אור ברסלב

ריטבא על גיטין· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]

דף ז:

דף ז.

למימרא דעכו בצפונא של א"י כלומר על הגבול ומעכו לצפון הכל ח"ל כדאי' במתני' הא לא אפשר דודאי עכו ע"כ לאו על גבול צפון ממש קיימא אלא או לצד דרום על הגבול ממש או באמציעתא בין צפון לדרום אבל בצד צפון על הגבול הא לא אפשר דתנן היה מהלך מעכו לכזיב ימינו למזרח הדרך טמאה משום ארץ העמים כלומר כשהולך מעכו לכזיב הוא ימינו למזרח והדרך לצד מזרח היא טמאה משום ארץ העמים דקס"ד השתא דעכו צד הא' לצד מזרח ממש לגבול וכשהולכי מנה לכזיב שהוא בנגבה בממילה ההולכות מעכו. לכזיב ומינו למזרח הדרך טמאה משום ארץ העמים שהרי היא חוצה לארץ ולאו המסילה שהוא הולך בה ממש קאמר שהיא טמאה שהמסילה שהוא הולך בה ממש ודאי טהורה היא שלא ילך בדרך טמאה ועוד לא קשה מידי אמר דשמאלו למערב שהדרך טהורה והדרך א' איך אפשר טהורה וטמאה אלא הוא הולך במסילה קטנה והדרך מתרחב לצד מזרח ולצד מערב ואותו הדרך של מזרח טמאה שהיא דרך העמים וכל שחוצה לה לצד מזרח ואותו הדרך של צד מערב וכל שחוצה לה טהורה שהיא ארץ ישראל ומסילה עצמה שהוא הולך בה נראה דטהורה וכדפירי':

קתני מיהא שהולך מעכו לכזיב ימינו למזרח ואם עכו עומדת ממש לצד צפון על הגבול כדאמרת ע"כ כזיב לצד דרום שהרי מא"י וא"כ ימינו לצד מערב יהיה ולא צד מזרח אלא ודאי מדקתני שהולך מעכו לכזיב ימינו למזרח ע"כ עכו לאו לצפונא ממש קיימא על הגבול אלא הרי היא נכנסת ומתקרבת לצד דרום וההולך מעכו לכזיב הולך מדרום לצפון ימינו לצד מזר אלמא עכו לאו לצ' צפון על הגבו ממש קיימא וזו היא למאי דקס"ד דמקשה השתא וזו צורתה ופריק אמר אביי מזרח ימינו למזרח ארץ העמים רצועה נפקת פרש"י לאו כדק' ס"ד מעקר דא"י מרובעת היתה שרצועה אחת יוצאת ונמשכת לצד צפון ואותה רצועה אינה יוצאת לצד מזרח אלא לצד מערב ונמשכת לצפון ובאותה הרצועה סמוך לעיקר א"י על הגבול לצד צפון היא עכו חציה בא"י וחציה בח"ל וכזיב בראשה של רצועה ממש כנגד עכו ועל חציה של עכו שבח"ל שעומדת הדרך שמעכו לא"י כזיב שמאלו למערב א"י עכו מתקרבת לצד דרום וצדה היא סביב גבול מזרח ממש בצפון עיקר א"י שנינו מעכו לצפון ועכו כצפון שהוא ח"ל ועל מחיצת האחרת שהיא ברצועה א"י היוצאת לצד מזרח שנינו ההולך מעכו לכזיב ימינו למזרחה הדרך טמא כו' ולפי פ"ז עכו למזרח של רצועה היא עומדת וק"ל דהתם אמר קול צעקה משער הדגים זו עכו שניתנה בפיהם של דגים ואיכא למימר דהא ל"ק שמחיצות עכו היתה משוכה ממזרח למערב ורצועה כנגד כל רוחב הרצועה ועומדת על שפת הים ומחוצה האחרת לצד מזרח בח"ל ועומדת בצפון עיקר א"י ממש וזו היא צורתה אבל ר' משה בר חסדאי הצרפתי הק' מהא דתנן במסכת חלה רשבג"א ג' ארנות לחלה מא"י ועד כזיב חלה א' פי' לפי שהיא מא"י והם זהירין לשמרה בטהרה מכזיב ועד הנהר ועד אמנוס ב' חלות א' לאור וא' לכהן של אור יש לה שיעור ושל כהן אין לה שיעור מנהר ולפנים ומאמנוס ולפנים ב' חלות א' לאור וא' לכהן של אור יש לה שיעור ושל כהן יש לה פי' הנהר הוא פרת שהוא במזרח א"י ופי' בירוש' דהנהר ואמנוס בשתי רוחות הוו שאם היו ברוח א' אלא שזה רחוק מזה אמאי קתני מכזיב ועד הנהר ועד אמנוס ליתני תרחוק אלא ודאי דבב' רוחות היו עומדים ו הנהר הוא לצד מזרח ואמנוס לצפונא של א"י ופי' גם כן בירושלמי בהא דקתני דב' חלות היו ושל אור יש לה שיעור מפני שמכזיב ועד הנהר ועד אמנוס היא א"י אלא שאין זהירין לשמרה בטהרה ולפי' עושין חלה א' ושורפין אותה כדי שלא תטמא ויש לה שיעור שהוא העיקר והוא מן התורה ושל כהן אין לה שיעור שהיא מדרבנן ואינה נעשית אלא שלא תשתכח תורת חלה אבל מאמנוס ולפנים הנהר ולפנים היא ח"ל ואותן ב' חלות הן מדבריהם שאצטריכוה חלה מפני שהם סמוכות לא"י גזרה משם א"י ולפי' של כהן יש לה שיעור שמוטב לרבות בנאכלות מלרבות בנשרפת מ"מ קתני דמכזיב ועד הנהר הוא א"י ומש"ה של אור יש לה שיור ולפי' הצורה שכתבנו מכזיב ועד הנהר ת"ל לפי פי' הרמב"ן שאין הענין כמ"ש שכזיב אינו בסוף הרצועה לצד צפון למזרח כנגד עכו אלא באמצע הרצועה לצד מערב סמוך על שפת הים ומה ששנינו מעכו ההולך לכזיב הדרך טמאה פי' עד נהר כזיב שההולך מעכו לכזיב הדרך הוא ישר כנגד עכו לצד מזרח ואינו מתעקם עד שהוא כנגד כזיב וע"ז שנינו שהוא ימינו למזרח והדרך טמאה משום ארץ העמים ואחר כך מתעקם הדרך ממזרח למערב עד כזיב ברצועה א"י והנהר הגדול שהוא למזרח א"י אינו הולך לצד מזרח בלא עיקום אלא הנהר הולך לצד מזרח לדרום א"י לצפון ועוד נמשך לחוץ כנגד הרצוע' בלא עיקום עד שהוא כנגד כזיב וכשהוא כנגד כזיב מתעקם והולך ממזרח למערב עד שפת הרצועה ואח"כ הולך ומתעקם לאורך הרצועה בשפתה והולך מדרום לצפון עד טורי אמנון שהוא לצפון ומשם יורד לבבל כדאמר בשבת מטרא במערבא סהדא רב פרת ומה ששנינו מא"י עד כזיב חלה א' פי' מעיקרא א"י כל הרצועה עד כזיב חלה א' שהיא נאמנה היא וזריזין לשמרה בטהרה ומה ששנינו מכזיב ועד הנהר שהוא כנגדו לצד מזרח וזהו כל רוחב הרצי' ושל אור יש לה שיעור לפי שהי' א"י והיא מן התורה אלא שאין נזהרין לשמרה בטהרה וכן מכזיב ועד אמנוס ב' חלות שכזיב אינו לצד צפון של רצועה ממש אלא באמצעי של רצועה לצד מערב וכל מה שיש מכזיב לצפון עד טורי אמנוס שהם בצפון היא ג"כ א"י ומה ששנינו מן הנהר ולפנים שהם ב' חלות של כהן יש לה שיעור מאותו עיקום מהנהר כנגד כזיב והולך מזרח למערב עד שפת הרצועה מאותו ולפנים עד עיקר א"ו ב' חלות וזהו ח"ל גמורה ולפי' אמר דשל כהן יש לה שיעור דשתיהם מדבריהם מוטב לרבות בנאכלת ומאמנוס ולפנים היינו מטורי אמנוס שהם לצד צפון עד אותו עיקום שכתב' והוא ג"כ ח"ל וזו היא צורתה:

ויהיב תנא סימן כה"ג. פי' שיתן את הדרך פי' ודלא דרך אינו סי' מובהק שפעמים מתעקם שלא כדברי רש"י שפי' ויהיב תנא סי' לרצועה הקטנה וכי משום שהיא קטנה לא יתן בה פי' כ"ש שהוא צריך ליתן בה סי' כדי שלא נטעה בה ועוד שמי יאמר שהרצועה קטנה שמא רצועה גדולה היתה מהכא אלא ודאי כדפי' ופריך דקרא נמי יהיב סימן כה"ג שנותן סו' לשילה מג' רוחותיה ואומ' ששילה לצפונה של בית אל היה ולדרומה של לבונה ולמזרח של מסילה וזו היא צורתה:

תני חדא המביא גט בספינה בא"י. פי' המביא גט שנכתב בספינ' בנהרות של א"י במביא בא"י ותניא אידך כמביא בח"ל שהמים חלקו רשות לעצמם ודינם כח"ל אר"י ל"ק הא ר' והא רבנן ואי ר' היאך אמר הא ר' והא רבנן דהא אר"י דכל מקום ששנה ר"ו אימתי אינו אלא לפ' דברי חכמים וכ"ת דזה אינו אלא במשנתינו זה דהא כל מקום קאמר י"ל דהא ל"ק דהיא עקר ואי שמעתת' אמר בפי' במשנתי' אע"ג דבקצת מקומות בתלמו' מייתי לה ולא אמר במשנתי' כן דרך התלמוד דשלא במקומת אינו מדקדק כ"כ והיינו דלא מייתי' מתני' אע"ג דהיא משנה במס' חלה ומייתי' בהדיא משום דברייתא אינו מפ' דברי חכמים אלא חולק וכי תימא כשלא נשנה ענין בזה במשנה דאז אמר דר"י חולק אפי' אימתי אבל הכא שענין זה נשנה במשנה והתם במשנה ר"ו אמר בלשון אימתי שאינו חולק מס' איך אמר דבבריית' דע"ז ממש חולק וי"ל דהא ל"ק דתרי תנאי ואליבא דר"י תנא דממתני' סובר דאינו חולק ותנא דבריית' סובר דחולק וע"כ אית לן לומר הכי כי היכי דלא תיקשי הני מתני' אהדדי א"כ י"ל דההיא מימרא דר"י הוא דסבר ר' יהודה בלשון אימתי אינו חולק אבל ירמיה לא ס"ל הכי והשתא דאתית להכי הכא דתנן גרסי דמשנה היא במס' כלה וכדכתיב ולר' ל"ק דמוקי להו כר"נ פי' רבינו הגדול פליגי א"ר זירא עציץ נקוב המונח ע"פ יתדות פי' ויש בו עפר ח"ל באנו למחלוקת ר"י ורבנן דרבנן יונק ואפי' למעלה מי' ל"א דוקא למטה מי' אבל לא למעלה והא דמיירי הכא בנקוב וגבי ספינה לא איירי בנקוב טעמא משום דגבי ספינה דשל עץ עסקינן סתם ספינה הוי הכי והעק' מלחלח ומפסיק יניקת הקרקע ולהכי אצטרי' נקיב וחרס דמפסיק מפי' היא בתוס' דאמרי' התם הטוען את הלוף בשביעי' כיצד יעשה שהוא אסור בזריעה יניחנו בעציץ של חרס כדי שלא יצמח פי' שאם היה טוען בעציץ של עץ היה צומח שהעץ אינו מפסיק יניקת הקרקע ואמר התם ואעפ"י שאין ראיה לדבר זכר לדבר ונחתם בכלי חרס למען יעמדו ימים רבים והיינו נמי דגרסינן במס' מנחות בפ' כל הקרבנות תני חדא המביא זרעים בעציץ ובספינה מביא וקורא ותניא אידך מביא ואינו קורא ופרקי' עציץ אעצי' ל"ק כאן בנקו' כאן בשאינו נקוב ספינה אספינה ל"ק כאן בשל עץ כו' כלומר ברייתא ראשונה דקת' מביא וקורא בשל עץ דאינו מפסיק וברייתא אחרונה דקתני מביא ואינו קורא בשל חרס דמפסי' והכי אתי שפיר דמהדר ליה על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון והא דלא שאני ג"כ בספינה כאן בנקובה כאן בשאינה נקובה משום דסתם בספינה אינה נקובה והא דלא שני גבי עציץ כאן בשל עץ כאן בשל חרס משום דסתם עציץ של חרס הוא ורש"י לא פי' כן והעיקר כמו שפי':

תוכן העניינים

ריטבא על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה