רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק כ · פסוק יז
וַיִּרְפָּא אֱלֹהִים אֶת־אֲבִימֶלֶךְ. שֶׁחָזְרָה לוֹ הַתַּאֲוָה כָּרִאשׁוֹנָה.
וְאֶת־אִשְׁתּוֹ וְאַמְהֹתָיו וַיֵּלֵדוּ. שֶׁהִגִּיעַ לִזְמַן הַלֵּדָה וְלֹא יָכְלוּ לָלֶדֶת, וְאַף עַל פִּי שֶׁתַּאֲרִיךְ הַלֵּדָה לִשְׁאָר נָשִׁים הַיּוֹשְׁבוֹת עַל הַמַּשְׁבֵּר יוֹם אוֹ יוֹמַיִם אוֹ יוֹתֵר לִפְעָמִים, הִנֵּה אֲחָזוּם חִיל בְּיוֹם שֶׁנִּלְקְחָה שָׂרָה וְלֹא יָכְלוּ לָלֶדֶת כָּל הַיּוֹם הַהוּא וְכָל הַלַּיְלָה וְכֵן יוֹם הַמָּחֳרָת עַד אַחַר תְּפִלַּת אַבְרָהָם. וְיָדוּעַ הוּא שֶׁיַּעֲשֶׂה אָדָם רְפוּאָה לְאִשָּׁה הַיּוֹשֶׁבֶת עַל הַמַּשְׁבֵּר וְאֵין בֵּית הַמֶּלֶךְ חָסֵר רוֹפְאִים בְּקִיאִים, וּבֶאֱמֶת נִסּוּ בָּהֶם הַדְּבָרִים הַמּוֹעִילִים וְלֹא הוֹעִילוּ לָהֶן. אָז יָדְעוּ כִּי אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִיא.
וּמִלַּת וַיֵּלֵדוּ. שָׁבָה לְאִשְׁתּוֹ וְאַמְהֹתָיו אוֹ גַּם לַאֲבִימֶלֶךְ, וְעִנְיָנוֹ הוֹצָאַת זֶרַע. וְאֻנְקְלוֹס תִּרְגֵּם ״וְאִתְרְוָחוּ״, וְאֶפְשָׁר כִּי דַּעְתּוֹ עַל הַלֵּדָה, וְאָמַר ״וְאִתְרְוָחוּ״ וְלֹא אָמַר ״וִילִידוּ״ בַּעֲבוּר הָעֹצֶר שֶׁהָיָה לָהֶם מִלֶּדֶת, אוֹ הָיָה דַּעְתּוֹ כְּדַעַת רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא קמא צב) שֶׁאָמְרוּ כִּי עֲצִירַת הַנְּקָבִים הָיְתָה בָּהֶם שֶׁלֹּא הָיוּ יְכוֹלִים לְהִפָּנוֹת לֹא לִגְדוֹלִים וְלֹא לִקְטַנִּים.