ריטבא על גיטין· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]
דף ח.
והניסין שבים רואין אותן כאלו חוט מתוח מטורי אמנוס ועד נחל מצרי' פי' טורי אמנוס הם מצד א' מא"י לגבול צפון ומשוכים ממזרח א"י למערב עד הים ושוקעים בים ונחל מצרים היא מצד דרום ושוקע בים עד כנגד ששוקעים טורי אמנוס וכל הניסין שהן באותו חלל דיש בין אמנוס לנחל מצרים הם לרבנן מא"י ולר"י כל ים הגדול עד אוקיינוס כל שהוא חוץ הים כנגד א"י לגיטין אין לעבדים לא וכ"ש סוריא דמרחקא טובא מהא ש"מ מ"ש במתני' של עכו דבח"ל הרי הוא כסוריא וכיבוש יחוד הוא דאי לא מאי קאמר וכ"ש סוריא דדוקא עכו היא לעבדים כח"ל מפני שהיא ח"ל גמורה אבל סוריא שהיא כבוש יחיד וקדישי לא אלא ש"מ כדפי' דחציו של עכו הרי היא בסוריא והשתא אתי שפיר וכ"ש סוריא. עפרה טמא כח"ל שגזרו טומאה על עפר ח"ל ואמר התם דציפורא בחותם ומדצופי' ושם במשניות מפו' דאינה מטמא באהל אלא במגעו ואע"ג דאמ' לעובדי כוכבים שבות משום ישוב א"י לא גזרו רבנן האי ענין דשבו' אינו שוה דהכא התירו משום ישוב א"י שבות דאית ביה מעשה ואלו גבי מילה שהיא חמורה שדוחה את השבת לא התירו שבות דשבות שאם לא הביא איזמן לא התירו לומר לעובדו כוכבים להביא דרך ר"ה שהוא שבו' דאית ביה מעשה אלא שבות דלית ביה מעשה התירו דהיינו שבות דשבות כדאי' בעירובין גבי ההוא ינוקא דאשתפוך חמימי שלא התירו לעובדי כוכבים להחם אלא להביא מתוך ביתו דרך גגות וחצרות שאפילו ישראל שהביאן לא היה בו איסור מדבריהם וכה"ג הוא דהתירו לומר לעובדי כוכבים להביא וכתב רבינו נרו דה"ה לכל דבר מצוה שיהא מותר שבות דשבות אבל בתוס' אמ' דדוקא גבי מילה התירו משום דזמנה קבוע ועובר: