אור ברסלב

ריטבא על גיטין· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]

דף יח.

דף יז:

א"ל רבינא לרבא כתבי' ואותבי' בכיסתי' דאי מפייס מתפייס מאי האי קושיא אתיא כמ"ד משום בת אחותו דמשום פי' ליכא דדינא הוא דאית ליה פי' משעת חתימה וכדאיתא לעיל וא"ת דהיינו דוקא כשדעתו לגרש מיד אבל זו שאין דעתו לגרש מעתה שהרי מצפה היא אם תתפייס לא מפסיד לפי' משעת חתימה וזה אונו דא"כ לעולם לא ימצא הבעל מפסיד לפי' דמשעת חתימה שהוא יאמר שלא היה בדעתו לגרש מיד ומנא ידעי א"ו האי קושיא אתיא כמ"ד משום בת אחותו וכיון דמקשה ליה הכי סתמא ש"מ דפשיטא ליה דטעמא דמתני' משום בת אחותו ומכאן יש ראיה לפסוק כלישנא כמא וכדתיבנא לעיל ופרקי' לא מקדים אינש פורענות' לנפשיה אי' כיון דאיהו אינו רוצה לגרשה שהרי מצפה היא אם תתפייס הגירושין פורענות היא ולא מקדים איניש וא"ת אמאי לא חיישינן דיעשה כן כדי לחפות עליה אם זנתה שלא תהרג או שלא יאמרו שבעודה א"א זנתה וי"ל דזה אינו מצוי שיעשו כן בכוונה כדי שיחפה עליה אם תזנה וא"ת אמאי לא חיישינן דילמא רמי תנאה בגיטא שלא תתגרש ליד זמן פ' דתנאי בגט דבר מצוי הוא י"ל דאי כדעתיה הוה הכי מעיקרא מיד לעדים היה אומר הכי אינהו לא כתבי מסתמא אלא מיומא דא"ל שדעתו לגרשה דאי לא עבדי הכי פסול והיינו דאמרי' לקמן כתבו גט לארוסתי לכשאכנסנה אגרשנה אינו גט ואע"ג דאמרי' ביבמות בהרי זה גט הכא מיירי בדא"ל דאי דעתו לגרשה אלא משוכנסנה ואינהו כתבי מהשת' הוי מוקדם ופסול והיינו טעמ' דאמ' דאינו גט והתם מיירי בדא"ל ג"כ הכי ואינהו נמי כתבי מההוא יומא וא"ת שלא היה בדעתו בשעת נתינת הגט למרעיה ביה תנאה אלא לגרשה ביה מיד ואח"כ נמלך למרמיה ביה תנאה ונתנו לה ע"מ שלא תתגרש עד יום פ' להא ודיו ליכא למיחש והרי זה בכלל לא מקדים איניש פורענותא לנפשיה דודאי לא כתיב איניש גיטא אא"כ דעתו לגרשה מיד ולא חיישינן להמלכה דכי כתיב איניש גיטא גמר בדעתיה ומגרש וכיון שכן לא חיישינן גיטין הבאים ממ"ה כלומר דשכיחי מה הועילו חכמים בתקנתם וקושיא זו אתיא כמ"ד משום בת אחותו וכדכתיב לעיל ופרקי' דאינהו קלא אות להו וידוע הוא זמן נתינתן ומידכר דכירי אינהו ודוקא בגטין הבאים ממ"ה הוא דאמ' דאית להו קלא אבל גט מוקדם אעפ"י שזמנו קודם לנתינתו א"ל אפילו זו זמן גיטא מוכיח עליה וכתב רבינו נר"ו בראש יום כתיבתו אבל אם כתוב בהן שבוע או חדש אין מונין לו אלא משעת נתינה דהא ליתא להאי טעמא כדאידך הלכתא משעת כתיבה כשמואל ולענין זה של גט מאוחר כתבו בתוס' דכשר והביאו ראיה לדבריהם מדתנן בשבועות פרוזבול מוקדם כשר והמאוחר פסול ש"ח המוקדמים פסולים והמאוחרים כשרי' ואם איתא דגט מאוחר פסול הל"ל גט בין מוקדם בין מאוחר פסול ובתוס' דחולין נמי תניא דכשר שבגט פסול בפרוזבול מאוחר וטעמא משו' דכתיב היה מוסרני לכם פ' ופ' הדינים כל חובות יש לי ואין במשמע אלא החובות שיש לו באותו יום ואם הוא מאוחר הזמן ימצא שהחובות שעשה בין כתיבת הפרוזבול וזמנו אין משמיעין כשר בפרוזבול היינו מוקדם שהמוקדם כשר שהרי מגריע הוא מזכותו פסול בגט שגט מוקדם פסול כדאיתא הכא בהדיא ומכל הני ש"מ דגט מאוחר כשר ואי ק"ל אמאי כשר והאיכא בין משום פי' בין משום אחותו שאם זנתה תחתיו יאמר זמנו אחר כתיבתו שנה או יותר והיא תוציא את גיטא ותאמר כבר נתגרשתי שהרי גיטי בידי ואע"פ שהיא קודם זמן הגט וכיון שכן יכלה לומר שנתגרשה זה כמה ואפי' קודם שזנתה דה"ל כגט שאין בו זמן ומשום פי' נמי איכא שהוא תפסיד פי' דמשעת חתימה עד שעת נתינה שהרי היא לא תדע זמן חתירתו ולא תאכל פי' מן הבעל אלא מאכילה ואילך לפי פי' ר"י שגט מאוחר כשר אבל אינה מתגרשת אלא מן הזמן ואילך שכיון שכתוב בגט זמן זה הרי כאלו אמר לה לא תתגרשי בו עד יום פ' וכוון שכן משום בת אחותו ומשום פי' ליכא דלא אמרי' דבעל מפסיד פי' משעת כתובה או משעת חתימה אלא בגט הראוי לגרש בו מעתה אבל בגט מאוחר כיון דאין ראוי לגרש בו מעתה לא מפסיד פי' אלא משעת נתינה ואילך והראב"ד מסברה זו שגט מאוחר כשר ומוסיף ואומר שמתגרשת היא מעתה ומיהו הבעל לא מפסיד פי' אלא מזמן הגט ואילך וכאלו התנה ט"ו הלכך איחרו ומיהו תימא לן אכתי אית בה משום בת אחותו לפי' נראה עיקר שאינה מתגרשת בו אלא מזמן הגט ואילך ולפ"ז אפשר לומר דה"ה בכל שטרי הקנאה כלומר שקונין בשט' בעצמו שהשטר עושה מעשה בגט שאם הוא מאוחר שאינו קינה הלוקח או המקבל מתנה עד זמן השטר דה"ל כאלו א"ל לא תקנו עד זמן פ' ואם התנה לאחר ביני וביני אין ללוקח או למקבל מתנה כלום ומיהו אי כתוב בו מעכשיו ה"ל כמעכשיו ולזמן פ' דגופא מעכשיו ופירי לאותו זמן ויש מי שכתב דגט מאוחר פסול והרמב"ם מזאת, הסברא וזה לא קרי ליה בשבועות א"ל משום דהתם במידי דממונא קעסיק א"כ משום דמוקדם הוא פלוגתא דר"ש ורבנן לא תני וההיא דאמר בתוס' כשר בגט פסול בפרוזבול כשר בפרוזבול פסול גט בגט חוב קאמר דאפי' בשאר שטרות נקראים בלשון גט אבל גט מאוחר פסול בין מתוך הזמן בין אחר הזמן ואילך שאינה מתגרשת בו לעולם ונראה דהיינו בגט שאין בו זמן שאם נשאת בו הולד כשר ומיהו לא תנשא בו לעולם ויש ראיה לזה מההוא דאמרינן ביבמות ההוא גיטא דאשתכח בסורא דהוה כתיב ביה אנא ענין בר חייא פטרית ותריך יתיכו כו' ובדקו רבנן ולא אשכחו מס רא ועד נהרדעא אלא חד ענין מסורא ואתו סהדי ואמר ההוא בדיק הוה בנהרדעא ואמר רבא חיישינן לגמלא פרחא או לקפיצה או דילמא מולי מסר ואי איתא דגט מאוחר כשר מאי כולי האי דילמא אחר הוא וכתב ידו ואע"ג דאין להם לאחרו שלא ברצון הבעל שהרי שלוחי הבעל נינהו ולית להו לשנות שליחותייהו דהוי גט פסול דילמא ברצון הבעל במקצתו אחרוהו י"ל דהא לאו ראיה דהיינו בכלל מ"ד מילי מסר כלומר שמסר לו מקמי הכי דלעביד ליה בההוא יומא ומי' אע"ג דפשטא דמילתא שמעי' דכשר כיון דפלוגתא דרבוותא הוא ראוי להחמיר א שלא לעשות בו מעשה כלל:

אמר שמואל כתובה במעש' ב"ד דמיאומה מעש' ב"ד נכתבים ביום ונחתמי' בלילה דהא אית להו קלא משעת כתיבה והא דאמרינן נכתבין ביום ונחתמים בלילה לאו דוקא בלילה אלא ה"ה אחר כמה ימים וכתובה נמי כמעשה ב"ד דמיא דמשום איחתוני הוא ומדאחתוני להו גמר ומשעבד נפשיה בלא קנין ובלא כתיבה וכיון שכן קלא אית ליה במה הוא וכדאמר ואע"ג דתנאי כתובה ככתובה דמי ה"מ למאי דמהני התם אבל לשאר מילי לא ובמ' כתובות בפ' אע"פ כתבתי מזה בס"ד ומי' אי איכא קנין אפי' תוס' נמי דמשעת קנין שעבד נפשיה וקי"ל כוותי' דשמואל דכתובה כמעשה ב"ד דמיא ונכתבת ביום ונחתמת בלילה ואפי' דלא עסוקין באותו ענין דהא ליכא מאן דפליג עליה ואע"ג דרחי' ובעינן למימר כרב אפשר דאית ליה דחיה בעלמא היא ומעשה שהיה כך היה ומיהו אפי' הוה רב פליג עליה הוה הלכתא כשמואל דהא קי"ל הלכתא כשמואל בדינים:

ר"ש אלא שאין עסוקין באותו ענין אבל כו' פי' אמתניתין דש"ח המוקדמין פסולין קאי ואמר ל"ש שאין עסוקין באותו ענין אבל עסוקין באותו ענין כשר והכי הלכתא:

אבל מכאן ועד י' ימים לא חיישינן שמא פייס פירש"י שמא פייס ובעל וה"ל גט ישן וק"ל א"כ ע"ש דגבי המשליש גט לאשתו וא"ל אל תתנהו לה עד לאחר ל' יום דלא חיישינן שמא פייס ובעל והכא חיישינן וי"ל לפי פי' שהגט נכתב ונחתם לא חיישינן אבל הכא שלא נחתם עדיין חיישינן שמא פייס הבעל ומיהו אינו מחוור דאנן לא חיישינן אלא כשנתייחד עמה אבל לא נתייחד עמה לא חיישינן וכדתנן איזהו גט ישן כל שנתייחד עמה משכתבו לה אלמא דוקא כשראינו שנתייחד אבל היכא שלא ראינו שנתייחד מסתמא לא חיישינן ור"ח פי' שמא פייס ובטל הגט ואע"פ דגבי המשליש לא חיישינן היינו משום דכל גט שנגמר אינו יכול לבטלו אבל בהא כיון שלא נחתם עדיין יכול לבטלו ושוב אינו ראוי לגרש בו אעפ"י שהחתימו אח"כ אלא דקיי"ל דהא בפ' כל הגט גבי ההוא גברא דשדר גיטא לדביתהו וא"ל לשליח לא תותביה ניהלה עד ל' יום ואמר התם דליחוש שמא פייס והא התם שנגמר הגט וכיון שכן היאך יכול לבטלו וכן מההיא דמי שאחזו בההיא דא"ל לדביתהו זה גיטך אם תעבור מכנגד פניך ל' יום ואקשינן וליחוש שמא פייס ואעפ"י שנגמר הגט וקשיא נמי דלא חייש הכא משום דאי איתא דפייס קלא אית ליה התם אמאי חיישינן וכל זה קשיא נמי לפרש"י אבל הנכון כמו שפי' רבינו נר"ו בשם אחיו החכם הגדול ר' פנחס הלוי דהכא טעמא מאי אמרינן דמשעת כתיבה מתפייס הבעל פי' משים שנתן עיניו לגרש' הכא כיון דפייס דינא הוא דלא לפסי' לפי' שהרי אין דעתו לגרשה וכיון דכן דינא הוא הוא דלפסל בגיטי מוקדם דהא איכא משום פי' ולכ'ע טעמא דר"ש משום פי' ודוקא בגט זה כיון שלא נגמר אמרינן הכי אבל בעלמ' בגט שנכתב ונחתם ואותביה בכיסתיה לא אמרינן הכי דליחיש שמא פייס ולא לפסיד פי' כיון שאין דעתו לגרשה דכל היכא שהגט נכתב ונתתם אעפ"י שנתפייס לא אמרו' הכי כל היכא שלבסוף חזר וגירש ומי' ההוא דפ' כל הגט ופ' מי שאחזו לאו מענין זה נינהו אלא כל חד מינייהו ענין א' בפני עצמו ולפי ענין מקומו הוא מתפרש דההיא דפ' כל הגט דאמר התם דחיישינן שמא פייס פי' שמא פייס ובטל השליחות ואע"ג דבעלמ' גבי גיטין הבאי' ממ"ה לא חיישינן להכי התם היינו טעמא דכיון שהוא בלא טענ' אר"ש דלא ליתן לה גט אלא עד אחר ל' יום מסתמ' משמע דלא ניחא ליה בגירושין ולא אמר הכי אלא לראות אם נתפייס ומש"ה חיישינן התם שמא פייס ובטל השליחות אעפ"י שאמר לשליח לא תתנהו לה עד ג' חדשים משום דהתם לא עביד הכי כדי להתפייס אלא כדי להבחין בין זרעו לזרע ב' והיינו דנקט ג' חדשים וההיא דפ' מי שאחזו דאמר הרי זה גיטך כל זמן שאעבור מכנגד פניך ל' יום והיה הולך ובא הולך ובא הואיל ולא נתייח' הרי זה גט ולא תנשא לאחר עד שיעבור ל' יום ואקשי' התם וליחוש שמא פיוס ה"ק שמא פייס ומחלה לו על הפנאי ההוא להנאתה שאם יצער אותה שלא יראה אותה ל יום דליהוי גיטא וכיון דכן בידה למחול על התנאי כזה שהוא להנאתה ולא דמי לאומר הרי זה גיטך ע"מ שתתני לי' ר' זוז דאעפ"י שמוחל אותם לה דאינו גט דהתם לצעורי קמכוין ודאי לא נצטערה אבל היכא דהוי התנאי להנאת' ודאי בידה למחול וקרוב הדבר בכל אלו לומר שמא פייס הלכך אף לר"י לא אמרינן דאם איתא דפייס קלא אית ליה דכיון שיש רגלים לדבר חיישינן שמא פיוס ולא נודע והני מתפרשי נמי ההיא דאמר התם מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש ומת בתוך הזמן הרי זה גט ואקשי' וליחוש שמא בא כלומר כיון שתנאי זה ג"כ להנאת' היא יכולה למחו' ואפי בתרוייהו באומ' נאמנת עלי לומר שלא באתי ונאמנת לומר שלא פייסתי כלומר כשנתן לה הגט על תנאי זה דכל זמן שאומ' שלא בא או שלא נתפייסה שיהא גט אעפ"י שבודאי בא ופייסה מ"מ הוא תלה התנאי באמירתה ולפי פי' זה אתי שפיר באומ' נאמנת עלי דאי לא תימא הכי אי איכא למיחש דפייס ובא אמירתה מה מהניא אבל עכשיו אתי שפיר שהתנאי תלה באמירת' וכל זמן שלא קאמר שפייסה או שבא הרי זה גט ומגורשת כך פי' לזו רבינו נר"ו ונכון:

תוכן העניינים

ריטבא על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה