רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק כא · פסוק כ
וַיְהִי אֱלֹהִים אֶת־הַנַּעַר. שֶׁהִצְלִיחוֹ בְּמַעֲשִׂים רַבִּים.
וַיִּגְדָּל. בְּעֹשֶׁר וּבִנְכָסִים. וְנַעַר מְתֻרְגָּם ״רַבְיָא״.
וַיֵּשֶׁב בַּמִּדְבָּר. וְאַחַר כֵּן פֵּרַשׁ בְּמִדְבַּר פָּארָן.
וַיְהִי רֹבֶה קַשָּׁת. יֵשׁ לְפָרֵשׁ רֹבֶה נַעַר, מִתַּרְגּוּם נַעַר ״רַבְיָא״, וְקַשָּׁת תֹּאַר בְּפֶלֶס ״גַּנָּב״ ״סַלָּח״, רוֹצֶה לוֹמַר עוֹשֶׂה הַקְּשָׁתוֹת. אוֹ יִהְיֶה פֵּרוּשׁ רֹבֶה כְּמוֹ יוֹרֶה, רוֹצֶה לוֹמַר שֶׁהָיָה יוֹרֶה בַּקֶּשֶׁת, וְהָיָה רֹבֶה שֶׁבָּא בְּרֵישׁ וּבְבֵית מִבַּעֲלֵי הַכֶּפֶל ״וַיְמָרְרוּהוּ וָרֹבּוּ״ (בראשית מט:כג), ״הַשְׁמִיעוּ אֶל בָּבֶל רַבִּים״ (ירמיהו נ:כט), ״יָסֹבּוּ עָלַי רַבָּיו״ (איוב טז:יג), וְיִהְיֶה חָסֵר בֵּית הַשִּׁמּוּשׁ כְּאִלּוּ אָמַר רֹבֶה בַּקֶּשֶׁת, וְיִהְיֶה קֶשֶׁת שֵׁם בְּשֶׁקֶל שַׁבָּת. וְנִכְתַּב הַסִּפּוּר הַזֶּה כִּי בָּנָיו שֶׁהָיוּ קַשָּׁתִים מִמֶּנּוּ לָמְדוּ, לְפִיכָךְ נֶאֱמַר ״יָדוֹ בַכֹּל״, כִּי מֵרֹב גְּבוּרָתָם וִידִיעָתָם בְּמִלְחֶמֶת הַקֶּשֶׁת הֵם פּוֹשְׁטִים יְדֵיהֶם בַּכֹּל. וְכֵן רָאִינוּ בְּנֵי קֵדָר שֶׁהָיוּ מִבָּנָיו שֶׁהָיוּ גִּבּוֹרִים יוֹדְעִים בַּקְּשָׁתוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמַר ״וּשְׁאָר מִסְפַּר קֶשֶׁת גִּבּוֹרֵי בְנֵי קֵדָר יִמְעָטוּ״ (ישעיהו כא:יז). וְרָאוּי לְאָדָם לִלְמֹד מְלֶאכֶת אָבִיו, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בְּחִירָם ״וְאָבִיו אִישׁ צֹרִי וְכוּ׳״. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ערכין טז:) מִכָּאן שֶׁחַיָּב אָדָם לִלְמֹד מְלֶאכֶת אָבִיו. וְאָמְרוּ בְּנֵי יַעֲקֹב ״רֹעֵה צֹאן עֲבָדֶיךָ גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲבוֹתֵינוּ״ (בראשית מז:ג).