רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק כה · פסוק כג
וַיֹּאמֶר ה׳ לָהּ. עַל־יְדֵי הַנָּבִיא, הָיָה אַבְרָהָם אוֹ שֵׁם.
שְׁנֵי גוֹיִים. בִּשְׁנֵי יוֹדִי״ן וּקְרִי בְּוָי״ו יוֹ״ד. וְדָרְשׁוּ (עבודה זרה יא) הַכְּתָב כְּמוֹ גֵּאִים, זֶהוּ רַבִּי וְאַנְטוֹנִינוּס, וְהַקְּרִי כְּמַשְׁמָעוֹ גּוֹיִם כְּמוֹ שֶׁאָמַר וּשְׁנֵי לְאֻמִּים.
וְיִתָּכֵן שֶׁיֹּאמַר גַּם כֵּן גוֹיִים. בִּשְׁנֵי יוֹדִי״ן בְּשֶׁקֶל אִיִּים, אֶלָּא שֶׁלֹּא מְצָאנוּהוּ בִּקְרִי. וְהִנֵּה רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה נִשְׁתַּמְּשׁוּ בַּשֵּׁם בְּהַנָּעַת הַיּוּ״ד עֵין הַפֹּעַל וְאָמְרוּ (יבמות עו) אֲבָל בְּגִיּוּתָן לֵית בְּהוֹן. וְאָמְרוּ גִּיּוּת בְּשֶׁקֶל אַלְמְנוּת חַיּוֹת. וְאָמַר לָהּ הַנָּבִיא בְּשֵׁם ה׳ כִּי זֶה הַשִּׁנּוּי שֶׁמָּצְאָה בְּעַצְמָהּ סִימָן עַל שְׁנֵי עוּבָּרֶיהָ לְמַה שֶּׁעֲתִידִין לִהְיוֹת כִּי שְׁנֵי גוֹיִם יִהְיוּ, וְלֹא יִהְיוּ לְגוֹי אֶחָד כְּמוֹ שֶׁהֵם בְּרֹב הַנּוֹלָדִים מֵאָב אֶחָד וּמֵאֵם אַחַת, וְהַסִּימָן כִּי גַּם בַּבֶּטֶן רָצִים זֶה כְּנֶגֶד זֶה וְהוּא לְאוֹת כִּי כֵן יַעֲשׂוּ מִשֶּׁיִּוָּלְדוּ וְיַעַמְדוּ עַל דַּעְתָּם יִהְיוּ לְעוֹלָם זֶה כְּנֶגֶד זֶה וְזֶה אוֹיֵב לָזֶה.
וּשְׁנֵי לְאֻמִּים. כְּבָר כָּתַבְנוּ כַּמָּה פְּעָמִים (בראשית כא:א) כִּי מִנְהַג הַכָּתוּב בְּכִפּוּל הָעִנְיָן שֶׁיְּשַׁנֶּה הַמִּלּוֹת.
מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ. מִשֶּׁיֵּצְאוּ מִמֵּעַיִךְ יֵרָאֶה בָּהֶם שֶׁהֵם נִפְרָדִים זֶה מִזֶּה, שֶׁהָאֶחָד יָצָא אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר וְהָאֶחָד כִּשְׁאָר הַבָּנִים, וְכֵן יִהְיוּ נִפְרָדִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם כְּשֶׁיִּגְדְּלוּ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר כִּי זֶה יִהְיֶה אִישׁ צַיִד וְזֶה יִהְיֶה אִישׁ תָּם, וְכֵן יִהְיוּ נִפְרָדִים בְּלִבָּבוֹת כִּי זֶה יִשְׂנָא אֶת זֶה לְעוֹלָם.
וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ. לְעוֹלָם לֹא יִהְיוּ שָׁוִים בִּיכֹלֶת, אֶלָּא הָאֶחָד יִגְבַּר עַל חֲבֵרוֹ לְעוֹלָם. לָמֶ״ד מִלְאֹם רָפָה וְדִינָהּ לְהִדָּגֵשׁ, וְכָמוֹהָ רַבִּים כְּמוֹ ״מִבְצִיר אֲבִיעֶזֶר״ (שופטים ח:ב), ״מִגְבוּרָתָם כּוּשִׁים״ (יחזקאל לב:ל), וְהַדּוֹמִים לָהֶם.
וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר. לֹא זָכַר עִמָּהֶם מִלַּת ״אֶת״ שֶׁהִיא מוֹרָה עַל הַפָּעוּל. וְהִנֵּה הַדָּבָר מְסֻפָּק וְלֹא בֵּאֵר מִי יַעֲבֹד אֶת חֲבֵרוֹ, הָרַב אֶת הַצָּעִיר אוֹ הַצָּעִיר אֶת הָרַב, אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מְעַט בֵּאוּר, כִּי בְּרֹב הַפּוֹעֵל הוּא הָרִאשׁוֹן אֶלָּא בִּדְבָרִים שֶׁאֵין לְסַפֵּק בָּהֶם, כְּמוֹ ״אֲבָנִים שָׁחֲקוּ מָיִם״ (איוב יד:יט), ״מַיִם תִּבְעֶה אֵשׁ״ (ישעיה סד:א), וְהָיָה זֶה שֶׁלֹּא הִתְבָּאֵר הָעִנְיָן בַּנְּבוּאָה הַזֹּאת לְפִי שֶׁפְּעָמִים יַעֲבֹד רַב אֶת הַצָּעִיר, כְּמוֹ שֶׁהָיָה בִּימֵי דָּוִד, וּפְעָמִים יַעֲבֹד הַצָּעִיר אֶת הָרַב כְּמוֹ שֶׁהוּא הַיּוֹם, וּמְעַט הַבֵּאוּר שֶׁיֵּשׁ בַּנְּבוּאָה זוֹ, כִּי רֹב הַיָּמִים הָרַב יַעֲבֹד אֶת הַצָּעִיר לְפִיכָךְ הָיָה הַפּוֹעֵל רִאשׁוֹן, וְכֵן יִהְיֶה אַחַר שׁוּב שְׁבִיתֵנוּ. וְרַב רוֹצֶה לוֹמַר הַגָּדוֹל בַּזְּמַן יְצִיאָתוֹ לָעוֹלָם וְאַף עַל פִּי שֶׁהַזְּמַן מוּעָט קָרָא אוֹתוֹ הַיּוֹצֵא רִאשׁוֹן רַב וְהַשֵּׁנִי הַיּוֹצֵא אַחֲרָיו צָעִיר, וְכֵן, ״לֹא רַבִּים יֶחְכָּמוּ״ (איוב לב:ט) גְּדוֹלִים בְּשָׁנִים.