רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק יח · פסוק ד
יֻקַּח־נָא מְעַט־מַיִם. אָמַר מְעַט לְמַעֵט נְדִיבוּתוֹ בְּפִיו מִדֶּרֶךְ הַמּוּסָר. עַל הַמַּיִם אָמַר יֻקַּח, רוֹצֶה לוֹמַר עַל יְדֵי אֶחָד מִן הָעֲבָדִים, אֲבָל עַל הַפַּת אָמַר ״וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם״ (בראשית יח:ה) – הוּא בְּעַצְמוֹ.
וְרַחֲצוּ. צִוּוּי, כִּי הָרֵי״שׁ פְּתוּחָה, וְאִלּוּ הָיָה עָבָר מוּסָב לְעָתִיד מִפְּנֵי הַוָּי״ו הָיְתָה הָרֵי״שׁ קְמוּצָה, כְּמוֹ ״וְרָחֲצוּ מִמֶּנּוּ״ (שמות מ:לא), וְרָצָה לוֹמַר אַתֶּם תִּרְחֲצוּ רַגְלֵיכֶם עַל יְדֵי אֶחָד מֵהַנְּעָרִים. וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ. לְצֵל הָעֵץ, כִּי כְּחֹם הַיּוֹם הָיָה כְּמוֹ שֶׁרָאָה בַּמַּרְאָה, לְפִיכָךְ אָמַר לָהֶם שֶׁיִּשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ לַצֵּל עַד שֶׁיָּכִין מָה.