אור ברסלב

רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]

פרק כד

פרק כג

פסוק א

וְאַבְרָהָם זָקֵן. פֹּעַל עָבָר אוֹ תֹּאַר.

בָּא בַּיָּמִים. בַּיָּמִים שֶׁהֵם הַשְׁלָמַת יְמֵי אָדָם בָּעוֹלָם, וְרָצָה לְהַשִּׂיא אִשָּׁה לִבְנוֹ יִצְחָק בְּחַיָּיו.

בַּכֹּל. לֹא חָסֵר דָּבָר וְלֹא הָיָה לוֹ דָּבָר צֹרֶךְ בָּעוֹלָם הַזֶּה אֶלָּא לְהַשִּׂיא אִשָּׁה לִבְנוֹ יִצְחָק הָרָאוּי לוֹ.

פסוק ב

זְקַן בֵּיתוֹ. סָמוּךְ מִן זָקֵן, כְּמוֹ מִן כָּבֵד ״כְבַד פֶּה״ (שמות ד:י), וְעִנְיָנוֹ שֶׁגָּדַל בְּבֵיתוֹ עַד שֶׁזָּקֵן, אוֹ פֵּירוּשׁוֹ זָקֵן מִכָּל בֵּיתוֹ. וְאָמַר זֶה לְפִי שֶׁהָיָה נֶאֱמָן לוֹ. וְעוֹד שֶׁהָיָה מוֹשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ, וְלוֹ הָיְתָה רְאוּיָה הַמִּצְוָה וְהַשְּׁלִיחוּת הַזֶּה.

שִׂים־נָא יָדְךָ. אָמְרוּ כִּי מִנְהָג הָיָה בְּאוֹתוֹ הַיָּמִים לְאָדָם שֶׁמְּצַוֶּה אַחֵר, שֶׁמֵּשִׂים יָדוֹ תַּחַת יְרֵכוֹ לְקַיֵּם הַדָּבָר, כִּי כְּמוֹ שֶׁהַיָּד בִּרְשׁוּתוֹ תַּחַת יְרֵכוֹ כֵּן יִהְיֶה הוּא בִּרְשׁוּתוֹ לְקַיֵּם דָּבָר, וְהָיָה מִנְהָג זֶה חָזָק בֵּינֵיהֶם לְקַיֵּם כָּל דָּבָר כְּמוֹ בְּרִית שֶׁכּוֹרֵת אָדָם עִם חֲבֵרוֹ. וְכֵן אָמַר יַעֲקֹב אָבִינוּ לְיוֹסֵף כְּשֶׁרָצָה לְצַוּוֹתוֹ עַל קְבוּרָתוֹ (בראשית מז:כט). וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים שֶׁהִשְׁבִּיעוֹ בְּמִצְוַת מִילָה, וְאִם כֵּן הָיָה לוֹ לוֹמַר ״וְאַשְׁבִּיעֲךָ בְּמִצְוָה זוֹ״, וְהוּא אָמַר ״וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּה׳ אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם״ (בראשית כד:ג).

פסוק ג

וְאַשְׁבִּיעֲךָ. בִּשְׁבוּעָה שֶׁהִשְׁבִּיעוֹ. וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ, כְּלוֹמַר שֶׁהוּא שׁוֹפֵט גַּם הַתַּחְתּוֹנִים וּמַשְׁגִּיחַ בָּהֶם. וְלֹא תַחְשֹׁב כִּי אִם תַּעֲבֹר עַל הַשְּׁבוּעָה שֶׁלֹּא יִפְקֹד עֲוֹנְךָ, כִּי כֵן יַעֲשֶׂה כִּי הוּא אֱלֹהֵי הָאָרֶץ כְּמוֹ שֶׁהוּא אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם; אֲבָל כְּשֶׁדִּבֵּר עַל עַצְמוֹ ״וְאֵל ה׳ אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם״ לֹא הֻצְרַךְ לוֹמַר וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ, כִּי הוּא הָיָה יוֹדֵעַ זֶה בְּעַצְמוֹ. וּבְבֵרֵאשִׁית רַבָּה (נט) אָמַר רַבִּי פִּינְחָס: עַד שֶׁלֹּא הוֹדַעְתִּיו לִבְרִיּוֹתָיו אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ מִשֶּׁהוֹדַעְתִּיו לִבְרִיּוֹתָיו.

מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי. כִּי זֶרַע כְּנַעַן אָרוּר וְזַרְעוֹ בָּרוּךְ, וְלֹא יִתְעָרֵב זֶרַע בָּרוּךְ בְּאָרוּר.

יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ. תִּנְיָנָא ״יוֹשֵׁב בְּאַרְצוֹ״ (בראשית כד:לו), וְסִימָן ״בְּקֶרֶב הָאָרֶץ״ (בראשית מח:טז).

פסוק ד

כִּי אֶל אַרְצִי. וְהוּא אֲרַם נַהֲרַיִם.

וְאֶל־מוֹלַדְתִּי. הָעִיר שֶׁנּוֹלַדְתִּי וְהִיא אוּר כַּשְׂדִּים; רוֹצֶה לוֹמַר כִּי שָׁם יִמְצָא מִשְׁפַּחְתּוֹ, וְעַל רִבְקָה רָמַז לוֹ כִּי הֻגַּד לוֹ שֶׁנּוֹלְדָה. וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה אָמַר רַבִּי יִצְחָק: כִּי אֶל־אַרְצִי הַיְינוּ דְּאָמְרִי אִינְשֵׁי חִטִּין דְּקַרְתָּךְ זוֹנִין מִנְּהוֹן זֶרַע.

פסוק ה

הֶהָשֵׁב אָשִׁיב. אוּלַי בְּשׁוּבִי לֹא אֶמְצָאֲךָ חַי, אֱמֹר לִי אִם אָשִׁיב אֶת בִּנְךָ שָׁמָּה אִם הִיא לֹא תֹאבֶה לָבֹא אַחֲרַי, וְאַף עַל פִּי שֶׁיִּצְחָק לֹא הָיָה שָׁם יִקָּרֵא הֲשָׁבָה כְּנֶגֶד אַבְרָהָם שֶׁהָיָה שָׁם וְיָצָא מִשָּׁם.

פסוק ו

הִשָּׁמֶר לְךָ. כִּי לֹא רָצָה אַבְרָהָם שֶׁיֵּצֵא מֵחֶזְקָתוֹ מִן הָאָרֶץ שֶׁנָּתַן לוֹ הָאֵל וּלְזַרְעוֹ.

פֶּן־תָּשִׁיב. שֶׁלֹּא תָּשִׁיב, וְכֵן ״פֶּן תְּמוּתוּן״ (בראשית ג:ג) שֶׁלֹּא תְּמוּתוּן.

פסוק ז

אֲשֶׁר לְקָחַנִי. כֵּיוָן שֶׁלְּקָחַנִי מִבֵּיתִי לָתֵת לְזַרְעִי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת, לֹא יִרְצֶה שֶׁיָּשׁוּב בְּנִי שָׁמָּה.

הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ. לְהַצְלִיחֲךָ שֶׁתִּקַּח מִשָּׁם אִשָּׁה לִבְנִי.

וַאֲשֶׁר דִּבֶּר־לִי. קֹדֶם שֶׁיָּצָאתִי מִשָּׁם.

וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע־לִי. בַּעֲקֵדַת יִצְחָק.

פסוק ח

וְאִם לֹא. מְבֹאָר.

פסוק ט

וַיָּשֶׂם. מְבֹאָר.

פסוק י

וְכָל טוּב. רֹב טוּב, כְּמוֹ ״וְכָל הָאָרֶץ בָּאוּ מִצְרַיְמָה״ (בראשית מא:נז) וְהַדּוֹמִים לוֹ רַבִּים; רוֹצֶה לוֹמַר מִכֶּסֶף וְזָהָב וּמַרְגָּלִיּוֹת כְּדֵי לְהַרְאוֹתָם עֹשֶׁר אַבְרָהָם כְּדֵי שֶׁיִּטֶּה לֵב קְרוֹבָיו לָתֵת אִשָּׁה לְיִצְחָק. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה פֵּרְשׁוּ (בראשית רבה נט) וְכָל טוּב שְׁטַר מַתָּנָה שֶׁנָּתַן אַבְרָהָם כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק הֵבִיא בְּיָדוֹ לְהַרְאוֹת לָהֶם.

אֶל־אֲרַם נַהֲרַיִם. שֶׁהָיוּ שְׁתֵּי נְהָרוֹת עוֹבְרִים עָלֶיהָ.

אֶל־עִיר נָחוֹר. הוּא אוּר כַּשְׂדִּים, כִּי שָׁם נִשְׁאַר כְּשֶׁיָּצָא תֶּרַח מִשָּׁם עִם אַבְרָהָם בְּנוֹ.

פסוק יא

וַיַּבְרֵךְ הַגְּמַלִּים. הִרְבִּיצָם עַל בִּרְכֵיהֶם שֶׁיָּנוּחוּ וּכְדֵי לְהַשְׁקוֹתָם, וּבֵין כָּךְ הִתְפַּלֵּל לָאֵל שֶׁיַּזְמִין לוֹ כְּפִי מַה שֶּׁצָּרִיךְ.

אֶל־בְּאֵר הַמָּיִם. סָמוּךְ לִבְאֵר הַמַּיִם.

פסוק יב

הַקְרֵה־נָא לְפָנַי. זַמֵּן לְפָנַי כְּפִי שֶׁאוֹמֵר, וְיִהְיֶה לִי לְסִימָן כִּי עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם אֲדֹנִי.

פסוק יד

וְהָיָה. עַל הָעִנְיָן נֶאֱמַר, וְכֵן ״כִּי יִהְיֶה נַעֲרָה״ (דברים כב:כג).

אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ. וְהִנֵּה הוּא לֹא יֹאמַר לְחִגֶּרֶת וּלְסוּמָא. אֲבָל אֶפְשָׁר שֶׁהָיְתָה שִׁפְחָה אוֹ מַמְזֶרֶת אוֹ לֹא הָיְתָה מִמִּשְׁפַּחַת אַבְרָהָם, וְעַל זֶה הִתְפַּלֵּל וְאָמַר: הַקְרֵה נָא לְפָנַי.

אֹתָהּ הֹכַחְתָּ. כִּי אוֹתָהּ זִמַּנְתָּ לְיִצְחָק וְאוֹתָהּ אֶקַּח לוֹ לְאִשָּׁה.

וּבָהּ אֵדַע. אִם תִּהְיֶה טוֹבָה וּבַת טוֹבִים וּמִמִּשְׁפַּחְתּוֹ, אָז אֵדַע כִּי־עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם־אֲדֹנִי.

פסוק טו

וַיְהִי הוּא. וְהִנֵּה נִזְדַּמֵּן לוֹ כַּאֲשֶׁר שָׁאַל, מִמִּשְׁפַּחַת אַבְרָהָם בַּת בֶּן אָחִיו, וְשֶׁהָיְתָה הַנַּעֲרָה טוֹבָה וּבְתוּלָה.

טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר. עוֹד הַדָּבָר בְּפִיו אוֹ בְּלִבּוֹ, וְכֵן ״טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה״ (ישעיה סה:כד).

פסוק טז

וְהַנַּעֲרָ... וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ. אֲפִילּוּ שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ.

וַתְּמַלֵּא כַדָּהּ וַתָּעַל. שֶׁשָּׁאֲבָה מִן הָעַיִן מְלֹא כַדָּהּ וְהַמַּיִם הָיוּ קְרוֹבִים לִשְׁטַח הָאָרֶץ, לְפִיכָךְ קְרָאָהּ עַיִן וּבְאֵר. וְיֵשׁ דְּרָשׁ (בראשית רבה ס) שֶׁעָלוּ הַמַּיִם לִקְרָאתָהּ לְפִי שֶׁאָמַר וַתְּמַלֵּא וְלֹא אָמַר ״וַתִּשְׁאַב״. וְהִנֵּה בִּדְבַר הָגָר אוֹמֵר ״וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת הַחֵמֶת מָיִם״ (בראשית כא:יט).

פסוק יז

וַיָּרָץ. לְפִי שֶׁרָאָה אוֹתָהּ יָפָה, וְעַל שְׁאֵלוֹתָיו סָמַךְ עַל הָאֵל.

הַגְמִיאִינִי נָא. כְּמוֹ הַשְׁקִינִי.

פסוק יח

שְׁתֵה אֲדֹנִי. לְהוֹדִיעַ כִּי הָיְתָה בַּת מוּסָר, שֶׁלֹּא הָיְתָה יוֹדַעַת מִי הוּא וְקָרְאַתּוּ אֲדֹנִי, וּבִזְרִיזוּת מִהֲרָה לְהַשְׁקוֹתוֹ וַתַּשְׁקֵהוּ מִיָּדָהּ.

פסוק יט

עַד אִם־כִּלּוּ לִשְׁתֹּת. אֲבָל אִם כִּלּוּ לִשְׁתּוֹת אָז אֶחְדַּל, כְּלוֹמַר אֶשְׁאָב לָהֶם, עַד אִם כִּלּוּ לִשְׁתּוֹת, אוֹ יִהְיֶה ״אִם״ בִּמְקוֹם ״אֲשֶׁר״, עַד אֲשֶׁר יְכַלּוּ לִשְׁתּוֹת.

פסוק כ

וַתְּעַר כַּדָּהּ. וַתָּרִיק אֶל הַשֹּׁקֶת, מָקוֹם שֶׁמַּשְׁקִים בּוֹ הַבְּהֵמוֹת.

פסוק כא

וְהָאִישׁ מִשְׁתָּאֵה לָהּ. הָיָה תָּמֵהּ לָהּ שֶׁרָאָה אוֹתָהּ עוֹשָׂה בִּזְרִיזוּת, וְהָיָה מַחֲרִישׁ לָהּ עֲדַיִן שֶׁלֹּא לִשְׁאֹל אוֹתָהּ בַּת מִי הִיא עַד אֲשֶׁר יְכַלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת.

הַהִצְלִיחַ. אִם הִיא בַּת טוֹבִים וּמִמִּשְׁפַּחַת אַבְרָהָם אִם לֹא.

פסוק כב

וַיִּקַּח. לְתִתָּהּ לָהּ אַחַר שֶׁשָּׁאֲלָהּ בַּת מִי הִיא, וְאִם הִיא מִמִּשְׁפַּחַת אַבְרָהָם יִתֵּן לָהּ; וְכֵן הָיָה בְּסִפּוּר הַדְּבָרִים, כִּי קֹדֶם שָׁאֲלָהּ וְאַחַר כֵּן נָתַן לָהּ.

בֶּקַע. חֲצִי שֶׁקֶל, וּנְתָנוֹ עַל אַפָּהּ כְּמוֹ שֶׁסִפֵּר (בראשית כד:מז), וְכֵן נָתַן שְׁנֵי צְמִידִים עַל יָדֶיהָ.

עֲשָׂרָה זָהָב. כְּתַרְגּוּמוֹ.

פסוק כג

וַיֹּאמֶר. בָּא לָהּ בְּטַעֲנָה לִשְׁאוֹל אוֹתָהּ בַּת מִי הִיא.

וּשְׁאָלָהּ הֲיֵשׁ מָקוֹם לָלִין, לָלִין כְּמוֹ לְהָלִין. לָלִין. בְּיוֹ״ד שֶׁהוּא מִבִּנְיַן הִפְעִיל, לָלוּן בְּוָי״ו שֶׁהוּא מִבִּנְיַן הַקַּל אֶחָד הוּא אֶל הָעִנְיָן, כִּי גַּם בִּנְיַן הִפְעִיל עוֹמֵד בְּזֶה הַשֹּׁרֶשׁ, וְהַשְּׁאֵלָה וְהַמַּעֲנֶה אֶחָד הוּא כִּי עַל לִינַת הָאֲנָשִׁים וְהַגְּמַלִּים שָׁאֲלָה, כִּי אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ שֶׁיָּלִינוּ אֵלֶּה בְּלֹא אֵלֶּה; וַעֲלֵיהֶם עָנְתָה לוֹ. וְיוּכַל לוֹמַר הָאוֹמֵר, כִּי לָלִין פֹּעַל יוֹצֵא, כְּמוֹ ״עָרוֹם יָלִינוּ מִבְּלִי לְבוּשׁ״ (איוב כד:ז), רוֹצֶה לוֹמַר כִּי מָקוֹם לְהָלִין הַגְּמַלִּים שָׁאֲלָה וְהִיא עָנְתָה לוֹ לָלוּן, כִּי גַּם לָהֶם יֵשׁ מָקוֹם בְּבֵית אָבִיהָ לָלוּן.

פסוק כד

וַתֹּאמֶר. עַל הַשְּׁאֵלָה הָרִאשׁוֹנָה הֵשִׁיבַתְהוּ; וּמִלְכָּה וְנָחוֹר הָיוּ יְדוּעִים, לְפִיכָךְ אָמְרָה לוֹ כָּל זֶה.

פסוק כה

וַתֹּאמֶר. הֵשִׁיבַתְהוּ עַל הַשְּׁאֵלָה הַשְּׁנִיָּה וְאָמְרָה לוֹ יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁשָּׁאֲלָהּ, לְהוֹדִיעַ כִּי רְחָבַת לֵב הָיְתָה שֶׁאָמְרָה לוֹ גַּם תֶּבֶן וְגוֹ׳.

וּמִסְפּוֹא. כְּלָל לְמַאֲכַל הַבְּהֵמוֹת זוּלַת תֶּבֶן, וְהוּא הַשְּׂעוֹרָה וְשִׁבֹּלֶת שׁוּעָל.

גַּם גַּם. וּמַה שֶּׁאָמַר גַּם, כֵּן הוּא מִנְהַג הַלָּשׁוֹן כְּמוֹ ״גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אַתָּה גַּם טַפֵּנוּ״ (בראשית מג:ח), וְכָל אֶחָד לְרַבּוֹת עַל חֲבֵרוֹ.

פסוק כו

וַיִּקֹּד וַיִּשְׁתַּחוּ. הַהִשְׁתַּחֲוָיָה יוֹתֵר מִקִּידָה. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: קִידָה עַל אַפַּיִם, הִשְׁתַּחֲוָיָה זוֹ פִּישּׁוּט יָדַיִם וְרַגְלַיִם. וְהוֹדָה לָאֵל שֶׁהִצְלִיחַ דַּרְכּוֹ.

פסוק כז

חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ. כִּי הָרוֹדֵף אַחַר הַטּוֹב דִּין הוּא שֶׁיַּזְמִין לוֹ הָאֵל הַטּוֹב, זֶהוּ אֱמֶת, וְחֶסֶד הוּא יִתְרוֹן הַטּוֹב, וְזֶהוּ שֶׁהִזְמִין לוֹ אִשָּׁה מִבֵּית אָבִיו.

אנכי בדרך, ולא ידעתי אנה אלין ונחני ה' בית אחי אדני, כי נחור אביו ומלכה בת אחיו ולפיכך אמר אחי לשון רבים, ובספור דבריו בת אחי לשון יחיד, והענין אחד. הראשון בצרי החית והאחרון בחירק והסימן אחי וראש, ואחר שהודה לאל על שהצלי' השם דרכו נתן לה הנזמים והצמידי':

אָנֹכִי בַּדֶּרֶךְ. וְלֹא יָדַעְתִּי אָנָה אָלִין, וְנָחַנִי ה׳ בֵּית אֲחֵי אֲדֹנִי, כִּי נָחוֹר אָבִיו וּמִלְכָּה בַּת אָחִיו, וְלָפִיכָךְ אָמַר אֲחֵי לְשׁוֹן רַבִּים, וּבְסִפּוּר דְּבָרָיו ״בַּת אֲחִי״ (בראשית כד:מח) לְשׁוֹן יָחִיד, וְהָעִנְיָן אֶחָד. הָרִאשׁוֹן בְּצֵרֵי הַחֵי״ת וְהָאַחֲרוֹן בְּחִירִיק, וְהַסִּימָן ״אֲחִי וָרֹאשׁ״ (בראשית מו:כא), וְאַחַר שֶׁהוֹדָה לָאֵל עַל שֶׁהִצְלִיחַ הַשֵּׁם דַּרְכּוֹ נָתַן לָהּ הַנְּזָמִים וְהַצְּמִידִים.

פסוק כח

וַתָּרָץ. רָצָה לַבַּיִת בְּשִׂמְחָה, וְאָמַר לְבֵית אִמָּהּ, כִּי הַבַּת עִם הָאֵם סִפּוּרֶיהָ וְדִבּוּרֶיהָ, לֹא עִם הָאָב.

כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה. כְּעִנְיַן הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, פָּחוֹת מֵהֶם אוֹ יוֹתֵר מֵהֶם אוֹ שִׁנּוּי מִלּוֹת, כִּי כֵן דֶּרֶךְ הַמְסַפֵּר.

פסוק כט

וּלְרִבְקָה אָח. לְפִי שֶׁלֹּא כָתַב אוֹתוֹ בְּסִפּוּר תּוֹלְדוֹת נָחוֹר אָמַר כֵּן.

פסוק ל

וַיְהִי כִּרְאֹת. לְהוֹדִיעַ כִּי צַר עַיִן הָיָה לָבָן בַּאֲחוֹתוֹ, כִּי כְּשֶׁרָאָה הַנֶּזֶם וְהַצְּמִדִים אָז רָץ לְהַכְנִיסוֹ לְבֵיתוֹ.

וּכְשָׁמְעוֹ אֶת־דִּבְרֵי אֲחֹתוֹ. נִרְאֶה כִּי הָאִישׁ דִּבֶּר אֵלֶיהָ עִנְיַן בָּאוּ הָעִיר לָקַחַת אִשָּׁה לְבֶן אֲדֹנָיו. זֶהוּ שֶׁאָמְרָה כֹּה־דִבֶּר אֵלַי הָאִישׁ.

עַל הַגְּמַלִּים. כְּמוֹ ״וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל הַנָּשִׁים״ (שמות לה:כב). עָמַד וּמְצַפֶּה שֶׁתָּשׁוּב אֵלָיו הַנַּעֲרָה אוֹ אָבִיהָ אוֹ אָחִיהָ לְהַכְנִיסוֹ לְבֵיתוֹ.

פסוק לא

בֹּא בְּרוּךְ ה׳. שֶׁבֵּרַךְ אוֹתְךָ בְּעֹשֶׁר כַּאֲשֶׁר אֲנִי רוֹאֶה.

פִּנִּיתִי הַבַּיִת. לְךָ וּלְאַנֲשֶׁיךָ, וּפִנִּיתִי גַּם מָקוֹם לַגְּמַלִּים.

פסוק לב

וַיְפַתַּח הַגְּמַלִּים. פָּתַח הַגְּמַלִּים מֵאֲסוּרֵיהֶם כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּפַתְּחִין הַבְּהֵמוֹת מֵהַדֶּרֶךְ. וּבַדְּרָשׁ (בראשית רבה ס) שֶׁפָּתַח זְמָמָם שֶׁהָיָה בְּפִיהֶם בַּדֶּרֶךְ כְּדֵי שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל מִן הַגָּזֵל.

וּבְדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם): וַיִּתֵּן תֶּבֶן וּמִסְפּוֹא. אָמַר רַבִּי אַחָא: יָפָה שִׂיחַת עַבְדֵי בָּתֵּי אָבוֹת מִתּוֹרָתָן שֶׁל בָּנִים, שֶׁפָּרָשָׁתוֹ שֶׁל אֱלִיעֶזֶר שְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה דַּפִּין וְהוּא אוֹמְרָהּ וְשׁוֹנֶה, וְהַשֶּׁרֶץ מִגּוּפֵי תוֹרָה וְאֵין דָּמוֹ מְטַמֵּא כִּבְשָׂרוֹ אֶלָּא מֵרִבּוּי הַמִּקְרָא. וּמַיִם לִרְחֹץ, אָמַר רַבִּי: יָפָה רְחִיצַת עַבְדֵי בָּתֵּי אָבוֹת מִתּוֹרָתָן שֶׁל בָּנִים, שֶׁאֲפִלּוּ רְחִיצַת עַבְדֵי בָּתֵּי אָבוֹת הֻצְרַךְ לִכְתֹּב, וְהַשֶּׁרֶץ מִגּוּפֵי תוֹרָה וְאֵין דָּמוֹ מְטַמֵּא כִּבְשָׂרוֹ אֶלָּא מֵרִבּוּי הַמִּקְרָא.

פסוק לג

וַיִּישָׂם. כְּתִיב, וְכֵן ״וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן״ (בראשית נ:כו), שֹׁרֶשׁ יָשָׂם; וּקְרִי וַיּוּשַׂם מִבִּנְיַן הֻפְעַל, הוּשַׂם לְפָנָיו לֶאֱכֹל עַל יַד נַעֲרֵי הַבַּיִת.

וַיֹּאמֶר דַּבֵּר. לָבָן אוֹ בְּתוּאֵל.

פסוק לד

עֶבֶד אַבְרָהָם אָנֹכִי. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא קמא צב) הַיְינוּ דְּאָמְרִי אִינָשֵׁי מִילְּתָא דְּאִית בָּךְ קַדִּים אָמְרָהּ. אָמַר תְּחִלָּה אַל תַּחְשְׁבוּ כִּי כָּל הַכָּבוֹד הַזֶּה שֶׁאַתֶּם רוֹאִים לִי שֶׁלִּי הוּא, כִּי עֶבֶד אַבְרָהָם אֲחִיכֶם אָנֹכִי.

פסוק לה

וַה׳ בֵּרַךְ אֶת אֲדֹנִי. רוֹצֶה לוֹמַר: כָּל כָּךְ בֵּרְכוֹ עַד שֶׁעַבְדּוֹ הוֹלֵךְ בְּכָבוֹד גָּדוֹל כַּאֲשֶׁר אַתֶּם רוֹאִים.

פסוק לו

וַתֵּלֶד. אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּן מֵאִשָּׁה אַחֶרֶת, לְאַהֲבָתוֹ אֶת שָׂרָה שֶׁהִיא קְרוֹבָתוֹ, וּלְאַהֲבָתוֹ אֶת יִצְחָק שֶׁהוּא בֶּן זְקוּנִים נָתַן לוֹ אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ, וְהִנֵּה יֵשׁ לְיִצְחָק עֹשֶׁר וְכָבוֹד גָּדוֹל.

פסוק לז

וַיַּשְׁבִּעֵנִי. וְאִם תֹּאמְרוּ לָמָּה בָּאתִי עַד הֵנָּה לָקַחַת לוֹ אִשָּׁה, אֲדֹנִי הִשְׁבִּיעַנִי, כִּי הוּא הָיָה מוֹצֵא אִשָּׁה לִבְנוֹ מִגְּדוֹלֵי הָאָרֶץ הַהִיא אֲבָל לֹא רָצָה אֶלָּא מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ.

פסוק לט

אֻלַי לֹא־תֵלֵךְ. חָסֵר וי״ו. וְיֵשׁ בּוֹ דְּרָשׁ (בראשית רבה נט) כִּי אֱלִיעֶזֶר נָתַן עֵינָיו בּוֹ שֶׁיִּקָּחֶהוּ לְעַצְמוֹ וְיִתֵּן לוֹ בִּתּוֹ אִם לֹא־תֵלֵךְ הָאִשָּׁה, לְפִיכָךְ פָּתַח לָהֶם בְּלֹא־תֵלֵךְ. וְהָאֱמֶת כִּי הוּא סִדֵּר לָהֶם הַדְּבָרִים כֻּלָּם כַּאֲשֶׁר הָיוּ, וְלֹא נוּכַל לָתֵת טַעַם לְכָל הַחֲסֵרִים וְהַמְּלֵאִים כִּי רַבּוּ, וְהִנֵּה הוּא סִפֵּר לָהֶם כָּל הַדְּבָרִים שֶׁהָיוּ לוֹ עִם אֲדֹנָיו וְהַדְּבָרִים שֶׁהָיוּ לוֹ עִם רִבְקָה, וְכִי הָאֵל זִמֵּן לוֹ הָעִנְיָן כַּאֲשֶׁר אָמַר אַבְרָהָם כִּי הָאֵל יַצְלִיחַ דַּרְכּוֹ וְכֵן הָיָה כַּאֲשֶׁר שָׁאַל הוּא מֵאֵת הָאֵל כֵּן זִמֵּן לוֹ הָאֵל, וְכָל זֶה לְהַרְאוֹתָם כִּי הָאֵל אוֹהֵב אַבְרָהָם וְעוֹשֶׂה רְצוֹנוֹ וְלֹא יוּכְלוּ לִמְנֹעַ הַנַּעֲרָה מִמֶּנּוּ כִּי מֵה׳ יָצָא הַדָּבָר. וּבִשְׁנוֹת הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ יֵשׁ בָּהֶם שִׁנּוּי מִלּוֹת אֲבָל הַטַּעַם אֶחָד, כִּי כֵן מִנְהַג הַכָּתוּב בִּשְׁנוֹת הַדְּבָרִים שׁוֹמֵר הַטְּעָמִים אֲבָל לֹא הַמִּלּוֹת; כִּי גַּם בַּעֲשָׂרָה דִּבְּרִים שֶׁהֵם עִקְּרֵי הַתּוֹרָה כְּשֶׁשָּׁנָה אוֹתָם בְּמִשְׁנֵה תוֹרָה שִׁנָּה בָּהֶם הַמִּלִּים אֲבָל הַטַּעַם אֶחָד. וְהַפְּסוּקִים הָאֵלֶּה מְבֹאָרִים עַד ״וְעַתָּה״ (דברים ה:כב).

פסוק מט

חֶסֶד וֶאֱמֶת. אֱמֶת שֶׁאַתֶּם חַיָּבִים בִּכְבוֹד בְּנֵי מִשְׁפַּחַתְכֶם, כָּל שֶׁכֵּן אַבְרָהָם שֶׁהוּא גְּדוֹל מִשְׁפַּחַתְכֶם, אִם שָׁאַל בִּתְּכֶם מֵאִתְּכֶם לִבְנוֹ, שֶׁאַתֶּם חַיָּבִים לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ. וְחֶסֶד יִהְיֶה אִם תִּשְׁלָחוּהָ לוֹ לְאֶרֶץ אַחֶרֶת.

וְאֶפְנֶה עַל־יָמִין אוֹ עַל־שְׂמֹאל. אוֹ גְּדוֹלָה מִכֶּם אוֹ פְּחוּתָה מִכֶּם אֶקַּח לִבְנוֹ אִשָּׁה בָּאָרֶץ הַזֹּאת, אַחַר שֶׁהוּא אֵינוֹ רוֹצֶה אִשָּׁה מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי.

פסוק נ

וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל. הִקְדִּים לָבָן לִבְתוּאֵל כִּי בְתוּאֵל הָיָה זָקֵן וְדִבְרֵי הַבַּיִת מוּטָלִים עַל לָבָן.

מֵה׳ יָצָא הַדָּבָר. כֵּיוָן שֶׁנִּזְדַּמֵּן לְךָ הַדָּבָר כַּאֲשֶׁר אַתָּה מְסַפֵּר, אֵין בְּיָדֵינוּ לְדַבֵּר אֵלֶיךָ אֵין אוֹ הֵן, וְאִם נֹאמַר לֹא הוּא רַע וְאֵין בְּיָדֵינוּ; וְאִם נֹאמַר הֵן הוּא טוֹב וְאֵין בְּיָדֵינוּ, כִּי בְּיַד הָאֵל הוּא שֶׁהִצְלִיחַ דְּרָכֶיךָ עַד עַתָּה.

פסוק נא

הִנֵּה... כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳. כִּי הוּא זִמֵּן לְךָ כַּאֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ.

פסוק נב

אַרְצָה. בְּפִשּׁוּט יָדַיִם וְרַגְלַיִם.

פסוק נג

וַיּוֹצֵא הָעֶבֶד. כֵּיוָן שֶׁנְּתָנוּהָ לוֹ, נָתַן לָהּ עוֹד כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּבְגָדִים.

וּמִגְדָּנֹת. זֹאת הַמִּלָּה כּוֹלֶלֶת כָּל דָּבָר מְשֻׁבָּח שֶׁבְּפֵרוֹת כֵּלִים וּבְגָדִים.

לְאָחִיהָ וּלְאִמָּהּ. כִּי הֵם הָיוּ עִקַּר הַבַּיִת, כִּי בְּתוּאֵל זָקֵן הָיָה. וּבַדְּרָשׁ (בראשית רבה ס:יב) כִּי הָיָה בְּלִבּוֹ לְעַכֵּב וּבָא הַמַּלְאָךְ וֶהֱמִיתוֹ.

פסוק נד

וַיֹּאכְלוּ. מְבֹאָר הוּא.

פסוק נה

וַיֹּאמֶר אָחִיהָ וְאִמָּהּ. סִפּוּר הַפְּעֻלָּה עַל הַדָּבֵק בָּהּ, וְכֵן ״וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן״ (במדבר יב:א), ״וַתִּכְתֹּב אֶסְתֵּר וּמָרְדֳּכַי״ (אסתר ט:כט).

יָמִים אוֹ עָשׂוֹר. שָׁנָה אוֹ עֲשָׂרָה חֳדָשִׁים, וְכֵן ״יָמִים תִּהְיֶה גְאֻלָּתוֹ״ (ויקרא כה:כט). וּמִכָּאן סָמְכוּ חֲכָמִים וְאָמְרוּ (כתובות נז) נוֹתְנִין לַבְּתוּלָה שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ מִשֶּׁתְּבָעָהּ הַבַּעַל, לְפַרְנֵס אֶת עַצְמָהּ.

וְעָשׂוֹר. תֹּאַר הַכּוֹלֵל כָּל הַמִּסְפָּר, וְאֵין כֵּן ״בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ״ (ויקרא כג:כז), כִּי הוּא תֹּאַר לַיּוֹם הָעֲשִׂירִי מִן הַחֹדֶשׁ.

פסוק נו

וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם. כֵּיוָן שֶׁהִצְלִיחַ ה׳ דַּרְכִּי וּבָאוּ דְּבָרַי עַל נָכוֹן. אַל תְּאַחֲרוּ אֹתִי לְעַכֵּב הַנַּעֲרָה אֲפִילוּ יוֹם אֶחָד, כִּי אִם תְּאַחֲרוּהָ תְּאַחֲרוּנִי. שַׁלְּחוּנִי. עִם הַנַּעֲרָה, וְאֵלְכָה לַאֲדֹנִי. כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי לְהָבִיא לוֹ אִשָּׁה לִבְנוֹ, וְאֵיךְ אֵלֵךְ זוּלָתָהּ.

פסוק נז

נִקְרָא לַנַּעֲרָה. שֶׁתָּבוֹא הֵנָּה לְפָנֶיךָ, כִּי אִם נְדַבֵּר אִתָּהּ שֶׁלֹּא בְּפָנֶיךָ, שֶׁמָּא תַּחְשׁוֹד שֶׁנִּמְנָעֶנָּה מִלֶּכֶת אִתְּךָ מֵעַתָּה.

וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. נִשְׁאֲלָה מַה תֹּאמַר אִם תִּרְצֶה לָלֶכֶת מֵעַתָּה, כִּי מִן הַנִּרְאֶה שֶׁעַל הַנִּשּׂוּאִים שְׁאָלוּהָ כְּשֶׁאָמְרוּ ״הִנֵּה רִבְקָה לְפָנֶיךָ קַח וָלֵךְ״ (בראשית כד:נא), כִּי אֵין מַשִּׂיאִין אֶת הָאִשָּׁה שֶׁלֹּא מִדַּעְתָּהּ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קידושין מא): אָסוּר לְאָדָם שֶׁיְּקַדֵּשׁ אֶת בִּתּוֹ כְּשֶׁהִיא קְטַנָּה עַד שֶׁתִּגְדַּל וְתֹאמַר פְּלוֹנִי אֲנִי רוֹצָה.

אֶת פִּיהָ. כְּמוֹ ״וְאֶת פִּי ה׳ לֹא שָׁאָלוּ״ (יהושע ט:יד).

פסוק נט

וַיְשַׁלְּחוּ. לָבָן וּקְרוֹבָיו, זֶהוּ שֶׁאָמַר אֲחֹתָם, וְלֹא אֲחוֹתוֹ, וַיְשַׁלְּחוּ אוֹתָהּ עַד כְּדֵי שִׁעוּר לְוָיָה.

וְאֶת־מֵנִקְתָּהּ. וְלֹא זָכַר הַנְּעָרוֹת שֶׁהָלְכוּ אִתָּהּ, כִּי הַמֵּנֶקֶת הַנִּכְבֶּדֶת שֶׁבָּהֶן. וּלְעִנְיַן הַלְּוָיָה זָכַר רִבְקָה וּמֵנִקְתָּהּ וְהָעֶבֶד וַאֲנָשָׁיו כִּי הֵם רְאוּיִים לִלְוָיָה וְכָבוֹד, אֲבָל לְעִנְיַן הָרְכִיבָה זָכַר הַנְּעָרוֹת וְהַמֵּנֶקֶת בִּכְלָל שֶׁגַּם הִיא נַעֲרָה לַעֲמֹד לְפָנֶיהָ אֶלָּא שֶׁהִיא הַנִּכְבֶּדֶת שֶׁבַּנְּעָרוֹת.

פסוק ס

וַיְבָרְכוּ. כְּשֶׁהִגִּיעוּ לִמְקוֹם הַלְּוָיָה וְרָצוּ לְהִפָּרֵד מִמֶּנָּה בֵּרְכוּהָ כְּמִנְהַג הָעוֹלָם.

הֲיִי. הַהֵ״א בִּשְׁוָא וּפַתָּח.

לְאַלְפֵי רְבָבָה. אֲלָפִים שֶׁיַּגִּיעוּ לִרְבָבָה שֶׁהוּא עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים וְיוֹתֵר, אֶלָּא שֶׁרְבָבָה הוּא הַחֶשְׁבּוֹן גָּדוֹל.

וְיִירַשׁ זַרְעֵךְ. נִזְדַּמְּנָה לָהֶם הַבְּרָכָה שֶׁבֵּרַךְ הַמַּלְאָךְ אֶת אַבְרָהָם בְּיוֹם הָעֲקֵדָה (בראשית כב:יז).

אֵת שַׁעַר שֹׂנְאָיו. פֵּרַשְׁנוּהוּ (בראשית כב:יז).

פסוק סא

וַתָּקָם. אַחַר שֶׁלִּוּוּ אוֹתָהּ וְנִפְרְדוּ מִמֶּנָּה קָמָה וְרָכְבָה, כִּי אֵין דֶּרֶךְ לִרְכֹּב כָּל זְמַן הַלְּוָיָה שֶׁיִּרְכַּב הָרוֹכֵב וְיֵלְכוּ הַמְלַוִּים בְּרַגְלִים, זֶה אֵינוֹ דֶּרֶךְ אֶרֶץ. וּבַסִּפּוּר לִמְּדָנוּ הַכָּתוּב דֶּרֶךְ אֶרֶץ, כִּי לֹא רָכְבָה עַד שֶׁנִּפְרְדוּ מִמֶּנָּה הַמְלַוִּים.

אַחֲרֵי הָאִישׁ. כִּי הוּא יוֹדֵעַ הַדֶּרֶךְ.

וַיִּקַּח אֶת־רִבְקָה. לְקָחָהּ עִמּוֹ לְצִדּוֹ שֶׁלֹּא תִפָּרֵד מִמֶּנּוּ כַּף רֶגֶל, וְזֶהוּ לְאַהֲבָתָהּ וְלִכְבוֹדָהּ.

פסוק סב

וְיִצְחָק בָּא. עַתָּה סִפֵּר כִּי פָּגַע בָּהֶם יִצְחָק בַּדֶּרֶךְ מִקְרֶה טֶרֶם בֹּאָם הָעִיר, כְּמוֹ שֶׁהַמַּעֲשֶׂה כֻּלּוֹ הָיָה בְּדֶרֶךְ מִקְרֶה בִּרְצוֹן הָאֵל לְהוֹדִיעַ כִּי מֵטִיב הָאֵל לַטּוֹבִים וְהֵם לֹא יַרְגִּישׁוּ בַּטּוֹב הַהוּא עַד בֹּא לָהֶם.

בָּא מִבּוֹא. פֵּרַשׁ: יִצְחָק בָּא מִבִּיאָתוֹ.

בְּאֵר לַחַי רֹאִי. לֹא שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב שָׁם, כִּי בְּחֶבְרוֹן הָיָה יוֹשֵׁב עִם אָבִיו, וְהוּא אֶרֶץ הַנֶּגֶב, וְהָיָה לוֹ לְיִצְחָק מִקְנֶה אוֹ שׁוּם עֵסֶק בְּאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁנִּקְרָא בְּאֵר לַחַי רֹאִי, וְיָשַׁב שָׁם בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם. וּפֵרֵשׁ מִבּוֹא, מִבּוֹאוֹ שֶׁהָיָה רָגִיל לָלֶכֶת שָׁם, מִשָּׁם הָיָה בָּא לָשׁוּב לְחֶבְרוֹן אֶל אָבִיו. וּבְצֵאתוֹ מִבְּאֵר לַחַי רֹאִי נִכְנָס לָלוּן בְּאַחַד הַמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר בֵּין לַחַי רֹאִי וּבֵין חֶבְרוֹן.

פסוק סג

וַיֵּצֵא יִצְחָק. מִן הָעִיר אֲשֶׁר נִכְנַס לָלוּן שָׁם, יָצָא בְּדֶרֶךְ מִקְרֶה לְאוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ שֶׁהָיְתָה רִבְקָה בָּאָה בּוֹ.

וְהוּא יָצָא לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה. כְּלוֹמַר לְטַיֵּל בֵּין הַשִּׂיחִים.

לִפְנוֹת עָרֶב. לְעֵת שֶׁפּוֹנָה הַשֶּׁמֶשׁ, וְהוּא לְעֵת עֶרֶב שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לָצֵאת לְטַיֵּל בֵּין הַשִּׂיחִים. וְהִנֵּה הוּא הוֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה וְנָשָׂא עֵינָיו אֶל הַדֶּרֶךְ וְרָאָה גְמַלִּים בָּאִים, וְיָצָא מִן הַשָּׂדֶה אֶל הַדֶּרֶךְ לִקְרָאתָם לִרְאוֹת אִם הוּא הָעֶבֶד. זֶהוּ שֶׁאָמְרָה רִבְקָה ״לִקְרָאתֵנוּ״ (בראשית כד:סה), וְחָשְׁבָה בְּלִבָּהּ שֶׁמָּא יִצְחָק הָיָה כֵּיוָן שֶׁבָּא לִקְרָאתָם, וְשָׁאֲלָה לָעֶבֶד מִי הוּא.

פסוק סד

וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל. כֵּיוָן שֶׁרָאֲתָה אוֹתוֹ וְאָמַר לָהּ הָעֶבֶד שֶׁהוּא יִצְחָק, הִשְׁמִיטָה עַצְמָהּ מֵעַל הַגָּמָל וְנָפְלָה לָאָרֶץ, וְלָקְחָה צְעִיפָהּ וְכִסְּתָה בּוֹ פָּנֶיהָ, וְאַחַר כֵּן עָמְדָה. וּבַסִּפּוּר הַזֶּה לִמְּדָה תּוֹרָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ צְנִיעוּת, שֶׁרָאוּי לְאִשָּׁה לָבוֹשׁ מֵאֲרוּסָהּ וְשֶׁלֹּא תִתְרָאֶה אֵלָיו עַד שֶׁתִּנָּשֵׂא לוֹ.

פסוק סה

וַתֹּאמֶר אֶל הָעֶבֶד. קוֹדֶם שֶׁנָּפְלָה מֵעַל הַגָּמָל שָׁאֲלָה לָעֶבֶד וְאָמְרָה לוֹ מִי הוּא, וְכִי הָיְתָה שׁוֹאֶלֶת עַל כָּל עוֹבְרֵי דֶרֶךְ? אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁרָאֲתָה אוֹתוֹ שֶׁיָּצָא מִן הַשָּׂדֶה וּבָא לִקְרָאתָם חָשְׁשָׁה שֶׁהוּא יִצְחָק אוֹ אֶחָד מִבְּנֵי בֵיתוֹ, לְפִיכָךְ אָמְרָה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ, כְּלוֹמַר כִּי עַד עַתָּה הָיָה בַּשָּׂדֶה וּבִרְאוֹתוֹ אוֹתָנוּ יָצָא מִן הַשָּׂדֶה וּבָא לִקְרָאתֵנוּ.

פסוק סו

תוכן העניינים

רד"ק על בראשית

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה