רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק לט · פסוק ו
וְלֹא יָדַע אִתּוֹ מְאוּמָה. לֹא הָיָה מִסְתַּכֵּל וְנִזְקָק לְשׁוּם דָּבָר שֶׁהָיָה לוֹ, אֶלָּא הָיָה הַכֹּל מַטִּיל עָלָיו, וּמַה שֶּׁיַּעֲשֶׂה הוּא יִהְיֶה עָשׂוּי, לְבַד מֵעִנְיַן מַאֲכָלוֹ שֶׁלֹּא הָיָה עוֹזֵב בְּיָדוֹ, לְפִי שֶׁהָיָה מֵעַם אַחֵר כְּמוֹ שֶׁאָמַר (בראשית מג:לב) ״כִּי לֹא יוּכְלוּ הַמִּצְרִים לֶאֱכֹל אֶת הָעִבְרִים לֶחֶם״. וְיֵשׁ דְּרָשׁ (בראשית רבה פו:ו) לֶחֶם זֶה אִשְׁתּוֹ, וְלָשׁוֹן נְקִיָּה.
וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה־תֹאַר. אָמַר זֶה לְפִי שֶׁאָמַר ״וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו״ (בראשית לט:ז).