רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק לד · פסוק כה
בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים. כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לַמִּילָה הַמַּכָּה הִיא קָשָׁה יוֹתֵר, לְפִיכָךְ הִתִּירוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת קלד ב) לְרָחְצָהּ בְּחַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ בְּשַׁבָּת מִפְּנֵי שֶׁהִיא סַכָּנָה.
וַיִּקְחוּ שְׁנֵי בְנֵי יַעֲקֹב. אַף עַל פִּי שֶׁכֻּלָּם הָיוּ בְּהַסְכָּמָה זֹאת תְּחִלָּה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר ״וַיַּעֲנוּ בְנֵי יַעֲקֹב בְּמִרְמָה״ (בראשית לד:יג), אַף עַל פִּי כֵן מָנְעוּ עַצְמָן מִיִּרְאָתָם מִבְּנֵי הָאָרֶץ, אֲבָל שִׁמְעוֹן וְלֵוִי עָמְדוּ עַל דַּעְתָּם הָרִאשׁוֹנָה וְלֹא פָּחֲדוּ. לְפִיכָךְ אָמַר אֲחֵי דִינָה, שֶׁמָּסְרוּ עַצְמָם.
בֶּטַח. כְּאִלּוּ הָיוּ רַבִּים.