ריטבא על גיטין· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]
דף יא.
ה"נ קאמר כר"א בשמות מובהקין אבל בשמות שאין מובהקין נעשה כמי שנעשה בהדיוט ופסו' כת' רבינו דמהאי לישנא שמעי' תרתי חדא מדתלי פסו' בערכאות בפסול הדיוט דשמעינן דהדיוט גרע מערכ' ויש פסול בה יותר מערכאות והיינו דהדיוט פסול אפילו בשמות מובהקין ומשום גזרה דאין מובהקין וכדפי' לעיל וערכאות במובהקין כשר ועוד דאפילו פסול ערכאו' דאין מובהקין אינו מחמת ערכאות עצמן אלא מחמת הדיוט דגזרי' אין מובהק דערכאות אטו און מובהק דהדיוט דאי לא תימא הכי דהפסול דערכאות אינו משום הדיוט שלא מחמת עצמן מה ענין דתלי בהדיוט וזה סיוע ללשון אחרון שכת' לעיל דפסול דערכאות באין מובהקי' לר"ש אינו אלא משום גזרה דאין מובהקין דהדיוט דאי איתא דמובה:
דהדיוט מדינא פסולים ה"ל למגזר במובהקין דערכאות כי היכי דגזרי' השתא אין מובהקין דערכאות אטו אין מובהקין דהדיוט אבל השתא דמובהקין דהדיוט אינו אלא משום גזירה וכדפי' ליכא למגזר דה"ל גזרה לגזרה:
ואב"א סופא אתאן לגיטי נשים וה"ק לא הוזכרו גיטי ממון דפסו' פי' האי לא הוזכרו לא קאי אגיטי נשים וש"ע דתיקשי לן דלפלוג וליתני בדידה אלא ארישא גיטי ממון וה"ק כל שטרי ממון העולין בערכאות שלהן כשרים דערכאות בגיטי ממון ליכא משם פסול שלא הוזכר פסול בגיטי ממון אלא בהדיוט ופסולים דקאמר אי בלא עידי מסירה פסולים לגמרי ואפילו לגבות מב"ח ואי בעידי מסורה פסולי' לגבות ממשעבדי אבל מב"ח גבי כיון דאיכא עידי מסורה דהא עידי מסורה מסהדי דהאי שטרא לאו שקרא ומי' מדין העדים החתומים בשטר גבי וב"ח ולאו משום עדותם של עדים דים אלו דאי לאו הוה ליה מזוייף מתוכו ופסול אפי' לענין ב"ח דהא אמר לעיל דלא אהני לן עידי מסורה. מעידי חתימה.
ה"ג וכן הוא בתוס' תניא אראב"י כך א"ל ר"ש לחכמי' בצידן לא נחלקו ר"ע וחכמים על כל שטרות העולים בעש"ג שאעפ"י שחותמים אין יהודי כשרים ואפי' גיטי נשים וש"ע ע"מ נחלקו בזמן שנעשו בהדיוט שר"ע מכשיר וחכמי' פוסלים בגיטי נשים וש"ע ורישא דהא מתני' הכי כל השטרות העולין בעש"ג ר"ע מכשיר ואפי' גיטי נשים וש"ע ודוקא בעידי מסרה ושמות מובהקים ולפי זה קים ליה רבי שמעון כר"ע ורבנן כרבנן משום דלא תיתי ר"ש כיחידאה אתי ראב"י למימר דלא כך היה מעשה דמעולם לא נחלקו ר"ע וחכמים על כל השטרות העולים בערכאות אעפ"י שתות' אין יהודי כשרים ואפילו גיטי נשים וש"ע בעידי מסי' ובשמות מובהקין דודאי כולהו מכפרי בהא דס"ל כר"ש ולא נחלקו אלא בזמן שנעשו בהדיוט שר"ש מכשיר אפילו בגטי נשים כו' כלומר בשמות מובהקין ועידי מסירה דר"ע לא פליג בין הדיוטות לערכאות דבשמות מובהקין מכשיר בכולן דלא חייש דאתי למסמך עליהו וחכמים פוסלי' בגטי נשים כו' כלומר אפילו בעידי מסירה ושמות מובהקין ואפשר דלאו מדינא אלא גזרה וכדפי' לעיל:
ורשב"ג מכשיר באלו במקום שאין ישר' חותם פי' בין במובהקין בין שאין מובהקין דכיון דישר'. לא חתים ולא אתי למסמך עליה בלא עידי מסורה דכ"ע ידעי דאין יהודי נינהו אבל במקום שחותם ישראל מאי לא פי' אפילו בשמות מובהקין ועידי מסורה כיון דהדיוטות נינהו מקום שאין ישראל חותם נמי לגזו' והא קשיא היכי, משמ' דבהדיוטו' בשמות מובהקין אין פסולי' ומן הדין אלא משום גזרה דאין מובהקין ומ"ה מק' הבי כיוון דגזרי' מובהקי' אטו אין מובהקין לגזור נמי מקום שאין ישראל חותם אטו מקו' שישראל חותם חותם דאי מובהקים אינו משום גזרה אלא מדינא היכא דחזי הוא דגזרי' דמקשי הכא דלגזר אלא ש"מ כדפי' וכל זה סיוע למה שפי' למעלה ופרקי' שמא בשמא מחלף פירוש מובהקין באין מובהקין אבל אתרא באתרא לא מחלף זו היא שיטת הרב מורי' ונכון.
אמר רבא הא שטרא פרסא דמסרי ניהלי באפי סהדי ישר' מגבי' נמי ממשעבדי ואפילו בלא מסירה באפי סהדי ישר' דערכאות קלא אית להו וקושטא קאמר דלא מרעי נפשייהו וכדפי' לעיל ואי כשנעשה בהדיוטות אליבא דמאן אי אליבא דר"מ עידי מסורה מאי אהני ליה כיון דש"ע מן הדין פסול דהא ר"מ לית ליה ע"מ כלל ואי ר"א הא אמר דעידי מסירה לא מהני לן טפי מעידי חתימה דאי לא הוו מזוייף מתוכו ופסול ואי בלא עידי מסירה לא גבי מב"ח אפילו בעידי מסורה לא גבי ועוד דלר"א כיון דאיכא עידי מסורה דינא דלגבי ביה ממשעב' דהא אר"א אעפ"י שאין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים כשר וגובה מנכסים משועבדים והנכון דשטר פרסא שטר דהדיוט הוא ומן הדין שטר שנעשה בהדיוט כשר אי לאו טעמא דחיישינן לשקרא ומרעי נפשייהו וכיון דמסרי' ניהליה באפי סהדי ישראל לוה למלוה הא אודי דהאי שטר' לאו שקר הוא וכיון שכן השטר כשר לגמרי והאי דגבי לאו משום עדים אלו גבי אלא משום השעיר עצמו שהוא כשר ומקשי' והא לא ידעי למקרי האי דמקשי ואזיל כולי האי ולא משמע ליה שהשטר נעשה כדינו משום דאמר דלא גבי ביה אלא מב"ח ומש"ה משמע ליה דבשטר זה ודאי איכא פסול ומקש' ואזיל למידע מה פסול יש בה והא דאקשי' והא לא ידעי למקרי לאו דוקא דהא אמרי' דהכא לאו משום עדות אלו גבי ביה אלא מדין השטר עצמו וכיון שכן אמאי צריכי הנהו למקרי שטרא דהא לא מסהדי על מאי דאית ביה אלא על המסירה לחודה אלא משום דבעלמא אמרי' העדים צריכים לקנות את השטר שזהו כשיבא לגבות בו והיינו קושיא כלומר והיאך יגבה בו והלא אינהו לא יכירו את השטר ואהדר ליה בדידעי והא דאקשי' והא בעי' שיחזור כו' ק"ל ומאי קושיא והלא מש"ה לא מפסול שטרא אלא דאין למדין משטה אחרונה לפי שהעדים מרחיקים שטה א' מהכתב וי"ל דהיינו דוקא בשטרות שלנו שישראלים חותמים בהם אבל בשטרותי' כיון דמרחקי מרחקי טובא ב' או ג' שיטות טפי וא"נ ק"ל דאדרבא משמע שהשטר כשר לגמרי ומכלן למדין והא קי"ל דצריך שיחזור ואם אינו חוזר אין למדין משטה אחרונה ופרי' לא במהדר פי' שנזהרין שלא להרחיק אלא שטה א וחוזרים מענינו של שטר באותה שיטה ומיהו אם אינו חוזר אין למדין מאותה שיטה דהא דאמינא דכשר בשטרות שלנו קאמינא:
א"ה ממשעבדי נמי לית ליה קלא וכיון דכן לא גבי אלא מב"ח בא ומיהו מדין השטר גובה ולא משום עידי מסורה דעדים אלו לאו אמנה שבשטר קא מסהדי אלא עידי הודאה בלבד נינהו וכדפי' ועידי השטר הוא דמשוו ליה שטרא לגבות בו מב"ח וכיון שכן אינו יכול לומר פרעתי דיכול לומר לו שטרך בידי מאי בעי דשטר מעליא הוא והא דאמ' דצריך שיחזור מענינו של שטר בשטה אחרונה י"א דוקא בשאר שטרות אבל בגט א"צ ולמדין משטה אחרונ' שהרי כותבי' בסופו כדת משה וישראל דהוא בגט במקום שריר וקים דש"ח דאמ' כיון דאיכא הכל שריר וקים תו ליכא למיחש לזיוף וה"ה לגט כיון שכותבים בסופו כדת משה וישראל ותדע לך שהרי בימי רבותינו ג"כ היו כותבים אותו בגט וכדתנן במס' ידים אמר מין גללי קובלני עליכם פרושי' שאתם כותבים מושל עם משה בגט ולא עוד אלא שאתה מקדימים מושל למטה פי' דרכן היה שהיו כותבים בשטרות בשנת כך וכך למלך פ' וה"ה בגט ומשה דהיינו כדת משה וישראל כותבין בסופו וזה אינו כלל שהרי לא מצינו בשום מקום שתקנוהו ואעפ"י שכותבים אותו זה אינו ראיה ואם כדבריהם מחק במקו' כדת משה וישראל וכשיעור כדת כו' פוסל כדאמרי' התם גבי הכל שריר וקים והנכון דאין למדין בגט משטה אחרונה כשאר שטרות ולפיכך צריך ליזהר שלא לכתוב בשיטה אחרונה שום דבר מעיקר הגט דאין למדין ממנו ונמצא הגט פסול וכן ג"כ ראוי ליזהר שלא לכתוב בשטה אחרונה ודן כי יהבי ליבי מנאי ספר תרוכין ואגרת שבוקין וגט פטורים לא כלם ולא א' מהם שהרי מן הלשונות הצריכין בגט הם ואיכא מ"ד שכל זמן שלא יכתבם שלשתם בשיטה אחרונה שהרי אינם אלא כפל לשון ובחד מניהו סגי ואין ראוי לסמוך בזה אחר שכל הלשונות אלו מצאנו כגמ' והנכון שלא לכתוב בשטה אחרו' אלא כדת משה וישראל או כדת משה וישראל וחתימה בשטה א' ובלבד שאפשר לכתוב כדת משה וישראל ראובן חייב ללוי מנה שהעדים נזהרים שלא להרחיק בשיטה א' כשיעור זה: