רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק מא · פסוק א
וַיְהִי מִקֵּץ. מִסּוֹף שְׁנָתַיִם יָמִים שֶׁעָשָׂה פַּרְעֹה מִשְׁתֶּה הַזֶּה חָלַם זֶה הַחֲלוֹם.
וְהִנֵּה עֹמֵד עַל־הַיְאֹר. סָמוּךְ עַל הַיְּאֹר, כְּמוֹ ״וְעָלָיו מַטֵּה מְנַשֶּׁה״ (במדבר ב:כ) וְהַדּוֹמִים לוֹ. יִתְבָּרַךְ נוֹרָא עֲלִילָה עַל בְּנֵי אָדָם אֲשֶׁר סִבֵּב כָּל הַסִּבּוֹת הָאֵלּוּ מִסִּבָּה לְסִבָּה עַד שֶׁיָּרְדוּ אֲבוֹתֵינוּ לָגוּר שָׁם וּבָאוּ שָׁם בְּכָבוֹד וְהָיוּ שָׁם בְּכָבוֹד עַד שֶׁמֵּת יוֹסֵף מֶשֶׁךְ מֵאָה שָׁנָה עַד שֶׁגָּרְמוּ עֲוֹנוֹת וּבָאוּ יְמֵי הַשִּׁעְבּוּד. וְהַחֲלוֹם הָיָה מֵאֵת הָאֵל כִּדְמוּת נְבוּאָה כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב, ״וַיִּקְרָא רָעָב עַל הָאָרֶץ״ (תהילים קה:טז) וְכִי נִתְקַיֵּם הַחֲלוֹם כַּאֲשֶׁר פָּתַר יוֹסֵף, וְהַחֲלוֹם מְבֹאָר הַפִּתְרוֹן הָיָה לְכָל מֵבִין אֶלָּא שֶׁאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו כְּדֵי שֶׁיִּפְתְּרֵהוּ וְיַעֲלֶה לִגְדֻלָּה עַל יְדֵי הַפִּתְרוֹן, וְעַל כַּיּוֹצֵא זֶה נֶאֱמַר (ישעיה מד:כה) ״מֵשִׁיב חֲכָמִים אָחוֹר וְדַעְתָּם יְסַכֵּל״.