אור ברסלב

ריטבא על גיטין· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]

דף טו.

דף יד.

פרק שני

המביא תניין אי מההיא ה"א צריך ואי לא אמר כשר דהא מדינא לא צריך למ"ד משום קיום משום דבדין הוא דקיום שטרות לא לבעי ולמ"ד משום לשמה הא אמר דסתם ספרי דדייני מגמר גמיר' וכיון שכן ה"א דאי לא אמר כשר קמ"ל דאי לא אמר פסול:

אילימא חצי א' והא אר"א אפי' לא כתב אלא שטה אחד הצריכה לשמה שוב א"צ פי' אותה שיטה הצריכה לשמה מהתורה דהיינו תורפו של גט שמו ושמה שם עירו ושם עירה והרי את מותרת כו' והשתא בפשטא לרבא קמקשה דהא פי' לעיל דר"א כרבא ס"ל דטעמא משום קיום ואצ"ל ב"נ וב"נ אלא משום דלא אתי לאחלופי בקיום שטרות דעלמא וא"כ לרבא בחציו א' סגי לה דבחציו א' הוא תורפו של גט וא"כ היאך אמרינן דנכתב חציו פסול ופריק אמר רב אשי בחציו אחרון דכיון דבחציו אחרון אין בו מעיקר הגט כלל אפי' לרבא לא סגי בהכי דעדותו לא כלום הוא ואכתי אתי לאחלופי בקיום שטרות וכדכתיבנא לעיל א"נ אפשר לפ' דהכא אפי' לרבה מקשה דכיון דבחציו א' הוא תורפו של גט ומקצת מהטופס נכתב לשמה תו ליכא למיחש למידי דמאי אמרת דחציו אחרון לא עביד ליה לשמה הא לא אפשר דכיון שהתחיל הגט לשמה ועשה כל עיקר הגט לשמה ודאי ע"כ כולי גיטא לשמה משלים ליה דהא פירש לעיל דטעמא דחיישינן ושמה היינו משום מיעוטא דמעוטא ספרי לא גמירי דעבדי תופסו גיטין דילמא אשכחי' בר מאתי' דשמי' כשמי' וכאן כיון שהתחיל בגט ועשה כל תורפו בפניו לשמה לטופסו גיטין ליכא למיחש מא"ל דילמא אשכחי בר מאתי' דשמי' כשמי' והשלימו על דעתו ואח"כ נמלך וחזר אותו למי שצוהו א' ונמצא שלא נכתב כל הגט לשמה בהא ודאי ליכא למיחש דהא פירשנו לעיל דליכא למיחש אלא כל היכא דאיכא כל הני חששי אבל לחדא מינייהו לא חיישינן וכיון דהכא משום טופסי גיטין ליכא לאידך לא חיישינן ומסתמא לשם האי השלימו וכיון שכן שפיר קמקשה מיניה אפילו לרבה ואע"ג דר"א כרבא ודאי ס"ל הכא כי פריך כיון דר"א אמר דבאותה שטה הצריכה לשמו סגי והכא בחציו א' איתא לאותה שטה והתחיל ג"כ בגט לפניו דתו ליכא למיחש לטופסי גטין אמאי אמרי' דפסול ופריק בחציו אחרון וכדפירישית ומיהו לפום מאי דפי' דאפילו לרבה קמקשה ומטעמא דפי' לעיל בפני נכתב כולו ובפני נחתם חציו דפסול ל"ק מידי דאפי' דנאמר דכיון דכל הגט נעשה לשמה שהרי נכתב לפניו ועד נחתם בפניו דשני ג"כ אעפ"י שלא חתם בפניו מסתמא לשמה חתום וכדאמ' גבי כתיבת הגט אכתי פסול משום קיום דמ"מ קיום ליכא אלא בחתימת ידי הא' כיון שכן פסול אפי' לרבה דהא רבה אי"ל דרבא דאע"ג דמשו' לשמה ליכא משו' קיום איבה איכא אמר רב חסדא אפי' ב' מעידים על חתימת ידי השני פסול מ"ט או כולו בקיום. הגט או כולו בתקנת חכמי' אפשר לפרשה כפשטה דרב חסדא ס' דשליח לא המנוהו חכמים לחצאין א"נ אפשר לפ' דטעמא דר"ח משום דקסבר דכיון דלא כולו בתקנת חכמים הוא אתי לאחלופי בקיום שטרות דעלמא דבשלמא כשהשליח מעיד על הכל שב"נ וב"נ תו לא אתי לאחלופי שהרי מעיד הוא על הכתיבה משא"כ בעלמא אבל השתא דמתורת קיום אתי' לה שהרי ב' עדים מעידים על חתימת יד ב' אתי לומר דאף שליח כשאמר ב"נ מדין קיום אתי לה דבקיום בהכי סגי ואתי לאחלופי בקיום שטרא דעלמא ולהכשיר בא שאמר ב"נ ואע"ג דהכא הוא אמר ב"נ כיון דחזי דמתורת קיום אתי לאחלופי לה אכתי אתי לאחלופי זו היא סברת ר"ח וא"ל רבא דהא לא אפשר דכיון דמדינא ב' עדים בעי' אלא דמדוחק התירו משום עגונא דהשליח והא נאמן כב' כל היכא דאין אנו צריכין לנאמנותו טפי עדיף ומשום אחלופי נמי ליכא כיון דחזו דמעיד הוא על הכתיבה אלא אמר רבא אפילו הוא ואי מעידין על חתימת יד שני פסול דהשת' ודאי אתי לאחלופי בק"ש דעשה לאו קי נכי רבעה דממונ' אפומא דחד סהדא דהא הכא שלית זה חתם על ג' חלקי הגט על מחציתו דהיינו חתימת העד הא' ועל חתימת הב' שמעיד עליה בצירוף האחר ואתו לאכשורי בעלמא זה זה כתב ידו של חברו דהכא בששליח אומר ב"נ חציו נאמן כאומר בעלמ' זה כתב ידי ואם הוא מצרף עם אחר להעי' בחתימ' הב' אף בעלמא אתו, לאכשורי זה כתב ידו של חברי בצירוף אחר ואהדר ליה רב אשי דלהא ליכא למיחש כיון שהוא מעיד על הכתיבה

והא דאמ' מי איכא מידי דאלו מסיק איהו לכוליה דבורא כשר לאו מסיק איהו לכוליה דבוריה דאמר ידענא קאמר וכפרש"י דאם השליח לבדו אמר יודע אני ומכיר אני בחתימתי כשר דזה אינו וכדכתיב לעיל אלא דמסיק לכוליה דבוריה שאומר ב"נ וב"נ כדפרשי':

תוכן העניינים

ריטבא על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה