רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק כ · פסוק טז
אֶלֶף כֶּסֶף. מִלְּבַד הַצֹּאן וְהַבָּקָר וַעֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת שֶׁנָּתַתִּי לוֹ, נָתַתִּי אֶלֶף כֶּסֶף שֶׁיַּלְבִּישֵׁךְ בָּהֶם בְּגָדִים נָאִים.
וְכֵן לְכֹל אֲשֶׁר אִתָּךְ. יַלְבִּישׁ בָּהֶם, כְּלוֹמַר הַשְּׁפָחוֹת וּבְנֵי בַיִת הָעוֹמְדִים לְשָׁמְשֵׁךְ, כִּי לִכְבוֹדֵךְ נְתַתִּים לוֹ.
לְאָחִיךְ. לְמִי שֶׁנִּקְרָא אָחִיךְ עַד הֵנָּה.
כְּסוּת עֵינַיִם. לָךְ יִקְנֶה בָּהֶן כְּסוּת נָאָה שֶׁיִּהְיֶה בַּעַל גְּוָנִים רַבִּים, כִּי הַגָּוֶן יִקָּרֵא עַיִן כְּמוֹ ״וְעֵינוֹ כְּעֵין הַבְּדֹלַח״ (במדבר יא:ז), ״כְּעֵין תַּרְשִׁישׁ״ (יחזקאל א:טז). אוֹ פֵּרֵשׁ שֶׁתִּהְיֶה הָרִקְמָה שֶׁל הַכְּסוּת עֲשׂוּיָה עֵינַיִם.
וְאֵת כֹּל וְנֹכָחַת. וְהַכָּתוּב אוֹמֵר כִּי עִם כָּל זֶה שֶׁקָּרָה לְשָׂרָה עִם פַּרְעֹה וְעִם אֲבִימֶלֶךְ נוֹכְחָה וְנוֹסְרָה שָׂרָה מִכָּאן וְאֵילָךְ שֶׁלֹּא אָמְרָה עוֹד ״אָחִי הוּא״ (בראשית כ:יג). וְאִלּוּ הָיְתָה מִלַּת וְנֹכָחַת דִּבְרֵי אֲבִימֶלֶךְ לְשָׂרָה, הָיְתָה הַתָּי״ו דְּגוּשָׁה, וְהִנֵּה הִיא רָפָה, וְהִיא בִּמְקוֹם הֵ״א הַנְּקֵבָה הַנִּסְתֶּרֶת, כְּמוֹ ״וְנִשְׁכַּחַת צֹר״ (ישעיה כג:טו).