רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק יד · פסוק ז
וַיָּשֻׁבוּ וַיָּבֹאוּ. אַחַר שֶׁפָּשְׁטוּ עַל הַמְּקוֹמוֹת הָאֵלֶּה עַד הַמִּדְבָּר, שָׁבוּ לָהֶם כְּלַפֵּי אֶרֶץ סְדֹם וּבָאוּ לָהֶם אֶל עֵין מִשְׁפָּט; יָדוּעַ הָיָה אֶצְלָם לָמָּה נִקְרָא כֵּן, כְּמוֹ שְׁאָר הַמְּקוֹמוֹת שֶׁכֻּלָּם נִקְרְאוּ עַל עִנְיָן יָדוּעַ אֶצְלָם. וְיֵשׁ דְּרָשׁ שֶׁנִּקְרָא כֵּן עַל שֵׁם שֶׁעֲתִידִין מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן לְהִשָּׁפֵט עַל מֵי אוֹתוֹ הָעַיִן, וְהֵם ״מֵי מְרִיבָה״ (במדבר כ:יג).
שְׂדֵה הָעֲמָלֵקִי. מִישׁוֹר גָּדוֹל שֶׁעָרִים בְּנוּיוֹת בּוֹ נִקְרָא שָׂדֶה, וְכֵן ״שְׂדֵה אֱדוֹם״ (בראשית לב:ג) וּ״שְׂדֵה מוֹאָב״ (רות א:ו). וְאָמַר הָעֲמָלֵקִי, כִּי כְּשֶׁכָּתַב מֹשֶׁה רַבֵּנוּ זֶה כְּבָר נוֹלַד עֲמָלֵק וְרַבּוּ תּוֹלְדוֹתָיו, שֶׁהֲרֵי יָצָא עַל יִשְׂרָאֵל לְמִלְחָמָה בְּצֵאתָם מִמִּצְרַיִם, וְלֹא נִקְרָא זֶה עַל שֵׁם סוֹפוֹ.