רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק כב · פסוק ט
וַיָּבֹאוּ אֶל־הַמָּקוֹם. הוּא הַר הַמֹּרִיָּה.
אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים. וּבְבוֹאָם יַחְדָּיו אָמַר לוֹ וְהֶרְאָהוּ בְּמַרְאֵה הַנְּבוּאָה. וּבַדְּרָשׁ (בראשית רבה נו:ב) שֶׁרָאָה עָנָן קָשׁוּר עָלָיו אוֹ עַמּוּד אֵשׁ כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ לְמַעְלָה. וּלְדַעַת הַדְּרָשׁ יִהְיֶה פֵּרוּשׁ אֲשֶׁר אָמַר לוֹ, כְּשֶׁהֶרְאָה לוֹ אֶת הֶעָנָן אוֹ הָעַמּוּד זֶהוּ הָאֲמִירָה.
וַיַּעֲרֹךְ אֶת־הָעֵצִים. עֲרָכָם עַל הָאֵשׁ לְהַדְלִיקָם.
וַיַּעֲקֹד אֶת־יִצְחָק. עֲקָדוֹ בְּיָדוֹ וּבְרַגְלָיו כְּדֵי שֶׁלֹּא יִבְעָט, וְאַף עַל פִּי שֶׁבִּרְצוֹנוֹ הָיָה וּבִרְצוֹנוֹ נֶעֱקַד, פָּחַד שֶׁלֹּא תִגְבַּר עָלָיו הָרוּחַ הַכּוֹעֶסֶת, וְאָמַר לְאָבִיו שֶׁיַּעַקְדֶנּוּ יָפֶה.