רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק כד · פסוק יד
וְהָיָה. עַל הָעִנְיָן נֶאֱמַר, וְכֵן ״כִּי יִהְיֶה נַעֲרָה״ (דברים כב:כג).
אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ. וְהִנֵּה הוּא לֹא יֹאמַר לְחִגֶּרֶת וּלְסוּמָא. אֲבָל אֶפְשָׁר שֶׁהָיְתָה שִׁפְחָה אוֹ מַמְזֶרֶת אוֹ לֹא הָיְתָה מִמִּשְׁפַּחַת אַבְרָהָם, וְעַל זֶה הִתְפַּלֵּל וְאָמַר: הַקְרֵה נָא לְפָנַי.
אֹתָהּ הֹכַחְתָּ. כִּי אוֹתָהּ זִמַּנְתָּ לְיִצְחָק וְאוֹתָהּ אֶקַּח לוֹ לְאִשָּׁה.
וּבָהּ אֵדַע. אִם תִּהְיֶה טוֹבָה וּבַת טוֹבִים וּמִמִּשְׁפַּחְתּוֹ, אָז אֵדַע כִּי־עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם־אֲדֹנִי.