ריטבא על גיטין· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]
דף כב.
עציץ וזרעים של א' ומכרן לאחר החזיק בזרעים בהכי סגי דהכא בעציץ עם זרעים שהוא מחובר שם ממש והוי טפל לזרעים חתמו בפי' אבל בעלמא ודאי אפי' בצבורין בתוך הקרקע לא קנה אא"כ א"ל בפי' שמקנה לו המטלטלין אגב הקרקע וכדמוכח התם החזיק העציץ כלומר שתקן בו קצת אבל לא הגביהו ולא משכו אף העציץ לא קנה למטלטלין אינן נקנין בחזקה אלא במשיכה או בהגבהה בדאשרוש כ"ע ל"פ פי' דבתר שרשין אזלינן ואם שרשיו בארץ אע"פ שגופו בח"ל הרי הוא כאלו היה כולו בארץ ואקשי' ובדאשרוש ל"פ והתנן ב' גנות זו ע"ג זו וכו' ואסוקי' בדאשרוש כ"ע ל"פ כ"פ דלא אשרוש ואי ק"ל לפי מאי דקס"ד דבאשרוש נמי פליגי היאך מקשה ליה מב' גנות זו ע"ג זו דהתם מפור' דבאשרוש ל"פ דהא קתני סיפא בהדיא א"ל ר"מ וכי מאחר שזה יכול לעכב וזה אינו יכול לעכב רואין מהיכא ירק זו חיה ולא אהדר ליה ר"י אלמא דליכא מאן דפליג דמרשותו הוא חיה וי"ל לפום האי סברא דקס"ד בדאשרוש נמי פליגי כי נקט ר"מ טעמא דעליון יוכל לעכב לא עקר טענתו משום ההוא טעמא אלא משום דשרשים הם ברשותו אלא דלסברא בעלמא נקטי' לסייע טענתו לומר כיון דעליון יכול לעכב לא עקר טענתו משו' טעם דינא דעליון הוי נאמר למלת' סתמא ור"י אהדר ליה דזה אינו ראיה דאף תחתון יכול ור"מ ס' עיקר טענתו דר"י משום עיכוב דתחתון הוא מ"ה אהדר ליה והלא עליון יכול לעכב והוא חיה מרשותו ור"י לא אהדר. ליה משום דעקר טענתו נמי משום דמאוירא דתחתון חיה דאיהו סבר דבתר אוירא אזלינן ולכוס מאי דמסיק דבאשרוש ל"פ האי דלא אהדר ליה ר"י לר"מ להאי טענה דאמר דברשותו של עליון חיה משום דסגי ליה במאי דא"ל מה אם ירצה למלאת גינתו עפר דערוגה דתחתון עדיפ' ליה משום דהיתה ברשותו ועוד דשכיח טפי מערוגה דעליון דלטולי עפרו טורח גדול הוא ולא שכיח דבקרקע נפסד בהכי והיינו דאמר התם בגמרא במאי פליגי ולא מפרשי' אלא טעמא דר"מ משום דסבר דאמרינן שדי נופו בתר עקרו למקצת ספרים דל"ג התם ור"י סבר לא אמרינן שדי נופו בתר עיקרו משום האי טעמא ואפי' לספ' דגר' ליה ה"ק ור"י סבר בכי הא לא אמרינן שדי נופו בתר עקרו דבאשרוש ל"פ מאי לאו מקצת נופו בארץ במקצת בח"ל ואע"ג דשרשים בארץ וטעמא דר' דאמר דטבל וחולין מעורבין משום דסבר דבתר שרשים ואוירא אזלינן ורשב"ג ס' דלא אזלינן אלא בתר אוירא:
הא דתנן אין כותבין על הנייר מחוק דהיינו דוקא כשהגט על המחק ועדיו על החלק אבל הוא ועדיו על המחק כשר דליכא למיחש דילמא מחיק ליה זימנא אחריתו דהא מנכר וכדאמר התם בפ' ג"פ אינו דומ' נמחק פעם א' לנמחק ב' פעמים וה"ל כיון דמקום העדים לא יהא נמחק נמי אלא פעם א' מינכר וזה עקר אעפ"י שרש"י לא פי' כן מאן חכמים אר"א ר"א דאמר בעידי מסורה כרתי וכיון שכן כשר כתב שיכול להזדייף דליכא למיחשב למה דהעדים יודעו אם זייפו אם לאו אבל לר"מ דא' דעידי חתימה כרתי ודאי כתב שיכול להזדייף פסול דאפשר לזייפו וליכא מאן דמודע דהא בקיום הגט סגי ומי' אפי' אי אתו עידי השטר ומעידים שלא זייף כלום לר"מ ודאי אינו כשר כיון דשטרא בגופי' לאו כלום הוא שהרי היה יכול להזדייף ה"ה דפסול בעדים שהעידו שלא זייפו וזה שלא בדברי רש"י ומי' לר"מ דוקא בע"מ מכשיר כתב שהוא יכול להזדייף אבל לא בעידי חתימה ואצ"ל היכא. דליכא עידי מסירה בהדייהו דפסל ר"א אע"ג דאית ליה בעלמא דעידי חתימה כרתי אלא אפילו איכא עידי מסורה בהדייהו פוסל משום דה"ל מזוייף מתוכו ודילמא אתי למסמך על עידי חתימה בלחוד ור"י אמר אפי' מכאן ועד י' ימים אם איתא דהוי תנאה מדכר דכירי וקי"ל בהא כר"י דרביה דר"א הוא ואר"א לא הכשיר ר"א אלא בגטין פי' לא הכשיר ר"א כתב שהוא יכול להזדייף אלא בגטין דליכא לפ' דלא הכשיר ר"א בעידי מסורה אלא בגטין ל בשאר שט' לא דודאי ר"א בכל מכשיר בעידי מסירה וכדתנן ר"א אומר אעפ"י שאין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים וגובה מנכסים משועבדים שאין העדים חותמים על הגט אלא מפני תקון העולם וה"פ אם גט חובה הוא גובה מנכסים משועבדים וכן מפו' לקמן בדוכתי' ושם נאריך בזה בס"ד והא דאמרי' דלא הכשיר ר"א כתב שהוא יכול להזדייף אלא בגטין לאו דוק' בגיטין אלא בכל שטרות הדומין לגטין קאמר דהוו כל שטרי הקנא' וכדתנן כתב לו על הניר או על החרס שדי נתונה לך שדי מכור' לך הרי מכירה ונתונה וליכא לפ' דהתם דרושם שאינו יכול להזדייף דא"כ מאי אתא לאשמעי' אלא ודאי כדפי':