אור ברסלב

ריטבא על גיטין· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]

דף כ.

דף יט:

גט שכתבו שלא לשמה והעביר עליו קולמוס לשמה באנו למחלוקת ר"י ורבנן הא כתיבנא לעיל דהא דאמר דיו פ"ג דיו פטור אליבא דרבנן אתיא והא דאמר רב אחא בר יעקב דע"כ לא קאמר רבנן אלא משום דבעינן זה אלי ואנוהו לישנא דאין השם מן המובחר הוא דדייק כהלל וחכ"א זה לא כתב הוא ורב חסדא דקסבר דאליבא דרבנן אינו כתב כלל הא דקאמרו רבנן אין השם מן המובחר לטעמיה דר"ל קאמר ליה לדידן אינו כתב כלל אבל לדבריך דאמר דכתב הוא מ"מ אין השם מן המובחר:

א"ל רבא מ"ט אילימא משום דכתיב וכתב והכא איהי קא כתיבה פי' שנותנת את השכר וכדאיתא בפ' ג"פ משום תקנת עגונות ודילמא:

אקנויי אקנו ליה רבנן לבעל זוזא דספרא והא דנקט לה בלשון דילמא אע"ג דקושטא הכי אורחא דמלתא הכי אתקצת מקומות בתלמוד ודוקא זוזא דספרא הוא דאקנו ליה רבנן אבל כשהאשה נותנת גיטא בצוואת הבעל משלה לא תקינו ליה רבנן לבעל דכי האי גט שכתבו היא משלה הצרכיה היא אח"כ להקנותו לו והכי מוקמה שמעתין לקמן בהדיא ודוקא אחר כתובה אבל קודם כתיבה לא דכיון דבשליחותיה כתבא ליה בהכי סגי:

ומהא דאמר הכא דמשום האי טעמא דרבנן אקנו ליה לבעל זוזא דספרא סגי דלא למפסילינהו לגטין ש"מ דאין צריך לכך הבעל מתחלה קודם כתיבת הקלף משלו והקולמוס והדיו כמו שתקנו מקצת המפרשים בתקון הגטין דזה א"צ דכיון דמתחלה עביד ליה לשמה בצואת הבעל ולבסוף איהו פרע ליה בזוזא דקנו ליה רבנן הרי יש כאן שטר מתנה ובהכי סגי וא"צ למשוך אותו כלל אם הסופר קונה. הקלף מאדם אח' משום דהוי שכיח ושלוחו של בעל וזוכה לו אבל אם הקלף הוא שלו צריך שיזכה בו הבעל או שלוחו שאין סופר זוכה לו במה שהוא שלו דמי כיון דברוב א"צ הבעל לזניה אחרת כל היכא שהוא קונה הקלף מאדם אחר מקשה שפיר האיך יכול למיפסלינהו לגיטי בהא ברוב כל גיטי דבעל נינהו דבזוזא דאקנו ליה אזיל סופר וקונה לבעל וזוכה לו ואף על פי שכתבנו שא"צ לכתחלה ש"ד מעבד הכי:

אילימא משום דכתיב ונתן והכא לא יהיב ליה מידי פי' שיהא שוה ממון דילמא נתינת הגט הוא דלישנא דונתן לא משמע נתינת ממון אלא כי איתיה בעין ממון ותדע לך דגבי תרומה דכתיב ביה לשון נתינה אמר דחטה א' פוטרת את הכרי ולא בעי' שוה ממון וגבי קני' דכתיב ביה לשון נתינה כדכתיב שלף איש נעלו ונתן לרעהו לא בעי' כלי שיהא ש"פ וכדאמר קונין בכלי ואעפ"י שאין בו שוה פרוטה אבל גבי תשלומי דשני קרא בדבוריה בעי' שוה ממון וכדאמר בפ' כל שעה האוכל תרומה בשוגג פחות מש"פ פטור משום דכתיב ונתן לכהן את הקודש דבר שיש בו נתינה והתם משום דשאני קרא בדבוריה דהל"ל ישלם דגבי תשלומי קאי וכ"נ במנחות בפ' הקומץ רבה אמר הסך משמן המשחה פחות מש"פ פטור משום דכתיב ואשר יתן ממנו על זר כדי נתינה כפשטא והיינו דאמר הכא ודילמא נתינת הגט היא והכי הלכתא דהכא לא בפי שיהא ש"פ ותדע לך דשלחי מתם כתבו על אסורי הנאה כשר דילמא שאני עלה זית דחזי להצטרופי פי' שהרי שוה ממון בצירו' דבר אחר ולא דמי לאיסורי הנאה שאינו שוה כלום והא דאמר כתבו על איסורי הנאה כשר בכל איסורי הנאה קאמר ואפי' בההוא דחתותי מכחת שעורי דלא איכפת לן בהכי אלא במידי דבעי שיעור כגון שופר ולולב וכיוצא בו אבל במידי דלא בעי שימור לא ומי' באיסורי הנאה העומדים לשרפה למ"ד כל העומד לישרף כשרוף דמי בהא ודאי לא שהרי כשרופים הם וכמו שאין בהם ממש דמי וכ"כ רבינו נר"ו.

תוכן העניינים

ריטבא על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה