ריטבא על גיטין· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]
דף כב:
והא דמייתי ראיה דבשאר שטרות לא מדכתיב ונתתם בכל חרס משום דהתם משמע דבעי' כתב הראוי להתקיים ימים רבים וכת' שיכול להזדייף אילו מתקיים דמעצמו הוא נמחק וגזרת הכתוב הוא כדפירשו התוס' ור"י ס' דקרא לאו לעכובא קאמר אלא דעצה טובה קמ"ל ובהא ליכא ליכא מאן דפסק כר"י דרביה דר"א הוא ואיכא מאן דפסק הלכה כר"א מדאקשי' לעיל גבי שטרא פרסאה והא בעינן כתב שאינו יכול להזדייף ומי' לפום מאי דפי' לעיל עלה דההיא ליכא מינה למפסק כר"א ולקמן במכילתין נאריך בזה בס"ד והא לאו בני דעת נינהו א"ר הונא והוא שהיה גדול עומד ע"ג ואק"ל אפילו בגדול עומד ע"ג היכי מהני דמ"מ שליחות בעי' כדמוכח מההיא דתנן לקמן דצריך שיאמר לעדים ולעדים חתומו ואמרינן נמי ההוא דהוו קרי ליה נא' פאתה אזול סהדי וכתוב קפאתה אמר רבה עשו עדים שליחותן אלמא בשליחו' הוא ושליחות בעי' ואיכא למומר דאנן לאו שליחות בעינן אלא שיכתבו הגט לשמה וכל שיעשה הגט בצוואת הבעל ואע"פ שיעשהו מי שאינו בן שליחותו סגי משום לשמה אבל אם לא נכתב בצואת הבעל אעפ"י שכתב הסופר לשם אשה ידועה ואח"כ נמלך הבעל וגרשה לא הויא לשמה משום דאתתא לאו לגרושין קיימא כדאיתא בזבחי' אבל כל שנעש' בצואת הבעל בהכי סגי והא דנקט התם עשו עדי' שליחו' לישנא בעלמא נקט ותדע לך מדפסלי' אין יהודי משו' דאדעתי' דנפשי' עבי' ואי שלי' בעי' אפי' עבי' לדעת דידן נמי היכי מהני והא אין כן שליחות אלא ש"מ כדפירשי' דהא מלתא לא תליא בשליחות כלל אלא בצואת הבעל וכל שגדול עומד ע"ג שמזהירין שיעשו מחמת הבעל סגי ואי ק"ל ומ"ש הכא דבעי' אין יהודי בגדול עומד ע"ג ואלו התם ביבמות אמרינן דחש"ו אין חולצין אע"פי שגדול עומד ע"ג ואיכא למימר דהתם שאני דבעי' כונה לדעת עצמן שיהא להם כונה בחליצתן ע"מ לפטור ומש"ה לא סגי כגדול עומד ע"ג אבל הכא דלא צריכי כונה אחרת אלא ק שיכתבו לדעתם סגי בגדול עומד ע"ג:
מדקא פסול אין יהודי לענין הנאה מכלל דלענין כתיבה כשר פי' ע"ג דומיא דחש"ו ואקשי' והתני' אין יהודי פסול פי' ואפי' לענין כתיבת ופרקינ' ההוא ר"א דאמר עידי מסירה כרתי ואית ליה כתיבה לשמה בעי' וכי קאמר דאינו יהודי כשר אליבא דר"מ דלא בעי כתובה לשמה וכיון שכן לדידיה כשר בגדול עומד ע"ג דאיכא קצת כוונה מיה' דהוה ס"ד דמדרבנן מיהא בעי ר"מ כתובה לשמה לר"א לא סגי בהכי כיון דבעי כתיבה לשמה מן התורה ואקשי' והא ודאי אינו יהודי אדעתא דנפשיה עביד וכיון שכן ליכא כתיבה לשמה כלל ופרקי' אר"נ אומר היה ר"מ אפי' מצאו באשפה כו' לומר דר"מ לא בעי כתובה לשמה כלל ואפי' לכתחלה לא מדאורייתא ולא מדרבנן ולענין הלכתא קי"ל כר"א דבעי' כתיבה לשמה וכיון שכן עובדי כוכבים פסול אפי' בגדול עומד ע"ג דעובדי כוכבים אדעתא דנפשיה עביד ומיהו כתב הרמב"ן דעבד כשר לכתוב הגט דבר כוונה הוא ואפילו בלא אחר עומד ע"ג ולענין כתיבה לא בעי' שיהא בתורת גטין וקדושין ותדע לך דהא בעי' לאכשורי עובד כוכבים אי לאו משום דאדעתא דנפשיה עביד ועבד כיון דאיתיה במצות כאשה כשר לכתוב את הגט וכדאמר באשה שכותבת גיטא ל"ש טופס ל"ש תורף וזה שלו בדברי הרמב"ם: