רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק לב · פסוק ל
הַגִּידָה־נָּא שְׁמֶךָ. כִּי לְכָל אֶחָד שֵׁם לְפִי הָעִנְיָן שֶׁהֻפְקַד עָלָיו, וְכֵן הוּא אוֹמֵר ״לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא״ (ישעיהו מ:כו), וְכֵן מָצָאנוּ שֵׁם לַמַּלְאָכִים ״וְהָאִישׁ גַּבְרִיאֵל״ (דניאל ט:כא), ״כִּי אִם מִיכָאֵל שַׂרְכֶם״ (דניאל י:כא), וּלְפִי שֶׁשִּׁנָּה שְׁמוֹ שְׁאָלוֹ יַעֲקֹב מַה שְּׁמוֹ לָדַעַת עַל אֵיזֶה דָּבָר הוּא מְמֻנֶּה.
לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל. אֵינְךָ צָרִיךְ לָדַעַת שְׁמִי, וְכֵן אָמַר הַמַּלְאָךְ לְמָנוֹחַ, אֲבָל מָנוֹחַ לֹא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהוּא מַלְאָךְ כְּשֶׁשָּׁאֲלוֹ שְׁמוֹ, וְלֹא יָדַעְנוּ לָמָּה מַעֲלִימִים שְׁמָם. וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה (עח:ד) לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי, אֵין לָנוּ שֵׁם קָבוּעַ שֶׁמִּשְׁתַּנִּים שְׁמוֹתֵינוּ לְפִי מִצְוַת הַשְּׁלִיחוּת שֶׁאָנוּ מִשְׁתַּלְּחִים בָּהּ. אָמַר רַבִּי אַמִּי בְּשֵׁם אַבָּא יוֹסִי, כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר ״לְכֻלָּם שֵׁמוֹת יִקְרָא״ (תהלים קמז:ד) וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר ״לְכֻלָּם בְּשֵׁמוֹת יִקְרָא״, מְלַמֵּד שֶׁאֵין שֵׁם שִׁנּוּי בַּכּוֹכָבִים, בַּשֵּׁם שֶׁהֵם נִקְרָאִים עַכְשָׁו כֵּן נִקְרָאִים לְאַחַר זְמַן, אֲבָל לַמַּלְאָכִים יֵשׁ שִׁנּוּי שֵׁם, לֹא כְּשֶׁהוּא נִקְרָא עַכְשָׁו נִקְרָא לְאַחַר זְמַן, שֶׁנֶּאֱמַר ״לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי וְהוּא פֶלִאי״ (שופטים יג:יח), אֵינִי יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה שֵׁם מִתְחַלֵּף.
וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ שָׁם. מִלְּבַד שֶׁקְּרָאוֹ יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא לְעִנְיָן כִּדְכָתִיב ״כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים״ (בראשית לב:כט), עוֹד בֵּרְכוֹ בְּרָכָה אַחֶרֶת. וְאָמַר שָׁם, לְפִי שֶׁעָתִיד לְבָרְכוֹ בְּבֵית אֵל.