רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק יז · פסוק כד
וְאַבְרָהָם בֶּן־תִּשְׁעִים וָתֵשַׁע שָׁנָה. כִּי כְּשֶׁבָּאָה לוֹ נְבוּאָה הַזֹּאת הָיָה בֶּן תִּשְׁעִים וְתֵשַׁע כְּמוֹ שֶׁאָמַר, וּבְסוֹף תִּשְׁעִים וְתֵשַׁע לְלֵידָתוֹ הָיָה אָז, וּכְשֶׁנִּמּוֹל הָיָה עֲדַיִן בֶּן תִּשְׁעִים וְתֵשַׁע שָׁנָה כִּי לֹא נִכְנַס לִשְׁנַת מֵאָה, וְאָמַר זֶה לְחַזֵּק הַדָּבָר כִּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה שֶׁנִּצְטַוָּה עַל הַמִּילָה נִמּוֹל.
בְּהִמֹּלוֹ בְּשַׂר עָרְלָתוֹ. אִם נֹאמַר שֶׁהוּא מִבִּנְיַן נִפְעַל, יֵשׁ לִשְׁאֹל אֵיךְ בָּא פְּעֻלָּה אַחֲרָיו כִּי בִּנְיַן נִפְעַל אֵינוֹ יוֹצֵא, וְאֵיךְ אָמַר בְּשַׂר עָרְלָתוֹ אַחַר בְּהִמֹּלוֹ, וְאִם הָיָה אוֹמֵר בְּהִמֹּלוֹ לְבַדּוֹ אוֹ בְּהִמֹּל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ בְּלֹא וָי״ו אָז טוֹב, וְיֵשׁ לוֹמַר כִּי פֵּרֵשׁ בְּהִמֹּלוֹ מִצַּד בְּשַׂר עָרְלָתוֹ שֶׁנִּמּוֹל יֵאָמֵר גַּם כֵּן עָלָיו נִמּוֹל וְיֵאָמֵר בְּהִמֹּלוֹ, וְכֵן ״כְּאֵלָה נֹבֶלֶת עָלֶיהָ״ (ישעיה א:ל) כִּי נֹבֶלֶת פֹּעַל עוֹמֵד, וְהָאֵלָה אֵינָהּ נֹבֶלֶת אֶלָּא עָלֶיהָ נֹבְלִים וְנִקְרֵאת הִיא נֹבֶלֶת מִצַּד עָלֶיהָ שֶׁהֵם נֹבְלִים, וְכֵן יֵאָמֵר עַל אַבְרָהָם שֶׁהוּא נִמּוֹל מִצַּד בְּשַׂר עָרְלָתוֹ שֶׁנִּמּוֹל כְּמוֹ שֶׁאָמַר נִמּוֹל אַבְרָהָם, וְעַל הַדֶּרֶךְ הַזֶּה ״קְרוּעֵי בְגָדִים״ (שמואל ב יג:לא) קְרוּעֵי מִצַּד בִּגְדֵיהֶם שֶׁהָיוּ קְרוּעִים כִּי הָאֲנָשִׁים לֹא הָיוּ קְרוּעִים אֶלָּא בִּגְדֵיהֶם הֵם שֶׁהָיוּ קְרוּעִים, וְכֵן ״קָרוּעַ כֻּתָּנְתּוֹ״ (שמואל ב טו:לב) קָרוּעַ מִצַּד כֻּתָּנְתּוֹ שֶׁהָיָה קָרוּעַ, וְכֵן ״מְגֻלְּחֵי זָקָן״ (ירמיה מא:ה) מְגֻלָּחִים מִצַּד זְקָנָם שֶׁהָיָה מְגֻלָּח.