אור ברסלב

ריטבא על גיטין· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]

דף כה.

דף כד:

ור"י אמר אף אחרון נמי אינו פוסל משום דקסבר אין ברירה פי' ור"י סברה דנפשיה קאמר דאפשר לומר דתנא דמתניתין אפילו אית ליה ברירה בעלמא גט זה פסול משום דכתב לה לשמה כדאית' בסמוך א"נ דאפי' אמרינן דתנא דמתניתין לית ליה ברורה אפשר דאחרון פסול לחומרא וכדאמר זעירי ור"י דאמר דאינו פסול סברא דנפשיה קאמר ומשום דלית ליה ברירה כלל ואפי' לחומרא לפוסלא מהכהונ' ולא פי' במתני' לחודה קאמר והיינו דאמר ואזד' ר"י לטעמיה כלומר דלית ליה ברירה דאמר האחין שחלקו לקוחות הן פי' משום דלית ליה ברורה דסבר דלא אמרינן הוברר הדבר שזו חלק ירושתן משעה ראשונה אלא כל א' וא' לוקח חבי' דלית ליה לר"י ברורה ומחזרי' זה לזה ביובל כמכר בעלמא וצריכי לאשמעי' בהני תרתי דלית ליה ברירה דאי אתמר בהא כלומר דהא דהביא האחרון אינו פוסל ולא אשמעי' בעלמא ה"א דבהא קאמר ר"י דאין ברירה משום דבעי לשמה אבל התם מכר הוא דקאמר רחמנא ליהדר פי' אבל התם בעלמא גבי אחים שחלקו ה"א דאי' ליה ברירה ולאו לקוחות הן אלא יורשים ואין מחזירין זה לזה ביובל וטעמא דאין מחזירין אי אמרינן דיורשים נינהו משום דמכר הוא דאמר רחמנא ליהדר אבל ירושה ומתנה לא והוצרך לפרש כן אע"ג דלאו אורחא דתלמודא בהכי:

אלא לומר סתמא אבל התם אימא לא לחוד משום דבסמוך אמרינן לחד לישנא דאף ירושה ומתנה מחזירין מש"ה הוצרך הכא ליתן טעם דלא אמרינן הכי אלא במכר אבל בירושה ומתנה לא ואי אשמעי' גבי שדה דאין ברירה משום דלחומרא כלומר לחומרא קאמר הכא דאין ברירה כדי שיהיו מחזירין ביובל אבל הכא אמר דאינו פסול הוי קולן ה"א דאית ליה דפסול לחומרא ולא משום דלית ליה ברירה דא"כ מגורשת גמורה הוי מספקא לן אי אמר יש ברורה ולחומרא לפוסלה אמרינן יש ברירה או אין ברירה ולחומרא לפוסלה אמ' יש ברירה ולחומרא כדי שלא תהיה מגורשת גמורה אמר דאין ברירה א"נ פי' לאו משום דין ברירה הוא אלא משום דלא חשיבא חלוקה לפטרה מחמת יובל אלא בתחלתה של א"י שהארץ נחלקת בגורל ואורים ותומים וגזרת הכתוב הוא אבל חלוקת אחרת אפי' דרך ירושה ומתנה לא וחוזרת ביובל כמו שהיה מעיקרא ולפ"ז הא דנקט לקוחות לומר דלדין זה הרי הן כלקוחות ומחזירין זה לזה ולענין הלכה קי"ל כר"י דהאחין לכוחות הם ואפ"ה אין מחזירין זה לזה דקי"ל כי האי לישנא דאמר אבל ירושה ומתנה לא דאי לא תימא הכי אין לך אדם מביא בכורים וקורא דכל קונה קרקע או יורש כיון שלוקח הוא ויש לו להחזירו אין לו בקרקע קנין ואנן קי"ל כר"ל דאמר קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי וא"כ אין לך אדם שקורא שאינו יכול לומר האדמה אשר נתת לי ואי קי"ל דהכא קי"ל כר"י דאמר דלקוחות הן ואין ברירה ואלו התם בב"ק רפ"ק א"ר ביורשים דאמ' התם האחים שחלקו ובא ב"ח וטרף חלקו של אחד מהם א"ר בטלה מחלוקת דסבר' היורשים הוו דיש ברירה כדאמר בפי' ואפסיקא שם הלכתא כוותיה וקשיא הלכתא אהלכתא וי"ל דהלכתא כוותיה דרב ולא מטעמיה דיש ברורה ויורשין הוו אלא משום דאמר דמעקרא ע"ד כן חלקו כיון שנכנס ראשון ורבו זכה בחלקו וזכה את אחיו עמו ולמאי דקס"ד השתא דיש ברורה אינו ר"ל שיזכה הוא את אחיו אחר שחיטה דאחר שחיטה לא מהימני אלא קס"ד השת' דאביהם ע"ד העולה ראשון וע"ד מי שירא' הוא שיזכה בו שוחטו ומשום ברירה הוא זוכה בחלקו ומזכה אחיו עמו ופריך הא אתמר עלה אר"י כדי לזרזן במצות פי' התם לא משום ברורה אתיא עלה דכלהו אתמנו אלא לזרזן קאמר. להו הכי וא"ת א"כ תנא דהאי מתני' דקתני מאי אתא לאשמעינן ואיכא למימר דאתא לאשמעינן דהא דאמר על מי שיעלה מכם לירושלים אינו חזרה ממנו ראשון דאתמני להו לכולן דהא דקאמר הכי כדי לזרזן במצות ומי' הזריז מזכהו אחיו לומר שהם אוכלין מתחתו כאלו הוא מזכה אותם דיקא נמי דקתני זכה בחלקו ומזכי אחיו עמו אא"ב דאי מניניהו מעיקר שפיר אא"א דלא אמנינהו מעיקר' לאחר שחיטה מי קא מתמני פי' דלא משמע להו מאי דפריש' שהאב שחטו ע"ד מי שיעלה ראשון שזכה הוא ושיזכה כל מי שירצה דכיון דנחית למנוי ה"ל לפ' בהדיא והוא לא קאמר אלא על מי שיעלה מכם ראשון לירושלים ומי' ל"ק דאיהו סבר דהמנינהו לכולהו ואפ"ה לא פי' בהדי' משום דהכא לא איצטרך לאשמעינן אלא מה שהזכיר אבינו בשעת זירוזין א"ו פשיטא דאמנינהו מעיקרא לוקמא בקטנים שא"צ מנוי עד לאחר שחיטה דאין האב מביא פסק בשביל בנו קטן אלא מדרבנן ושה לבית אבות לאו דאוריית' והכי מוקי לה בפסחים ובנדרים פ' אין בין המודר מוכח מינה דשה לבית אבות לאו דאוריית' דאי אמרת דאוריית' על בשרא קאי ומזכי להו וי"ל דאה"נ דמצי רב יהודה לפרוקא הכי אלא לרווחא דמילתא בעי לפריקא אפי' אי אמרינן דשה לבית אבות דאוריית' וכ"ת כיון דאפשר לאוקמי בגדולים וכדמוקמינן לה הכי היכן מוקמינן מוקמינן לה התם בקטנים ופשיט מינה דשה לבית אבות לאו דאורייתא וי"ל דהתם לישנא דמזכה אחיו עמו קא דייק דמשמע אחר שחיטה אבל הכא שלא במקומ' לא דייק בה כולי האי וזו היא מן הסוגיות המוחלפו' שבתלמוד:

אמר אביי קא בעי מינה תולה בדעת אחרים וקא פשיט ליה תולה בדעת עצמו והדר מותיב ליה תולה בדעת אחרים הפי' הנכון דאביי מקשה בין לר' יהודה בין לרב הושעיא דקא בעי לאיזה שתצא בפתח תחלה דהוי תולה בדעת אחרים היכי פשוט לוה רב יהודא מאיזה שארצה אגרש דהוי תולה בדעת עצמו דלא כמו שאפשר דבתולה בדעת אחרים אית לן ברירה ובתולה בדעת עצמו לא ואי רב יהודה היכי פשוט ליה דדוקא בתולה בדעת עצמו הוא דלית לן ברירה אבל בתולה בדעת אחרים אית לן ברורה ע"כ ר' אושעיא קא טעי דמקשה ליה מבריית' דמי שמעלה מכם ראשון לירושלים וע"כ חד מיניהו טעי או ר"י או ר' אושעיא וכדפו' וטעמא דאביי דמפליג בין תולה בדעת אחרים לתולה בדעת עצמו משום דבתולה בדעת עצמו שפיר שייך ביה ברירה שהרי לא היה הדבר תלוי ברצונו אלא במקרה ובכי הא איכא דכשנעשה, דהוברר הדבר למפרע שזה היה ראוי להעשות או שזו היתה ראויה לצאת בפתח תחלה ונמצא למפרע כשנכתב הגט לשמה נכתב אבל בתולה בדעת עצמו היכי שייך ביה לומר דהוברר הדבר למפרע דהשת' הוא דקא ממליך ועקר ברורה הא כתיבנ' לעיל בריש שמעתת' דהיינו בדבר שאינו חל עליו אלא למפרע אבל בדבר שאינו חל עליו אלא מכאן ולהבא זה אינו ברירה ובתולה בדעת עצמו איכ' למימר דזכי הוא דהשת' הוא דקממליך ומהשת' הוא חל ואינו ראוי לחול למפרע וזה הדר ליה רבא דלא שני לן מן תולה בדעת עצמו לתולה בדעת אחרים מאן דאית ליה ברורה ומאן דלית ליה ואפי' בתולה בדעת אחרים לית ליה הא דלוקח יין מבין הכותיים פי' יפה במס"ח פ"ק ובעירובין פ' בכל מערבין בס"ד:

תוכן העניינים

ריטבא על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה