אור ברסלב

ריטבא על גיטין· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]

דף יח:

דף יח.

א"ל כתבו גט לאשתי רי"א ב' משום עדים וכולם משום תנאי ואסיק' בגמרא דא"ל כלכם ומ"ד משום עדים אם נמצא א' מהם קרוב או פסול פי' משום דהוי עדות אחד ומה ב' נמצא א' מהן קרוב או פסול עדותן בטלה אף י' כן כיון שהכל עדות א' ויחדן כלן לעדים ולאו דוסא שיחדם אפי' לא יחדן אלא שהם ראו המעשה ובאו הפסולים עם הכשרים להעיד בב"ד עדותן בטל' כדאי' התם במכות דאמרי' להו אי למחזי אתיתו אי לאסהודי אתיתו כיון דאיכא פסול בהדייהו עדותן בטלה ולא תימ' דזהו דוקא בדיני אלא ה"ה בדיני ממונות אם באו ג' בא' שהלוה מנה לחבירו וא' מהם קרוב ולא ייחד הכשרים לעדות שאם יחדן להני ודאי סגי ומשום הקרוב או הפסול לא יהיה עדותן דטלה אבל לא ייחדן ובשעה שהלכו להעיד בב"ד הלך הקרוב או הפסול להעיד עמהם נעשה עדות א' ובטלה וכדאיתא התם בהדיא ואימר רבינו נר"ו דהיינו דוקא בדבר שתלוי במעשה כגון הלואה או שהרג חת הנפש דסהדי לא עבדי מעשה דאינן אלא לשקרי אבל בקידושין שאין הענין תלוי אלא בראייתו של עדים שאע"פ שקדשה בפנינו וידוע הדבר כל שלא קדשו בעדים אינה מקודשת וראיתן של עדים הוא שעושה המעשה כל זמן שיהיה קרוב או פסול אין הקידושין כלום דעדות הכשרים בטלה דהרי זה כמו בעלמא שאם באים כולם להעיד בטלה דהכא עיקר עדותן הוא עכשיו בראייתן וכמו שבאים כולם להעיד דמי והילכך עדות כולם בטלה ומי' ש"ד לחומרא להצריכה גט זו היא סברת רבינו בעניינים אלו והיא נכונה.

לחתום לכתחלה קרוב או פסול ה"ג וזה היא הגרסא הנכונה וכן נמצאת בהלכות הרי"ף וה"פ דבר ברור הוא דהכא בגט קאי ואגט שייליה אי שרי למחתם לכתחלה קרוב או פסול ועוד מדאמר אתו לאחלופי בק"ש דעלמא משמע דאגט קאי ואכלם סתמא קאי ואמ"ד דכולן משום תנאי דאי למ"ד כולן משום. עדים עדותן בטלה ותדע מדאמרינן למ"ד כשר תנאי הוא ומדאמרינן. אתי לאחלופי בק"ש דעלמא ולא חיישי משום גט עצמו וכמו שאני עתיד לפרש בעז"ה וה"ק לחתום לכתחלה בגט קרוב או פסול למ"ד משום תנאי אחר להכשיר דכיון דתנאי הוא לא מצטרפי עם העדים לבטל עדותן ואיהו לית ליה טעמא לאיחלופי בק"ש דעלמא למאן דחזיא הכא דאנו מחתימים לכתחלה קרוב או פסול בגט היכא דאמר כלכם ומכשיר אנו את הגט אתי למחתם לכתחלה קרוב או פסול בשטר היכא דאמר כולכם עדים ולהכשיר את השטר דסברי כיון דאיכא כשרים פסולים לא עבדו מידי דוקא משום שטרות איכא למיגזר אבל משום גט לעצמו לא אע"ג דאי אמר כולכם עדים בגט ודאי פסול וטעמא משום דבגט כיון דעדי הגט אין חותמין אלא זה בפני זה ודאי לא חתמי עדים כשרים עם הפסולין וכענין מ"ש לעיל גבי כותי דלא מחתם לוה בהדיה הה"נ דכשרים לא מחתמי פסולין בהדייהו אבל בשאר שטרות דעידי השטר חותמים זה בלא זה איכא למגזר כולכם משום תנאי בגט אטו כולכם משום עדים דשטרות ודוקא מוחתם בגט לכתחלה הוא דפסלי' כר"מ כלומר בין בתחלה אבל אם חתמו הגט כשר ולא גזרינן לפוסלו בדיעבד אם נשאת בו כיון דמשום תנאי הוא דבגט הא אמרינן דליכא למיחש לכולכם משום עדים דא"כ לא חתמו כשרים בהדייהו כיון דעדי הגט אין חותמין זה בלא זה ומי' דוקא כשאמר כולכם סתמא או כולכם משום תנאי גזרינן דגזר נן אטו כולכם עדים אבל אם א"ל כתבו ולא אמר כולכם דהא ודאי רשאי לכתחלה למחתם בהדייהו קרובים או פסולים דכיון דלא קפידא דיחתמו ואם רצו שלא לחתום הרשות בידם נהי דאם רצו לחתום רשאי כיון דחזי אבל מכיון שהרשות בידם שלא לחתום בהאי לא עבד קפידא בחתימתן הן רשאין לחתום לכתחלה וה"ה דשאר שטרות כן דלא גזרינן אלא כולכם משום משום כלכם אבל א"ל ענין אחר הוא ולא שייך למגזר ומי' אפי' בגט דא"ל כתבו דוקא לכתחלה קרוב או פסול בראש אבל בסוף לא גזרה משום שטרו' דעלמא דבשאר שטרות אין ראוי בשום צד להחתים עדים בסוף ואפי' א"ל כתבו משום דאי חתמו קרובי' או פסולי' בסוף ולא ידעי' היכי מסתמ' פסלי' לשט' אפי' בדיעבד דוקא שהחתימו בראש קרובים או פסולי' הכשירו בשטרו' משו' דאיכא למי' רווח שבק למאן דקשיש מיניה ודלא איהו בקרובים אבל בסוף לא מ"ט מחתים פסולי' אי לא משום דכלהו היו עדים דמשום תנאי ל"ל דלא שכיח בשטרות להרבות עדים משום תנאי ומשום כבוד לא שכיח אלא בכתובה והכי תליא בהדיא בפ' גט פשוט היו ד' או ה' חתומי' השטר ונמצאו ב' הא' קרובים או פסולי' מקיים עדות בשאר אלמא דוקא ב' הא' אבל אם האחרונים השטר פסול מטעמ' דפרי' ומה שאמרנו לעיל דבגט דוקא לכתחלה פסול לחתום בין בתחלה בין בסוף אבל בדיעבד כשר אפי' בסוף ואע"ג דבשאר שטרות אינו כן טעמא דמלת' משום דבגט בכל ענין להכשר ואפי' לא ידעי' היאך חתמו דליכא למיחש דעדים היו כיון דעידי הגט אין חותמין זה בלא זה ובודאי משום תנאי חתמו דלחתום עדים משום תנאי בגט שכיח טפי כדי לצערא וכיון שכן הגט כשר דליכא למגזר כולי האי בסוף בגט בדיעבד משום דסוף בדיעבד דשאר שטרות הפסולים כיון דמן הדין בגט עצמו ליכא למיחש למידי כיון דעידי הגט אין חותמין אלא זה בפני זה כדפרי' והא דתניא בתוספת' דגטין גט שחתמו עליה ה' עדים ונמצאו ג' הא' קרובים או פסולים תתקיים העדות כשאר דמשמ' דדוק' הא' אבל אחרונים פסול וכ"ש בשאר שט' איכא למי' כדמוקי לה בירושלמי דהירושלמי מייתי לה ואמ' עלה ר' אילא בשם רבי אסי אתיא כמ"ד עידי הגט חותמים זה בלא זה פי' וכיון דכן ריביה כשאר שטרות וחיישינן דמשום עדים חתמו כיון שלא ראו זה את זה ולא אמ' דמשום תנאי חתמו ומשום דאפילו בגט שכיח טפי להרבות חותמים משום עדים מלהרבות משום תנאי כמ"ד אין עדים חותמים זה בלא זה אפילו לא חתם כשר כלומר אפי' לא חתמו בתחלה אלא בסוף כשר א"נ אפשר לומר דהתוס' בכולי גיטי מיירי כלומר ואפי' בשאר שטרות ומשום שאר שט' נקט ב' הא' א"נ אפשר לו דמש"ה נקט ב' הא' אבל ודאי בדיעבד אפי' בסוף כשר ומטע' דפרי' ואפ"ה לא אצטריך לקיומי כל עידי הגט אלא בב' האחרונים סגי לן כיון דלכתחלה אינן רשאין לחתום אנן מסתמא לא חיישינן אבל למ"ד כשר אפי' דחיישינן וצריכים אנו לקיים כל עידי הגט משום חשש דשמא איכא פסולים בתחלה או באמצע או בסוף ואפי' למ"ד כשר מסתבר לי דבב' סגי דכיון דלא ידעי' מסתמא לא חיישינן להכי דאינו מצוי להחתים פסולים והא דאמ' דבשא' שטרו' דאי איכא בסוף ואפילו בדיעבד דהשטר פסול היינו מסתמא אי לא ידעינן אי משום עדים אי משום תנאי דמסתמא בעדים היו ומטעמא דפרי' לעי אבל אי ידעי' דמשום תנאי דזה השטר כשר ואינו נאמן לומר פרעתיך אלא דלא גבי ממשעבדי דמדין השטר בעצמו אינו גובה אלא מחמת עדותן של אלו שמעידין לנו ומשום תנאי הוו הויא להו כעדים ע"פ ולא גבי ממשעבדי כדכתיבנא לעיל ומיהו לענין מקושר רשאי לחתום בו קרוב או פסול בין בתחל' בין בסוף כדאיתא לקמן במכילתין וטעמא משים דבעינן עדים כנגד קשרים ודבר ידוע הוא דמשום מלוי הקשרים חתמו כי היכי דבעלמ' לא חיישינן בתחלה משום דאיכא למימר דלמלוי חתמו ומיהו דוקא ע"א פסול הכשירו אבל ב' בשום מקום לא לא בתחלה ולא בסוף ואע"ג דבשאר שטרות ב' או ג' התם טעמא משום דאין דרך להרבות בעדים וכי חזו בשטר עדים טובא אמרי' מאי דקאמר ולא מקיימי' ליה אלא מעדים שבסוף דרמו אנפשייהו ואמרי' דילמא קרובים או פסולים חתמו ברישא למלאת או משום תנאי והלכך לא מקיימי ליה לשטר עד דידעי הי מנייהו פסולים או כשרים או מאותן שבסוף דליכא למיחש למידי וכדפי' אבל בגט מקושר דרך להרבות בעדים כנגד הקשרים לא מתמהי ולא רמו אנפשייהו דמקיימי שטרא מב' הפסולים ואע"ג דג' בעי' בגט המקושר דילמא אתרמי דתרי מינייהו פסולים ומ"ה לא הכשירו בו אלא ע"א פסול לבד וכדאמר זו השטה הנכונה מפי רבינו נר"ו ויש סבורין לומר דבין בגט בין בשאר שטרות בין בתחלה בין בסוף כשרים ומ"ש בברייתא ב' הא' רבותא נקט דאפי' הא' דנר' יותר משום עדים חתמו ומביאין ראיה מהא דאמר דהכא דגרסינן הכא הכי איחתים בתחלה קרוב או פסול ואמר דדוקא אי אחתים בתחלה איכא למגזר משום שאר שטרות בעלמא אבל בסוף כשר דליכא לאחלופי משום דבשאר שטרות כשר טפי בסוף מבתחלה וסברא הא דעת הר"ר יהודה גאון ז"ל ורבינו הסכים לדעתו וסברא האחרונה כדעת רב האיי גאון ואחרים עמו ובמקומו בפ' ג"פ אאריך בה בס"ד אם יגמור ה' עלי ומה דאמרינן בתוספ' נכנסו הא' פסולים שתתקיים בעדים כשאר שטרות מקשה בירושלמי ויעשה בהרחק עדות כלומר אותם הפסולין להוו כאלו אין שם פסולים אלא שהגיד חלוקתם של השטר משום הרחקה ופריך ליה יכול דמדרבנן בא משים ר' ירמיה עדים פסולים אינם נעשים בהרחק עדות שלא באו אלא להכשרו של גט לומר דטפי עדיף השתא משאלו לא הוה כתוב בו שאלו לא היה כתוב בו כלום היה יכול להזדייף שמילאהו אינו יכול להזדייף וכיוצא בזה אמר' בגמרא דילן בפ' ג"פ ומיהו אומר רבינו היינו דווקא כשלא יצא בשטר מידי עדים עד שמלאהו שהרי הוא כשר בידם אבל אם יצא מרשותם בהרחק קודם שחתמו בו הפסולי' פסול דכיון דשטר זה היה פסול שעה א' ביד בעל השטר שוב אין לו תקנה רבינו נר"ו נראה'ו ההוא ס"ל כתבו גט לאשתו פי' וא"ל כולכם סתמא אתא לקמיה דריב"ל ס"ל כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק דס"ל כרשב"ל דאמר כולם משום עדים וכדאיתא במסקנא וכדפי' דכשהכשיר ר"ח אפי' מכאן ועד י' ימים הכשר דלא חיישינן שמא פייס דאי דפייס קלא אות ליה ואנן קי"ל כר"י דאם אמר כולכם סתמא ב' משום עדים וכולם משום תנאי ומיהא דאמרינן דמחתם לכתחלה קרוב או פסול נראה דקי"ל כמ"ד דפסול דאתו לאחלופי לחומרא:

תוכן העניינים

ריטבא על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה