רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק כד · פסוק כז
חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ. כִּי הָרוֹדֵף אַחַר הַטּוֹב דִּין הוּא שֶׁיַּזְמִין לוֹ הָאֵל הַטּוֹב, זֶהוּ אֱמֶת, וְחֶסֶד הוּא יִתְרוֹן הַטּוֹב, וְזֶהוּ שֶׁהִזְמִין לוֹ אִשָּׁה מִבֵּית אָבִיו.
אנכי בדרך, ולא ידעתי אנה אלין ונחני ה' בית אחי אדני, כי נחור אביו ומלכה בת אחיו ולפיכך אמר אחי לשון רבים, ובספור דבריו בת אחי לשון יחיד, והענין אחד. הראשון בצרי החית והאחרון בחירק והסימן אחי וראש, ואחר שהודה לאל על שהצלי' השם דרכו נתן לה הנזמים והצמידי':
אָנֹכִי בַּדֶּרֶךְ. וְלֹא יָדַעְתִּי אָנָה אָלִין, וְנָחַנִי ה׳ בֵּית אֲחֵי אֲדֹנִי, כִּי נָחוֹר אָבִיו וּמִלְכָּה בַּת אָחִיו, וְלָפִיכָךְ אָמַר אֲחֵי לְשׁוֹן רַבִּים, וּבְסִפּוּר דְּבָרָיו ״בַּת אֲחִי״ (בראשית כד:מח) לְשׁוֹן יָחִיד, וְהָעִנְיָן אֶחָד. הָרִאשׁוֹן בְּצֵרֵי הַחֵי״ת וְהָאַחֲרוֹן בְּחִירִיק, וְהַסִּימָן ״אֲחִי וָרֹאשׁ״ (בראשית מו:כא), וְאַחַר שֶׁהוֹדָה לָאֵל עַל שֶׁהִצְלִיחַ הַשֵּׁם דַּרְכּוֹ נָתַן לָהּ הַנְּזָמִים וְהַצְּמִידִים.