אור ברסלב

ריטבא על גיטין· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]

דף כד:

דף כד.

גמ' סיפא ל"ל הא קמ"ל דאין ברירה פי' דלא אמר הוברר הדבר למפרע שזו היתה שנכתב הגט לשמה דהיינו ברירה דברירה היא ענין שאינו מתברר לשעתו אלא לאחר זמן ולאחר זמן כשנתברר אינו חל באותה שעה שמתברר אלא למפרע משעה שנעש' והוא שמתנה על ב' דברים ולקמן בשמעתין נאריך בזו בס"ד:

רבא ז"א ב' יוסף כו' ויש שהקשו והיכי פשיט ליה מהכא דגבי גט ליכא למיחש אלא לנפילת ולפקדון ולמכירה כלומר דשמא מכר לו את השט' בכתיב' ומסירה דאותיות נקנית במסיר' וכיון דכן תפיסתו לא ראיה על המסורה כתפיסה דשאר מטלט' וכיון שכן למסירה ליכא למיחש כיון דברשותיה הוא שלו וכדין מוציאו מאי איכא לנפילה ופקדון כיון דבגט לא חיישינן להכי ה"ה לשטר וכי אמר רבא ז"א לאו למימרא דהכא פשיטא ליה לכולה דוה אינו אלא עם סברא דנפשיה דסבר דאותיות נקנית במסורה ודכותא אשכחן ז"א עם סברא דנפשי' א"נ אפשר לומר דאפילו רבא סבר דאין אותיות נקני' במסירה פשיטא מהכא דמוציאי' שטר על אחרים משום דסבר רבא דטעמא דלא חיישינן הכא בגט לנפילה ולפקדון אינו משום דלנפילה לא חיישי' ובפקדון דכיון דשמיה כשמיה לא מפקי' גביה אלא משום דאיכא למימר כאן נמצאו וכאן היו ומשום הכי קאמר רבה דה"ה לשטר דאע"ג דאיכא חשש מכירה לא חיישינן ליה דלעולם אמ' כאן נמצאו כאן היו א"נ אפשר. לומר דרבא לא עיילי נפשיה באותיות אי נקנות במסורה או לא משום דתליא באשלי רברבי ולא פשי' מהכ' אלא דלא חיישינן לנפילה ולפקדון ואי אמרינן דאותיות נקנות במסירה מוציאין ש"ח על אחרים ואפש' דאי נקנות במסירה כיון שצריך ראיה על הכתיבה חיישינן למכירה ואין מוציאין ומהכא לא פשוט אלא להויתם דהיינו נפילה ופקדון:

א"ל אלא מעתא כי אפשר לפ' כפשטא דה"ק אלא מעתה כלומר דדייקתא ממתני' קטנה הוא דלא מצי מגרש ביה הא גדול' מצי מגרש ביה ה"נ דייקת מריש' וא"כ ק"ל דהא אמ' ולא אחר יכול להוציא עליהם ש"ח ואע"ג דלא אפשר בלאו הכי אורחא דתלמודא למפרך הכי כדי לברר דבריו א"נ אפשר לפ' דה"ק אלא מעתא דמשמע לך דמתני' בעידי חתימה ואע"ג דליכא הוכחא בגט מצי מגרש ביה דמתני' הכי דייקא וא"כ ק"ל אמאי והא אמרת ולא אחר יכול להוציא עליהם ש"ח אלא מאי אית לך לומר דההוא בעידי מסורה דאיכא הוכחא ולא תפשוט מניה כלום כך פי' רבינו ונכון הוא והא דקא' והא אמרת דאין א' יכול להוציא ש"ח עליה' ואע"ג דלא דמי דאלו התם משום דיכול לדחות ולומר אני לא נתתיו לך אלא חברי ששמו כשמי וחברו למה עשה כן וי"ל דמ"ל ליה עיניו נתן ן בך ולהוציאך ממני נתכוון אלא מאי אית לך למימר בע"מ ור"א היא הקשו בתוס' אמאי נייר מדר"מ ומוקי לה כר"א לוקמא כר"מ במגרש בעידי חתימה וכגון דאיכא עדים שמכירין שזו הוא אשתו ושבעלה נתנו לה והם ז"ל תירצו כיון דאינו מוכיח מתוך הגט לא עביד כריתות לר"מ דלא מכשיר אלא בעידי חתימה והם ז"ל הקשו לעצמן מ"ש בפ' המגרש ב' ששלחו ב' גיטין שוים ונתערבו נותן ב' לזו וב' לזו וההיא ודאי כר"א אבל לר"מ לכ"ע אתיא וכדאמר עלה נימא מתני' דלא כר"א אלא דשפיר אתיא כר"מ וא"כ לכ"ע לא עביד כריתות אלא כשמוכיחין מתוכן היאך נתערבו והם תירצו בודאי מוכיחין כן מתוכן כגון שהם משולשים אלא שהשליח אינו יודע איזהו בעלה שלזו ואיזה בעלה שלזו וגם הנשים אינן בם ב יודעות שאינן מכירות בשילוש בעליהן ואינן יודעות מי זקניהם ואינו מחוור דשוים קתני ועוד ק' עלייהו הא דאמר פ' ג"פ דב' יוסף ב"ש הדרים בעיר אחד שאין מגרשין נשותיהן אלא זה בפני זה ואמר התם טעמא דילמא ממטו ליה לאחתיה דהאיך ואם איתא דבעינן מוכיח מתוכו היכי חיישינן להכי דהא מתוך הגט מוכח אם גרשה בעלה או לא ואם אינו מוכיח הגט פסול ואינה מתגרשת בו אלא י"ל דעיקר קושיין לת"ק דאה"נ דאפשר לקיומיה כר"מ אלא משום דרישא דמתני' דסופרים מקרי' לא אתיא אלא כר"א ועוד דלר"א סגי ליה בכת א' של עדים דלר"מ לא סגי אלא בב' כיתי עדים בעידי חתימה ובעדים שיכירו וידעו אם היה בעלה אותו שנתן לה הגט אבל לר"מ לא מפסי' גיטא כשאינו מוכיח מתוכו מפי רבינו נר"ו וכ"כ הרב שלא כדברי התוספות:

תוכן העניינים

ריטבא על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה