אור ברסלב

רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]

פרק מג

פרק מב

פסוק א

וְהָרָעָב כָּבֵד. אָמַר לָהֶם יְהוּדָה לְאֶחָיו הַנִּיחוּ לַזָּקֵן עַד שֶׁתִּכְלֶה הַתְּבוּאָה מִן הַבַּיִת, כִּי אָז יִתְרַצֶּה לָנוּ לִשְׁלֹחַ בְּנוֹ.

פסוק ג

הָעֵד הֵעִד. עִנְיַן הַתְרָאָה, לְפִי שֶׁאָדָם מַתְרֶה אֶת חֲבֵרוֹ בִּפְנֵי עֵדִים יֹאמְרוּ הַתְרָאָה בִּלְשׁוֹן הָעֵדָה. וְכָל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מְבֹאָרִים.

פסוק ח

גַּם־אֲנַחְנוּ גַם־אַתָּה. כָּל אֶחָד לְרַבּוֹת עַל חֲבֵרוֹ, כֵּן הוּא דֶּרֶךְ הַלָּשׁוֹן. אָמַר לוֹ שֶׁיֵּלֵךְ אֶחָד בְּסָפֵק וְלֹא נָמוּת כֻּלָּנוּ בָּרָעָב, וְעַל כָּל זֶה אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ.

פסוק ט

וְחָטָאתִי. אֶחֱשֹׂב עַצְמִי לְפָנֶיךָ כְּחוֹטֵא וּמְנֻדֶּה כָּל הַיָּמִים. וּמִכָּאן לָמְדוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מכות יא:) מְנֻדֶּה עַל תְּנַאי אֲפִלּוּ מֵעַצְמוֹ צָרִיךְ הֲפָרָה, מְנָלַן? מִיהוּדָה דִּכְתִיב אִם לֹא הֲבִיאֹתִיו וְגוֹ׳. וְכָל אַרְבָּעִים שָׁנָה הָיוּ עַצְמוֹתָיו מְגֻלְגָּלִים בָּאָרוֹן בַּעֲוֹן זֶה עַד שֶׁבִּקֵּשׁ מֹשֶׁה עֲלֵיהֶם רַחֲמִים, דִּכְתִיב ״וְזֹאת לִיהוּדָה״ (דברים לג:ז).

פסוק יא

אִם כֵּן אֵפוֹא. שֶׁלֹּא אוּכַל לְעַכְּבוֹ עַתָּה.

זֹאת עֲשׂוּ. לְכַפֵּר פְּנֵי אֲדֹנֵי הָאָרֶץ.

מִזִּמְרַת הָאָרֶץ. מֵהַדְּבָרִים הַמְשַׁבְּחִים אֶת הָאָרֶץ.

מְעַט צֳרִי וּמְעַט דְּבַשׁ. הַצֳּרִי וְהַדְּבַשׁ הָיוּ מוֹצִיאִין מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לִשְׁאָר אֲרָצוֹת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּפָרָשַׁת צוֹר: ״יְהוּדָה וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הֵמָּה רֹכְלַיִךְ בְּחִטֵּי מִנִּית וּפַנַּג וּדְבַשׁ וָשֶׁמֶן וָצֹרִי״ (יחזקאל כז:יז), וְצֳרִי הוּא הַנִּקְרָא בַּלְסָמָא.

נְכֹאת. פֵּרְשׁוּ בְּבְרֵאשִׁית רַבָּה (צא, יא) שַׁעֲוָה. וְלֹט, מַסְטוֹכִי. וּפֵרְשׁוּ דְּבַשׁ בָּרִיא כָּאֶבֶן. וְהַגָּאוֹן ר׳ סַעַדְיָה פֵּרַשׁ צֳרִי טְרִיאַקִי. נְכֹאת, כְּרִיב, וְלֹט שִׁיךְ בָּלוֹט, וְהוּא הַנִּקְרָא עַרְמוֹן.

בָּטְנִים. הֵם הַנִּקְרָאִים צְנוֹבָר, וּבַעֲרָבִי פַּצְיוֹלַשׁ בְּלַעַ״ז.

וּשְׁקֵדִים. יָדוּעַ. וּבְבְּרֵאשִׁית רַבָּה (צא:יא) ״מֶשַׁח דְּלוּזִים, מֶשַׁח דְּבָטִים״, וְהַשְּׁקֵדִים נִקְרָאִים לַאוּן בַּעֲרָבִי.

פסוק יב

וְכֶסֶף מִשְׁנֶה. וְכֶסֶף שֵׁנִי, וְכֵן ״מִשְׁנֶה שִׁבָּרוֹן״ (ירמיהו יז:יח), שִׁבָּרוֹן שֵׁנִי, כִּי הוּא סֶגוֹ״ל.

אוּלַי מִשְׁגֶּה הוּא. אוּלַי מוֹכְרֵי הַתְּבוּאָה הִנִּיחוּ צְרוֹרוֹת כַּסְפֵּיהֶם בַּתְּבוּאָה לְפִי שָׁעָה, וּכְשֶׁמָּדְדוּ בַּמִּדָּה הָיָה הַכֶּסֶף בְּתוֹךְ הַתְּבוּאָה וְנִכְנַס בַּמִּדָּה וּבַשַּׂק עִמָּהּ, וּכְשֶׁתַּחֲזִירוּהוּ יַחֲזִיקוּ אֶתְכֶם כְּנֶאֱמָנִים וְיִיטַב לָכֶם.

פסוק יד

וְשִׁלַּח. יְשַׁלְּחֶנּוּ מִמַּאֲסָרוֹ.

כַּאֲשֶׁר שָׁכֹלְתִּי שָׁכָלְתִּי. לְפִי שֶׁכָּפַל הָעִנְיָן שִׁנָּה הַמִּלּוֹת כַּמִּנְהָג, הָרִאשׁוֹן לְגִזְרַת פָּעוּל וְהַשֵּׁנִי לְגִזְרַת פָּעַל, וְאָמַר: וַאֲנִי מָה אוּכַל לַעֲשׂוֹת אִם יִקְרֶה מִקְרֶה בְּאֶחָד מִכֶּם כַּאֲשֶׁר שָׁכֹלְתִּי מִיּוֹסֵף, שָׁכַלְתִּי מֵאֶחָד מִכֶּם שֶׁיִּקְרֶה בּוֹ מִקְרֶה.

פסוק טו

וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי יוֹסֵף. שֶׁמְּצָאוּהוּ בַּשּׁוּק לְפִי דַרְכָּם שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים לְבֵית מְלוֹנָם, וְהוּא לֹא שָׁאַל לָהֶם לְשָׁלוֹם בַּשּׁוּק עַד שֶׁיִּהְיוּ בְּבֵיתוֹ. וְכֵיוָן שֶׁרָאָה אוֹתָם אָמַר לַאֲשֶׁר עַל בֵּיתוֹ לַהֲבִיאָם אֶל בֵּיתוֹ.

פסוק טז

בַּצָּהֳרָיִם. בַּחֲצִי הַיּוֹם שֶׁהוּא עֵת אֲכִילַת הַשָּׂרִים וְהַשּׁוֹפְטִים שֶׁיִּתְעַסְּקוּ בְּצָרְכֵי הָעִיר, כְּמוֹ שֶׁאָמַר ״וְשָׂרַיִךְ בָּעֵת יֹאכֵלוּ״ (קהלת י:יז), וְיוֹסֵף הָיָה תַּחַת יָדוֹ כָּל דִּבְרֵי הָאָרֶץ.

פסוק יח

לְהִתְגֹּלֵל עָלֵינוּ. עֲלִילוֹת וְגִלְגּוּלִים, לֵאמֹר שֶׁאֲנַחְנוּ לָקַחְנוּ הַכֶּסֶף, וְיִרְצֶה לְהִתְנַפֵּל עָלֵינוּ, כִּי מִתְּחִלָּה דִּבֶּר אִתָּנוּ קָשׁוֹת, וְעַתָּה רוֹצֶה לָבֹא עָלֵינוּ בְּתַחְבּוּלָה כְּדֵי שֶׁיִּקַּח אוֹתָנוּ לַעֲבָדִים כְּמִשְׁפַּט גַּנָּבִים, וְלָקַחַת אֶת חֲמֹרֵינוּ וְאֶת אֲשֶׁר יֶשׁ לָנוּ פֹּה, כִּי לוּלֵי זֶה לָמָּה הֵבִיא אוֹתָנוּ בְּבֵיתוֹ.

פסוק יט

פֶּתַח הַבָּיִת. כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁמְעוּ אַנְשֵׁי הַבַּיִת.

פסוק כ

בִּי אֲדֹנִי. עִנְיַן בַּקָּשָׁה וְתַחֲנָה, וְאָמְרוּ לוֹ הַדְּבָרִים כַּאֲשֶׁר הָיָה.

פסוק כג

מַטְמוֹן. אִם מְצָאתֶם כֶּסֶף, בִּרְכַּת הָאֵל הִיא שֶׁנָּתַן לָכֶם כְּאָדָם שֶׁמּוֹצֵא מַטְמוֹן, אֲבָל כַּסְפְּכֶם בָּא אֵלָי, אַל תִּירְאוּ מִזֶּה.

וַיּוֹצֵא. צִוָּה שֶׁיּוֹצִיאוּהוּ מִן הַמִּשְׁמָר וּלְהָבִיאוֹ אֲלֵיהֶם מִיָּד לְחַזֵּק לִבָּם וּלְנַחֲמָם.

פסוק כד

וַיָּבֵא. הִכְנִיסָם לַבַּיִת מִפֶּתַח הַבַּיִת שֶׁדִּבְּרוּ עִמּוֹ שָׁם.

פסוק כה

וַיָּכִינוּ. סִדְּרוּ אֶת הַמִּנְחָה כְּדֵי שֶׁיְּבִיאוּהוּ לְפָנָיו דֶּרֶךְ כָּבוֹד כְּשֶׁיָּבוֹא לַבַּיִת.

כִּי שָׁמְעוּ. מֵאֲשֶׁר עַל הַבַּיִת, גַּם מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת שֶׁהָיוּ מְכִינִים הַסְּעוּדָה.

לָחֶם. כְּלָל לְכָל מַאֲכָל.

פסוק כו

וַיָּבִיאוּ. הָאָלֶ״ף דְּגוּשָׁה.

הַבָּיְתָה. בְּאוֹתוֹ בַּיִת שֶׁהָיָה הוּא שָׁם, כִּי גַּם הֵם הָיוּ בַּבַּיִת, אֶלָּא שֶׁבְּבֵית אָדָם גָּדוֹל הַרְבֵּה בָּתִּים שָׁם, וְהֵם הָיוּ בַּבַּיִת הַחִיצוֹן וְהוּא הָיָה בַּבַּיִת הַפְּנִימִי בְּהֵיכָלוֹ.

פסוק כח

וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ. לְשֵׁם אֲבִיהֶם הִשְׁתַּחֲווּ לוֹ.

פסוק כט

וַיִּשָּׂא עֵינָיו. כִּי הָיוּ בְּעִרְבּוּבְיָא לְפָנָיו וְנָשָׂא עֵינָיו אֶל בִּנְיָמִין.

יָחְנְךָ. מִשְׁפָּטוֹ עַל הַמִּנְהָג יְחָנְּךָ בְּדַגְּשׁוּת הַנּוּ״ן, לְחֶסְרוֹן נוּ״ן הַכֶּפֶל, וְהֵקַלּוּ הַמִּלָּה כְּמוֹ שֶׁהֵקַלּוּ רַבִּים מִפָּעֳלֵי הַכֶּפֶל, וְהוּטְלָה תְּנוּעַת הַחֵי״ת עַל הַיוּ״ד. וְכֵן בָּא כָּמוֹהוּ ״חָנוּן יָחְנְךָ״ (ישעיה ל:יט).

פסוק ל

נִכְמְרוּ. כְּתַרְגּוּמוֹ.

פסוק לא

וַיִּתְאַפַּק. הִתְחַזֵּק בְּעַצְמוֹ מִלִּבְכּוֹת עוֹד.

פסוק לב

וַיָּשִׂימוּ לוֹ לְבַדּוֹ. דֶּרֶךְ גְּדֻלָּה וְכָבוֹד כְּמִנְהָגוֹ.

וְלָהֶם לְבַדָּם... וְלַמִּצְרִים לְבַדָּם.

אָמַר הַטַּעַם כִּי לֹא יוּכְלוּן. כִּי הָעִבְרִים הָיוּ אוֹכְלִים בָּשָׂר, כְּמוֹ שֶׁאָמַר ״וּטְבֹחַ טֶבַח״ (בראשית מג:טז), וְהַמִּצְרִים לֹא הָיוּ אוֹכְלִים. וּמַה שֶּׁהָיוּ מְגַדְּלִין הַצֹּאן, לְחָלָב וּלְגִזָּה. וְאָמְרוּ שֶׁהָיוּ עוֹבְדִים מַזַּל טָלֶה, לְפִיכָךְ לֹא הָיוּ אוֹכְלִים שׁוּם בְּשַׂר בְּהֵמָה.

פסוק לג

וַיֵּשְׁבוּ לְפָנָיו. כְּמוֹ שֶׁצִּוָּה הוּא לְהוֹשִׁיבָם.

הַבְּכֹר כִּבְכֹרָתוֹ... וַיִּתְמְהוּ. כִּי אֵיךְ הָיָה מַכִּיר אֲנָשִׁים שֶׁנּוֹלְדוּ כֻּלָּם כְּשֶׁבַע שָׁנִים מִי גָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ, וְזֶה הָיָה תָּמוּהַּ בְּעֵינֵיהֶם. וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה (צב:ה) נָטַל הַגָּבִיעַ וְעָשָׂה עַצְמוֹ כִּמְרִיחַ וְאָמַר: יְהוּדָה שֶׁהוּא מֶלֶךְ יֵשֵׁב בָּרֹאשׁ, רְאוּבֵן שֶׁהוּא בְּכוֹר שֵׁנִי לוֹ וְכֵן כֻּלָּם, וְאָמַר: בִּנְיָמִין לֵית לֵיהּ אִמָּא וַאֲנָא לֵית לִי אִמָּא לֵישֵׁב גַּבָּאי, לְפִיכָךְ וַיִּתְמְהוּ הָאֲנָשִׁים.

פסוק לד

וַיִּשָּׂא. הַנּוֹשֵׂא, וְכֵן ״וַיֻּגַּד לְיַעֲקֹב״ (בראשית מח:ב) – הַמַּגִּיד. וְכָל זֶה הַקֵּרוּב שֶׁקֵּרְבָם וְשֶׁכִּבְּדָם חָשְׁבוּ הֵם כִּי הָיָה עוֹשֶׂה חֵלֶף מַה שֶּׁהִקְנִיטָם וְצִעֲרָם, וּבִנְיָמִין הָיָה מְחַבֵּב יוֹתֵר לְפִי שֶׁהֱבִיאוֹ מֵאַרְצוֹ וְהִפְרִידוֹ מֵאָבִיו לְלֹא דָבָר, וְהָיָה מֵפִיס דַּעְתּוֹ בָּזֶה.

תוכן העניינים

רד"ק על בראשית

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה