רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק יט · פסוק ג
וַיִּפְצַר־בָּם מְאֹד. הִרְבָּה לָהֶם דְּבָרִים וּתְחִנּוֹת עַד שֶׁנָּטוּ אֵלָיו וּבָאוּ עִמּוֹ אֶל בֵּיתוֹ. וְאוּנְקְלוֹס תִּרְגֵּם ״וְתַקִּיף בְּהוֹן״, כְּלוֹמַר הֶחֱזִיק בָּם עַד שֶׁסָּרוּ אֵלָיו אֶל בֵּיתוֹ.
וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה. לְפִי שֶׁהָיָה לַיְלָה לֹא הָיָה לוֹ פְּנַאי לִזְבֹּחַ וּלְתַקֵּן מַאֲכָלִים, אֶלָּא עָשָׂה לָהֶם מִשְׁתֶּה וְאָפָה לָהֶם מַצּוֹת שֶׁלֹּא יַמְתִּינוּ עַד שֶׁיִּתְחַמֵּץ הַבָּצֵק, וּמַה שֶּׁיָּכוֹל לְתַקֵּן בִּמְהֵרָה תִּקֵּן, וְזֶהוּ מִדֶּרֶךְ אֶרֶץ לְהָכִין לָאוֹרֵחַ הַבָּא מַה שֶּׁיּוּכַל לְהָכִין בִּמְהֵרָה, כִּי הוּא עָיֵף וְצָרִיךְ לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת, לְפִיכָךְ נִכְתַּב הַסִּפּוּר הַזֶּה.
וַיֹּאכֵלוּ. אִם בְּמַרְאֶה כְּמַשְׁמָעוֹ, וְאִם בְּהָקִיץ וּבְמוּרְגָּשׁ נִדְמֶה לוֹ שֶׁאָכְלוּ וְשָׁתוּ, שֶׁשָּׁב הַמַּאֲכָל וְהַמִּשְׁתֶּה הַמֻּרְכָּב פָּשׁוּט, כָּל דָּבָר לִיסוֹדוֹ הָרִאשׁוֹן, וְזֶהוּ כְּמַעֲשֵׂה נֵס.