אור ברסלב

ריטבא על גיטין· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]

דף כ:

דף כ.

ת"ר הרי גיטך והנייר שלו אינה מגורשת שהרי שייר בגופו של גט ממש ואפי' במקום האותיות ואין זה כריתות ועוד שהוא כאילו האותיות פורחות באויר ע"מ שתחזירו לי הנייר מגורשת דמתנה ע"מ שמה מתנה בין שטה לשטה בין תיבה לתיבה מאי פי' דא"ל הרי זה גיטך והנייר שבין שיטה לשיטה או שבין תיבה לתיבה שלי דהשתא אין האותיות פורחות והא לא שייר במקום האותיות וסלקא בתיקו ומדקא בעי נייר שבין שיטה לשיטה ולא בעי נייר שבגליון דהוי רבותא טפי משמע דאם משיירו הויא מגורשת כיון שלא שייר כלום בגופו של גט ולא אמר דאינה מגורשת משום דהוי מחוסר קציצה בידו של עבד או בקרן של פרה משום דבכה"ג לא חשיב מחוסר קציצה כיון דאין עוקר טפי במה שהוא משייר ממה שהוא נותן ולקמן נאריך בענין זה בס"ד.

והא דאמר משום דספר אחד אמר רחמנא ולא ג' ספרים פי' כיון דלקציצה קאי כקצוץ דמי ודוקא בכה"ג לא הוי גיטא אבל אם כתבו בשני דפין בחתיכה א' ודאי כשר והיינו הא דאמרינן לקמן כתבו בב' דפין כשר ובמנחות אמר במזוזה כה"ג דאם כתבן בב' דפין כשרה פי' בחתיכה א' דבב' חתיכות פסולה והיינו דאמר בסוטה כתבה בב' דפין פסולת בפר"ת:

ל"צ דמעורה פי' שאותיות שטה א' נוגעות בחברתה בענין דאע"ג דאין פסוק הניר שבין שיטה לשיטה אכתי הוי גט דספר א' דהכא בגט לא בעי' אותיות מוקפות גויל שהרי כשר הוא בכל לשון ובכל כתב ובכל מקום ולא דמי לספר תורה איכא מ"ד דבגט נמי בעינן אותיות מוקפות גויל והיינו כי אמר דמפור' היינו בענין שישארו האותיות מוקפות גויל כיון שנכנס צווארו של למ"ד למעלה בתוך החית או בתוך הרגל הקוף למטה בתוך העין דבהכי הוי מוקפת גויל ואפילו לענין ס"ת בהכי חשיב מוקפת גויל אבל רבינו נר"ו אמר דבס"ת לא סגי בהכי וכן דעת רבו הרמב"ן בחידושיו דאומר מוקפת גויל לגמרי בעינן ואם יהיה כמו שכתבנו הרי זה מבטל את האותות כשנכנסות אות א' בתוך חלל חברתה והכא כי אמרינן דמשייר לעצמו בין שיטה היינו ממה שצריך לעירוי הגט בכדי שיהא הגט א' ומן סברא סמא נראה עיקר דלא בעינן בגט אותיות מוקפות גויל אינו משום דלא או אלא בהכ משום איפוי של כתב. ובגט כל היכא שהוא כתב ניכר לתינוק לא חכם ולא תפש בהכי סגי ובירושלמי אמרינן וכתב ולא המטיף ואפי' ערב הנקודות אפלגי התם איכא מ"ד דפסול ואמ"ד כשר וברור הוא דבס"ת פסול ש"מ דאין דמיון לגט עם ס"ת ואפי' באותיות כלל וכדמיא וכ"כ הר"מ:

בשלמא מתני' ל"ק בעידי מסירה היא ור"א היא אבל הכא בעידי מסירה לא קמבעיא לך בעידי חתימה קמבעי' לך וא"כ ח"ל משום דהוי כתב שיכול להזדייף ופריך בכתוב' קרקע וה"ד במתני' דעל העלה של זית חלי' דר"מ ברושם קמיירי דהוי כתב שאינו יכול להזדייף הא דאייתו ליה הא דאמר ר"ל הגודרות אין להם חזקה ולא פשטא ליה מעבד גופיה דאמר התם דהעבדים אין להם חזקה פי' חזקה כי הכא אבל חזקה ג' שנים ודאי אית להו כדאיתא בהדיא בפ' ח"ה משום דהא דאין להם חזקה הוא מפני שיש להם דעת שאם יקניטנו רבו ילך לו אצל חבירו והכא ליתי' ההוא טעמא שהרי גט כתוב בידו ורגלים לדבר שהוא לא הלך אצלה מדעת משום שהקניטו רבו אלא רבו נתנו לה בגיטה ובהא איכא למימר דחזקתה חזקה קמ"ל דלא שהרי הגודרות אין להם דעת ללכת מדעת עצמן ואפ"ה כיון שהולכות אין להם חזקה דאפשר דמדעתיו אזלי וה"ה עבד דמההוא טעמא הוא אעפ"י שיש גט בידו אפשר דבטלה ליה ולא נתנו אלא הוא שהלך והיא עכבתו ולא הוי חזקה דכל דאזיל לית ליה חזקה:

או דילמא הכא לא ידעה לאקנויי פי' בכי הא שהיא מקנה על מנת להחזירו דבמה שיש לו להחזיר לא גמרא איהי לאקנויי ליה דל"ל דלא ידעה לאקנויי כלל דא"כ מי איכא למימר דמתכרת לא הוי ממכר ועוד דאביי דאקשי ליה מזקן א' דקס"ד דלא דוקא אשה קאמר מי איכא למימר דאין לך אדם שיודה להקנות אלא ודאי כדפרישי' ורש"י פי' לא ידע' לאקנויי לא ידעה שהיא צריכה להקנות דלא ידעה דשטר מתנה בעינן אבל אם ידעה שצריכה להקנות היא יודעת להקנות ונכון הוא והא דאמר שהיה מלוה לכל בני הכפר לאו דוקא משום הלואה קאמר דבשטר ראיה לא בעי' שטר מקנה אלא כלומר שאף לפעמים מחמת הלואה הם מקנין לו קרקע לפרעון חובות בשטר דהא להא דמיא והוא כותב השטר משלו ומקנה הוא להם דבכל שטר קנין בעינן שטר מקנה והכי מוכח בפ"ק דקידושין:

תוכן העניינים

ריטבא על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה