אור ברסלב

ריטבא על גיטין· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]

דף יא:

דף יא.

עדים החתומים על הגט ושמותיהם כו' פי' רבינו דהכא בשליח המביא גט ממ"ה ואמ' ב"נ עסקינן ואינו מכיר העדים החתומים בגט אם הם עובדי כוכבים או ישראל ושמותיהם כשמות עובדי כוכבים מי חיישי' דעובדי כוכבים נינהו א"ל לא בא לידינו אלא לוקוס ולוס והכשרנום פי' בעידי מסורה והא דלא קאמר הכי בהדיא משום דכל גט ע"י שליח בין שצריך ליתנו בפני ב' איכא עידי מסירה וכיון דאיכא עידי מסירה ושמות מובהקין הכשיר ואע"ג דקי"ל כרבנן דפסלי בשמות מובהקין הא פרש"י לעיל דאינו מדינא ואפילו בהדיוטות דלדידהו ל"ש בין הדיוטות לערכאות לענין גיטין כלל וכיון דאפשר דישראל נינהו ואפילו נמי אי הוו עובדי כוכבים כיון דשמותיהם מובהקין מדינא כשרים בין בהדיוט בין בערכאות הכשירו וזה ראיה למ"ש לעיל דלרבנן שמות מובהקין אפילו בהדיוט כשרים מהדין דאי לא אמאי לא חייש בגט זה שמא ביד הדיוט נעשה ואי עובדי כוכבים נינהו ואעפ"י שאינן מובהקין כלוקיס ולוס כך פי' רבינו והביא ואי' לפי' מהירושלמי דאייתי בהאי מעשה דאמר התם בעון קמי' ר"י צריך שהיא מזכיר שמותן בשעת חתימה א"ל גזים לוקוס עילואי ואת אמרת אנן פי' ודאו פסול הוא ולא סמכינן עלייהו דודאי עובדי כוכבים נינהו ואפשר דהתם בירושלמי מיירי בלא עידי מסירה ומש"ה אמר דפסול ובגמר' דילן מיירי בע"מ:

א"ר כמתני' בעא מיניה כלומר גיטין הבאים ממ"ה ממקום שרוב ישראל ששם שמותיהם כשמות עובדי כוכבים ופשיט ליה ממתני' דכשרים ולפום האי ליש' בתרא הא דלוקיס ולוס להד"ם ואפשר לומר דלא מכשירינן אלא בכה"ג שרוב שמותיהן כשמות עובדי כוכבים אבל אם אין שמותיהן כשמות עובדי כוכבים אפילו בשמות מובהקין דלוקיס ולוס לא ונר' דמש"ה לא הביאה הרי"ף כההוא דלוקיס ולוס משום דקסבר דלא מכשירינן בהכי והאי מתני' ג"כ ורוב ישראל שבח"ל שמותיהם אינם כשמות עובדי כוכבים לא הביאם אע"ג דקי"ל הכי משום דעכשיו רוב ישראל שבח"ל אין שמותיהן כשמות עובדי כוכבים

ש"מ מדרבנן התופס לב"ח קנה ואפי' במקום שחב לאחרי' א"ל חי' פי' רב הונא דמוכח ממתני דהתופס לב"ח קנה קס"ד דתנו לא כאו' זכו דמו דלא ידעה לה עד דאסבר' ר"י וכיון שכן רבנן דאמר דאינו חוזר בעבד משום תופס הוא דעת רבינו דלא אמר התופס לב"ח קנה אפי' בלא חב לאחרים אלא היכא דשויא ב"ח שליח לתופס דומיא דההיא עובדא דיימר בר חשו דפרק הכותב דההיא ארבא דאמר לשלוחיה דלתפסיה ניהליה אבל היכא דלא שויא שליח אין לו רשות לתפוס ואפילו במקום שלא חב לאחרים משום דא"ל אידך לאו בעל דברים דידי את והכא אע"ג דלא שויא שליח העבד לקבל גיטו דבעי למימר דמהני היינו משום דאיכא למימר מתפיס מדעת ומדעת' דנתפס תפס הלכך עדיף משויה שליח ולי נראה דיכול לתפוס ואפילו בלא שליח משום דזכין לאדם שלא בפניו ואינו חב לנתפס בין שהוא חיוב לאידך ונ"ל להביא ראיה ע"ו מהא דמייתי' בסמוך מי שלקט את הפאה ובעי' למי' דפליג בתופס לב"ח ואע"ג דליכא שליח ולא בעל דבר דמתפיס וא"ת שאני פאה דלית לה בעלים ואנן לא אמרינן אלא היכא דאיכא בעלים לא היא דהא בגמרא בעי לדמויי לתופס לב"ח במקום שחב לאחרים ואי במקום שלא חב דשויא שליח וכן דעת רש"י שכתב בפ"ק דב"מ לא אמרי' תופס לב"ח במקום שחב לאחרים דלא קנה אלא דלא שויא שליח אבל שויא שליח קנה אלמא דבמקום שלא חב אף דלא שויא שליח קנה דאי לא מאי בין חב ללא חב ואעפ"י שאין דבריו מחוורין בודאי במקום שחב אע"ג דשויא שליח לא קנה כדאיתא בהדיא בעובדא דההוא ארבא דפ' הכותב דא"ל רב הונא בריה דר"י ור"פ דאין לו רשות מפני שהיה חב להם אע"ג דשויא שליח מ"מ מדבריו למדנו שהוא סובר דבמקום שלא חב אע"ג דלא שויא שליח יכול לתפוס עוד כתב רבינו דתופס קנה בזכיה מועטת שכיוצא בה במסורה דלא בעי' זכיה גמורה והיינו דבההוא ארבא אמר התם מדאמר אנא קנינא לה ומר א' אנא קנינא לה משום דבעי' זכיה גמורה וזה אינו דודאי בחד גוונא מיירי למ"ד במקום שחב לאחרים קנה כעין דמ"ד במקום שלא חב ואי התם בזכיה מועטת סגי ה"ה למ"ד במקום שחב לאחרים דהיינו פלוגתא אלא מי' נ"ל דבין למר ובין למר לא קנה אלא בזכיה גמורה ויש לי ראיה מדאמר זרק טליתו עליה אל לו עליה מעבירים אותה הימינו ואם איתא אמאי מעבירין אותה הימנו וא"ת מפני שהוא כעין חב לאחרים אטו התופס לעצמו במקום שחב לאחרים מי איכא למימר דלא קנה ודאי קנה וכיון שכן אי לא בעי' זכיה גמורה לקני משום תופס דודאי מי שתופס לעצמו לא גרע מתופס לב"ח במקום שלא חב ואי לעצמו לא קנה כל שהוא זכה זכיה גמורה כ"ש אפי' תופס לאחרים במקום שלא חב שלא קנה ולפי מ"ש התופס שטר לב"ח לא קנה לא [1] תיקנו שהגבהה כנ"ל והא דאמר הכא כל האומר תנו כאומר זכו דמי ובמתנה קי"ל דתו לאו כזכו תי' ר"ת דשאני עבד דכיון דקי"ל דהמשחרר עבדו עובר בעשה אי לא דעבד ליה נייח נפשיה לא הוה משחררו וחוב הוא:

מי שלקט את הפאה ואמר כו' פרש"י דהכא באדם אחד דעלמא שמלקט פאה לעני עסקינן ולא דב"ה גופיה דהא אח' דטעמיה דר"א דאמר זכה לו משום מגו דוכי לנפשיה ואי ב"ה אפ' עבד אין יכול לזכות בפאה שלו דהא אמ' דלא תלקט להזהיר העני על שלו ואיכא מ"ד דזה אינו דאפילו הב"ה גופיה עסקינן דהא אמ' דטעמא דר"א משום דאית ליה תרי מגו דמפקר להו לנכסי' ומגו דזכי לנפשיה ודב"ה גופיה אי מפקר להו לנכסיה ודאי חזו ליה ומי' י"ל דע"כ אית לן למימר דלאו דב"ה גופיה עסקינן דהא התם בב"מ אמר עלה דהא לחד ליש' דמעני לעני מחלוקת משום דחד מגו אמרי' תרי מגו לא אמרינן ואי דב"ה גופיה אכתי איכא תרי מיגו דהא אינו יכול לזכו' בפאתו ואפילו הוא עני ואכתי אצטרוכי' לטעמא דמגו דאי בעי מפקר ליה לאותו שדה ומגו דזכי לנפשיה אלא ש"מ ודאי דבאדם א' דעלמא עסקינן וכדפירי' ומי' לפי מ"ש בירוש' אפי' בב"ה גופיה אפשר לפ' דהתם פי' דכי אמר מגו דזכי לנפשיה היינו מתוך שהוא זוכה במתני' עניי' זוכה לעניים אף בפאה זו אע"פ שאינו יכול לזכות בפאה זו דהא שלו והתורה הזהירתו על שלו.

תוכן העניינים

ריטבא על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה