רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק מא · פסוק ז
וַיִּקַץ פַּרְעֹה. יָקַץ בֵּין חֲלוֹם לַחֲלוֹם, שֶׁאִם הָיָה כֻּלּוֹ חֲלוֹם אֶחָד יִדְמֶה הָאַחֲרוֹן מוֹסִיף עִנְיָן עַל הָרִאשׁוֹן, אֲבָל כְּשֶׁהָיוּ שְׁנֵי חֲלוֹמוֹת לֹא הוֹסִיף עִנְיַן הָאַחֲרוֹן עַל הָרִאשׁוֹן אֶלָּא שָׁנָה אוֹתוֹ לְעִנְיַן מְהִירוּת הַדָּבָר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיִּישָׁן וְהִנֵּה חֲלוֹם״ (בראשית מא:ה), ״וַתִּבְלַעְנָה וְהִנֵּה חֲלוֹם״ (בראשית מא:ז). וְהִנֵּה הַחֲלוֹם נִשְׁלַם, וְלֹא חָלַם עוֹד אוֹתוֹ הַלַּיְלָה.