רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק מג · פסוק ט
וְחָטָאתִי. אֶחֱשֹׂב עַצְמִי לְפָנֶיךָ כְּחוֹטֵא וּמְנֻדֶּה כָּל הַיָּמִים. וּמִכָּאן לָמְדוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מכות יא:) מְנֻדֶּה עַל תְּנַאי אֲפִלּוּ מֵעַצְמוֹ צָרִיךְ הֲפָרָה, מְנָלַן? מִיהוּדָה דִּכְתִיב אִם לֹא הֲבִיאֹתִיו וְגוֹ׳. וְכָל אַרְבָּעִים שָׁנָה הָיוּ עַצְמוֹתָיו מְגֻלְגָּלִים בָּאָרוֹן בַּעֲוֹן זֶה עַד שֶׁבִּקֵּשׁ מֹשֶׁה עֲלֵיהֶם רַחֲמִים, דִּכְתִיב ״וְזֹאת לִיהוּדָה״ (דברים לג:ז).