אור ברסלב

ריטבא על גיטין· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]

דף יד.

דף יג.

ואידך דאר"י אתי שפיר הכותב כל נכסיו כו' ודוקא כל נכסיו ודוקא בכתובה אבל לא בקנין אחר ודוקא שלא יאריך לשונו לומר הריני נותן לך כל מה שיש לי מתנה גמורה או כיוצא בזה דבכי הא ודאי קנה מפי רבינו באפי' קאמינא דלא הדרנא בו מהא שמעינן דתן במתנה לאו כזכי דמי:

הנהו גינאי דעביד חושבנא עד וכל קנין בטעות חוזר כתב הרי"ף דה"מ דאיכא עדים דקמייהו עביד חושבנא א"נ דאודי חד לחבריה דטעותא איכא בחושבנא הא לאו הכי לא מהימן ואיכא דמקשי ל"ל עדים אפילו בלא עדים נמי יהא נאמן במגו דיכל לומר להד"ם ויש מי שתי' דלא מהימן משום מגו דה"ל מגו במקום עדים או במגו במקום חזקה דאי לא דדייק טפי מעיקרא לא הוה משתעבד נפשיה למאריה ארעא וכאותה דאמר גבי האומר לבניו תנו מנה לפלוני שאני חייב לו ואמ' היתומים חזר ואמר לנו אבא פרעתי אין נאמנים דש"מ מידק דייק טפי ואע"ג דהתם נמי איכא ול"נ דשאני התם דש"מ דייק טפי אבל הכא זימנין דטעו אנשי בחושבנייהו ואפשר דכל היכא דאיכא מיגו דאמר לסתור הודאתו ומי' אפשר דהאי דכתב רבינו דאיכא סהדי לאו דווקא אלא ה"ה היכא דאיכא מגו דלא למי' אלא דטעותו מחמת עצמו לאו כלום הוא אע"ג שדבר מצוי הוא שאדם טועה בחשבון והא דכתב נמי א"נ דאודי ליה חבריה י"ל דוקא כשהודה כן מרי ארעא דכיון שהוא יודע שלא הוה חייב לו כלום אף הוא אינו רשאי ליטלם ממנו דאיהו לא נשתעבד לו אלא משום דהוה סבור דפס אינהו זוזי גביה אבל כיון שנודע שלא היו גביה ומאריה ארעא מודה בזה נמצא שקנין בטעות היה וחוזר ומרי ארעא חוזר וגובה מגינאה היכא שלא פטרו וכדכתיב אבל היכא דאודי ליה גינאה חבריה בכי הא אינו נפטר ממרי ארעא ומ"א נוטל ממנו ואע"ג דאיכא ע"א שמעיד שאינו חייב לו כלום אם יכול לישבע היה נשבע אבל כיון שאינו יכול לישבע אינו נפטר בשבועה ע"א מעיד שהיא פרוע' תקנה היא והיכא דאפשר עבדי' לה והיכא דלא אפשר לא מפסיד בהכי ומ"ש דהיכא דאודי ליה מרי ארעא שנפטר ממרי ארעא מ"מ מגינאה חבריה אינו נפטר היכא דליכא מיגו שהרי כבר הודה שהוא חייב לו ואע"ג דמרי ארעא מעיד שאינו חייב לו כלום ה"ל נ"ט ויטול הלה בשבועה דהא יכול לישבע דלא תימא דגינאה נמי מיפטר מחבריה כיון שנשתעבד במצות חברן למרי ארעא משום דאינו במשמ' שיפטר ממנו אלא כל היכא דמרי ארעא אינו חוזר וגובה ממנו אבל היכא דחוזר וגובה ממנו אף הוא חוזר וגובה מגינאה חבריה שלא יאכל וחדו מפי רבינו נר"ו:

הולך ק' לפ' שאני חייב לו אר"ח חייב באחריותו שהרי לא עשאו אידך שליח דלעולם לא מיפטר מיניה עד שנעשה המלוה שליח בעדים כדאיתא בב"ק פרק הגוזל או שיאמר שלח לי מי שתרצה ושמואל אמר מתוך שהוא חיוב באחריתו כו' ואי קשיא והיאך חוזר. והרי תוס' לב"ח הוא במקום שחב לאחרים וקי"ל דקני י"ל דשאני הכא דאידך לא עשאו שליח ואנן שליח בעי' וכדכתיב לעיל ועוד דלא אמר דתופס לב"ח קנה אלא כשמכוין לתפוס אבל הכא חבירו הוא שמתפיסו וכיון דהולך לאו כזכי הרי הוא כאלו א"ל והיו בידך מעות אלו בשבילי ואע"ג דגבי עבד בעי' למי' לעיל מעיקרא קודם דהוה קס"ד דתנו כזכו דהוי תופס לב"ח ולא יהא יכול לחזור בו התם שאני דכיון דיש הפסד לעבד בחזרתו אף זה היה מתכוין לתפוס בשבילו:

לא דכ"ע הולך כזכי ופירש"י דכ"ע היכא דליכא אחריות כגון במתנה הולך כזכי בהא אזיל ליה מגו דשמואל ואינו מחוור דהא לקמן בשמעתין אמר דבמתנה לכ"ע הולך לאו כזכו דמי וה"נ אמרינן לקמן בפ' התקבל שליח מתנה בשליח הגט לומר דהולך לאו כזכי והכי איתא בהדיא בירושלמי האומר לחבירו תן ק' זה לפ' שאני חייב לו הולך מנה זה פקדון שיש בידי אם רצה לחזור לא יחזור וחייב באחריותו עד שיקבל אותו האיש את שלו [2] א"ר אלעאי המעשה בחובתו תן ק' זה לפ' תן שטר מתנה זו לפ' הילך שטר מתנה זו לפ' אם רצה לחזור יחזור אלמא דהולך במתנה לאו כזכי כו' ש"מ דתן המתנה לאו כזכי דמי וכן מוכח לעיל דמההיא דקאי גבך וכדכתיבנא לעיל אלא הכא ה"פ דכ"ע גבי חוב היכא דאינו חייב באחריותו כגון דאמר שלח לי ביד פ' הולך כזכי ואם בא לחזור אינו חוזר פקדון לימא ליה אין רצוני כו' פי' כיון דמפקיד יכול לומר כן אף הוא נמי מצי למיהדר ביה דאנן סהדי דלא ניחא ליה לאידך בהני וחוב הוא לו ואין חבין לאדם שלא בפניו ואהדר ליה ר' זירא כשהוחזק כפרן וכיון שכן ניחא ליה וזכות הוא לו ומש"ה אינו יכול לחזור בו ואפילו בפקדון וכלהו רבוותא ז"ל פסקו כרב דהא תניא כוותי' וכן במלוה ואפילו דלא הוחזק כפרן ובפקדון כשהוחזק כפרן הולך ותן כזכי וחייב באחריותו ואם בא לחזור אינו חוזר ומיהו רבינו נר"ו אמר דמהכא ליכא ראיה למיפסק כוותיה דרב דהאי ברייתא לאו תיובתא דשמואל היא אחר דאוקימנא לה כשהוחזק כפרן דשמואל נמי מוקי לה כולה בין במלוה בין בפקדון כשהוחזק כפרן והוחזק כפרן אפי' שמואל מודה דאם בא לחזור אינו חוזר וכי אקשי' פקדון לתרוצי לשמואל הוא דאקשי' הכי לומר דודאי ברייתא לאו כפשוטה וכיון דאוקימ' לה בהכי הוא הדין דשמואל מוקי לה בהכי וכדפרי' וכיון שכן קי"ל כשמואל דהלכתא כותיה כדיניה ואם בא לחזור חוזר רב ששת ה"ל אשרתא דסרבלא במחוזא לסוף אשמיט להו פי' מפני שלא רצה להחזירם להם או משום ס"ל כרב או משום דהוחזקו כפרני' וכדשמואל וכדפי' והיינו טעמא דר' דוסתאי בר' ינאי ור' יוסי בר כפר באידך עובדא משום דהוחזקו כפרנים ואפילו לרב אצטרכינן בהכי דהא פקדון הוא ותו לא מידי:

תוכן העניינים

ריטבא על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה