רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק לא · פסוק לט
טְרֵפָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּטְרְפָה בְּאֹנֶס, כְּגוֹן שְׁנֵי זְאֵבִים וְלֹא הָיָה לִי לְהַצִּיל, זֶהוּ שֶׁאָמַר מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנָּה, אִם הָיִיתִי מֵבִיא אוֹתָהּ אֵלֶיךָ, יָדַעְתִּי שֶׁתְּבַקְשֶׁנָּה מִיָּדִי שֶׁלֹּא כַדִּין.
אָנֹכִי אֲחַטֶּנָּה. הַחֵטְא הָיָה עָלַי לְשַׁלְּמָהּ לְךָ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיִיתִי חוֹטֵא וּפוֹשֵׁעַ בּוֹ.
גְּנֻבְתִי יוֹם. אוֹ אִם נִגְנְבָה בְּהֵמָה מִן הָעֵדֶר בֵּין בַּיּוֹם בֵּין בַּלַּיְלָה, אֲנִי הָיִיתִי מְשַׁלֵּם אוֹתָהּ לָךְ.
גְּנֻבְתִי [יוֹם]. הַיּוֹ״ד נוֹסֶפֶת כְּיוֹ״ד ״מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט״ (ישעיה א:כא), וְאִלּוּ הָיְתָה לְכִנּוּי הָיְתָה הַבֵּית קְמוּצָה.