינו ידוע איזו היא שלו הלכך ה"ל כמוכר לו ואי אמרינן דאינן כלוקחים אלא שזה נוטל חלקו וזה נוטל חלקו א"צ לעשר דהא אינו מוכר לו ואינו אלא שלוחו ות"ק דאמר צריך לעשר סבר דיש ברירה ואמר בשעת חלוקה זו הוא אותה שלוקח לצורך ע"ה ורבנן פ' דלא אמרינן הכי משום דאין ברירה והוי זה היא דומה לגמרי לההי' דלעיל וכן בדבר המעורב מתחלתו אשכחן ברורה דתניא לקמן בפרק השולח ישראל ועובדי כוכבים שלקחו שדה בשותפות טבל וחולין מעורבין זה בזה דברי ר' רשב"ג אומר של ישראל חייב ושל עובדי כוכבים פטור ואמרי' בפלוגתייהו דיש ברורה או אין ברירה דמ"ד טבל וחולין מעורבין זה בזה סבר דאין ברירה ולא אמרינן בשעת חלוקה שדה היה חלקו של ישראל וזה של עובדי כוכבים ומ"ד הגדל בחיוב חייב הגדל בפטור פטור ס' דיש ברירה ובשעת חלוקה שזה היה חלקו של ישראל וזה היה חלקו ש"ג ומי' אין ספק דמאן דאית ליה הכא ברירה דאית ליה נמי שתצא בפתח ראשונה ברירה ולא בדבר זה שהיה מערב מתחל' והוא מפרישו בידו אמרי' יש ברורה לא כ"ש בדבר התלוי במקרא דאיכא למימר יש ברירה זה ודאי ברור דהרי זה דומה קצת לתולה כדעת עצמו ומי' הכל דין א' להם דהא אמרי' דלא שני לן בין תולה לדעת עצמו לתולה כדעת אחרים וכ"נ ההוא דאתי' שחלקו מענין זה שהענין מעורב מתחלתו ומ"ד דיורשים הם סבר דיש ברירה ואמרי' הוברר הדבר שזה היה חלקו כראוי לירש משעה ראשונה ומ"ד דלקוחות הן סבר דאין ברירה ולא אמרינן הכי ומענין זה נמי היה ההיא דאמר במס' כתובות בפ' מעשר בהמה גבי שותפין שחלקו אמר רב ענן ל"ש אלא שחלקו גדיים כנגד תיישים ותיישים כנגד גדיים אבל חלקו גדיים כנגד גדיים ותיישים כנגד תיישים אומר זהו חלקו המגיעו משעה ראשונה אפי' חלקו ט' כנגד ט' ועשרה כנגד עשרה אין אומר דההיא חלקו המגיעו משעה ראשונה ובפי' אמר התם דר"י לטעמי' דאמר האחין שחלקו לקוחות הם שהכל ענין א' מענין זה נמי היא דתנן במס' יומא רי"א לא היו שופרות במקדש לקיני חובה מפני התערובות ומפרי' מאי תערובות גזירה משום חטאת שמתו בעלים ואקשי' ונברור ד' זוזי ואשדינהו בנהרא ואידך לישדו ואמר ר"י לית ליה ברירה פי' דלמאן דאית ליה ברירה אמר דהוברר הדבר שאותן מעות שיפלו בנהר היו מהחטאת שמתו בעליה ונמצא ממש הקרבנות למפרע כדין הקרבנות ומה שנשאר שם חטאת מעלי' נינהו וכן מצינו ברירה במקום א' שאינו דומה לזו כלל כההיא דתנן בנדרים השותפי' שנדרו הנאה זה מזה אסורי' ליכנס לחצר של שניהם ראב"י אומ' זה נכנס בתוך שלו וזה נכנס בתוך שלו ופי' בפ' שור שנגח טעמא משום דקסבר יש ברירה. והאי דלנפשיה עייל והאי דלנפשיה עייל ורבנן ס' אין ברירה התם בחצר שאין בו דין חלוקה איירי דאי בחצר שיש בו דין וחלוקה וראויה לחלק לכ"ע אסורין עד שיחלוקו והא ברירה דהתם אינו דומה לברירה דעלמא דהתם הרי כל א' וא' משמש בכל החצר והיכי שייך ביה למימ' הוברר שזה היא חלקו והלא בכולה משתמש אלא דלשון ברירה היינו לומר דיש ברירה וברו' הוא שזה יכול להשתמש בכולי דאינו בדין דאין בה דין חלוקה להכשיר כל א' וא' חלקו לחברו אלא שזה מדין זכותו משתמש בכולה וזה מדין זכותו משתמש בכוליה וקי"ל בההיא כראב"י דיש ברירה ולא קשי' לן דבעלמא אמרי' דהלכת' דבדאורייתא אין ברירה משום דלא דמיין כלל וכדפי' ובענין זה לגמרי ההי' דב"ק פ' שור שנגח דתניא התם גבי שור של שותפי בר"ה היה מדלה מים מן הבור ובא חברו וא"ל הנח לי ואני אדלה כיון שהניחו משתמש פטור ראב"י אומ' מה שימסרו לו דליו ואמרי' במאי קמפלגי ראב"י ס' יש ברורה והאי מדיליה קא מדלי ורבנן ס' אין ברירה זו היא דומה לגמרי מההיא דנדרי' והיינו טעמא דר"א דאמר התם יש ברירה לומר שזה מדין זכותו משתמש וכיון שמדין זכותו היא משתמש בכולי הראשון אינו פטור בשמירת הבור כיון שהוא דלהו שלא קבל זה שמירתו אבל אם נאמר אין בריר' וזה לאו מדין זכותו משתמש אלא אף מדין חברו הוא משתמש כיון שמשתמש בחלק חברו ודאי קבל שמירתו והיינו טעמא דידן דת"ק דאמר כיון שהניחו משתמש פטור עוד מצינו לשון ברירה שאינו דומה לאלו כלל במס' ערובין בפ' הדר דתניא התם א' מבני מבוי שהיה שותף לזה ביין ולזה בשמן צריכין לערב לזה ביין א"צ לערב ר"א בן תבאי אומר א' זה וא' זה צריכין לערב ואמר עלה דהיכא דבא זה בלגינו ושפך דכ"ע הוי עירוב כי פליגי כגון שלקחו הבית בשותפות ר"א בן תבאוי ס' אין ברירה ורבנן סברי יש ברירה ופי' יש ברורה דהתם לומר הכי הוא משו' כאלו הוברר חלק כל א' וא' מזה ואח"כ בא כל א' וערב ומ"ד אין ברירה לא סבר הכי זהו לשון ברירה שאינו דמה לאותן שכתבנו ועוד מצינו לשון ברירה אחר שאינו דומה לזה כלל במס' בב"ב פ' לא יחפור גבי' ההיא דלעיל בעינן מקצתו בא"י ומקצתו בח"ל טבל וחולין מעורבין זה בזה דברי ר"י רשב"ג אומר הגדל בחיוב חייב הגדל בפטור פטר דאמרי' עלה דברירה פליגי דר' ס' אין ברירה ורשב"ג ס' יש ברירה שהניקה עליה זו בפני עצמה וזו בפני עצמה ואין מתערבות זו בזו לומר שזו הניקה בכורה שהיא מא"י וזו שהיא מח"ל ומי' ק"ל דבמסכת סוטה בפ' היה מביא את המנחה בעי רבא כתב ב' מגילות לב' סוטות ומחקן לתוך שני כוסות וערבן וחזר וחילקו מהו יש ברירה או אין ברירה וסלקה בתיקו ואמאי לא פשיט ליה מכל הני דאמרן ואומר רבינו נר"ו דהינו טעמא משום דהתם בעי לה בין למ"ד יש ברירה ובין למ"ד אין ברירה איכא למימר דשאני התם כיון שמחק כל א' א' בפני עצמה הרי חלה אבל א' א' וכשערבן וחזרו חלקן מוחקה שפיר מוחקה. באלה על כל חדא וחדא כיון שמתחלה מחק זו לשם זו ובהכי סגי ולמ"ד יש ברורה איכא למימר דאדרבא גבי שבועת האלה שהיא חמורה דבעי' שיהא לה אכל א' וא' בעינן נמי שלא יתערבו זו בזו לעולם ומש"ה לא אפשיט' ולענין פסק הלכה דאין ברירה או יש ברורה כבר איפסוק' הלכה בהדי' ר"מ דברבנן יש ברירה בדאוריות' אין ברירה ותו לא מידי:

תוכן העניינים

ריטבא על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה