רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק לה · פסוק ח
וַתָּמָת דְּבֹרָה. אָמְרוּ כִּי שָׁלְחָה אוֹתָהּ רִבְקָה אֶל יַעֲקֹב, כְּמוֹ שֶׁאָמְרָה ״וְשָׁלַחְתִּי וּלְקַחְתִּיךָ מִשָּׁם״ (בראשית כז:מה), וְהָיְתָה בָּאָה עִמּוֹ וּמֵתָה בְּבֵית אֵל.
תַּחַת הָאַלּוֹן. כְּמוֹ ״תַּחַת אַלּוֹן וְלִבְנֶה״ (הושע ד:יג), ״אַלּוֹנִים מִבָּשָׁן״ (יחזקאל כז:ו), וְתִרְגֵּם אוֹתָם יוֹנָתָן ״בְּלוּטִין״, וְהוּא הַנִּקְרָא קַשְׁטַנְיִיס בְּלַעַ״ז, וְאוּנְקְלוֹס תִּרְגֵּם זֶה כְּמוֹ אֵלוֹן בְּצֵרֵי ״בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא״, בְּשִׁפּוּלֵי מַמְרֵא. בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (פא:ה) רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר: לָשׁוֹן יְוָנִית הוּא, אַלּוֹן – אֶחָד, עַד שֶׁהוּא מְשַׁמֵּר אֶבְלוּת שֶׁל דְּבוֹרָה בָּאָה לוֹ בְּשׂוֹרָתָהּ שֶׁל אִמּוֹ שֶׁמֵּתָה.