אור ברסלב

ריטבא על גיטין· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]

דף ח:

דף ח.

עבד שהביא גיטו וכתב בו עצמך ונכסי קנויין לך עצמו קנה כיון דלא מקיים שטריה אבל לענין עצמו ב"נ וב"נ סגי בגט אשה והא דאמ' דעצמו קנה כלו' משוחרר הוא לגמרי דיש בלשון הזה לשון שחרור שהרי א"ל עצמך ונכסי קנויים לך בשטר זה ובשטר כל שזוכה לעצמו לענין מעשה ידיו משוחר' הוא לגמרי ואפי' לישא בת חורין שהרי בשטר אדם קונה אא"כ אומר לו בפי' בשטר זה ובכו הא סגי לענין שחרור אבל לפעמים הוא זוכה בנפשו לענין מעשה ידיו שלא בשטר ומדין צריך גט שחרור להתירו בבת חורין כעין הפקר וטעמא משום דגבי שחרור שטר בעיא דילפינן לה לה מאשה מה אשה אינה מתגרשת אלא בשטר אף עבד כן איבעיא להו כל נכסי קנוין לך מהו פי' דוסא נקט האי לישנא דכל נכסי דגבי עבד אי ח"ל נכסי עצמו אינו בכלל דגבי נותן או מקנה לאחד אמר התם דאי א"ל נכסי קנוים לך עבדים בכלל משום דעבדא איקרו נכסי אבל כשנותן נכסיו לעבד אין במשמע הלשון הוא גופו אלא מרבוייא דכל ומש"ה נקט רבא כל נכסי ואמר אביי מתוך שקנה עצמו קנו נכסיו שהרי לענין עצמו כל שאמר בפי' ובפי' סגי ולא בענין סיום וכיון שכן אינו בדין ששטר זה יהיה מקוים למקצת ולמקצת אינו מקויים ומתוך שהוא מקויים לענין עצמו אמר דהוי מקויים לענין נכסים כמאן כרבי שמעון דאמר פלגי' דבוריה דתנן הכותב נכסיו כו' פי' כשנתקיים השטר עסקינן וקנ' עצמו ונכסי' שיר קרקע כ"ש לא יצא ב"ח ולאו דוסא קרקע קרקע אלא ה"ה מטלטלי' כדאמ' בב"ב עשו מטלט' שיור אצל העבד ופי' ר"ש דהיינו כששייר קרקע סתם דכיון דשייר קרקע או מטלט' סתם שמא בגוף העבד שייר דעבדא מספק' לן אי כמקרקעי או כמטלט' ובשייר קרקע אני אומר שמא העבד הוא ששייר דעבדא כמקרקעי וכששיור מטלט' אני אומ' ג"כ דשמא העבר שייר שאף הוא בכלל מטלט' אבל אם פי' חוץ מקרקעי פ' או חוץ ממטלט' פ' יצא בן חורין וזה אינו מחויור דהא אמ' התם בפ' מי שמת כו' עד שיכתבו כל נכסיהם עבדו דתנן כו' ש"מ דאפי' פי' בהדיא חו' מקרק' פ' לא יצא לחירות ורש"י פי' דטעמא משום דכיון דנחית לשיורא שמא העבד שייר ועוד דא"כ מנ"ל דרבנן סברי דלא פלגי' דבוריה דהא איהו לא איירי בהכי אלא דטעמ' דידי' משום דקסבר דילמא העבד שייר אבל בעלמא ל"א הכי דאף ת"ק סבר דפלגי' דבוריה ומאי האי דאמר כמאן כר"ש ומה שפי' הרב ג"כ כר"ש דאמר לעולם הוא ב"ח אינו נכון שהוא ס"ל צ"ל פי' דמדקאמר מר"ש לעולם הוא ב"ח ולא אמ' יצא לחירות משמע אפי' א"ל חוץ מבית כור סתם שלא מצר לו מצרים שאינו קונה שאר נכסים דכיון דלאו דבר מסויים הוא זיל הכא קמדחי לה וזיל הכא קמדחי לה אפי' הכי יוצא לחירות דהעבד לאו קרקע ולא שיורה ופלגינן דבוריה זהו תורף פירש"י ואינו נכון שדין זה שכתב אינו אמת שהנותן מתנה או המוכר אעפ"י שלא פי' לו דבר מסויים ודאי הודה ולא מצי למידחי דיכול לומר לו שיטול כחוש אבל שלא יתן לון כלום הא ודאי לא וראיה לזה מדתנן חצי שדה אני מוכר לך משמנים ביניהם ולוקח נוטל כחוש ובשלהי פרק בתרא דמנחות גרסי' התם א"ר הונא בית בביתי אני מוכר לך מראהו נפול עבד כנעני אני מוכר לך ומת מראהו מת אלמא דקנה אלא שנותן לו הגרוע ומיהא נמי שמעי' דמאן דמקני אגב ד' אמות קרקע א"צ לסיים הד' אמות ועקר הפי' כמו שפי' הר"י הלוי ן' מיגש דטעמ' דר"מ דאמר דלא יצא לחירות היינו משום דכיון שכלל העבד והנכסים והוציאן בלשון א' הרי עשה מהם גוף א' וכששייר במתנתו שייר בין קרקע או מטלט' ואפילו פי' קרקע פי' מטלט' לא כתב כל נכסיו לעבדו ועומד חוזר והיינו דנקט ועמד ואע"ג דאמר שכל בעמד חוזר ה"מ כשמקנה בקנין ש"מ דהיינו באמירה בעלמא אבל הכא לא בהכי עסקינן אלא כשכתב כל נכסיו במתנ' בהא בקנין ומעכשיו ואפ"ה אם עמד חוזר דאומדן דעת הוא דהאי לא יהיב כל נכסיו ע"ד שאם יקום שימות ברעב והלכך הרי הוא כאלו התנה כן בפי' אבל כל שלא עמד ודאי אינו חוזר' והיינו דנקט עמד אבל לא עמד לא וזה שלא כדעת מקצת המפ' ואפ"ה אינו חוזר בעבד כיון דמתנה גמורה היא שחלה מחיים אע"פי שאם עמד חוזר משום אומדן דעת הוא בעבד אינו כן שהרי יצא עליו שם ב"ח אלא משום דמיד שנתן לו את נכסיו זכה העבד בעצמו וקדשוהו שמים א"נ טעמא משום דבע"כ אמדן דעת הוא שע"כ מתנה גמורה נתן בלא שיור בעולם שזה האדם יודע שאסור להוציא קול שהעבד בן חורין וגמר ויהיב בלא שום שיור והלכך אפי' עמד אינו חוזר:

תוכן העניינים

ריטבא על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה